הפ"ב 56423-09-14 אדרי נ' בית עדה

בקשה לחילוט ערבות בנקאית

בבקשה שלפניי עותר המבקש, שחר (סבח) בית עדה לחלט ערבות בנקאית ע"ס 20,000 ₪ שהופקדה בקופת בית המשפט על-ידי המשיב, יוסף אדרי ביום 2.10.12 (להלן – הערבות) כתנאי לצו מניעה ארעי שניתן על-ידי ביום 30.9.14, לפיו נאסר על המבקש "לבצע כל עסקה שהיא במניותיו או במניות שהוא זכאי שתרשמנה על שמו בחברת זידא נדל"ן פיתוח בנייה והשקעות בע"מ כולל העברת מניות בתמורה או שלא בתמורה לצד שלישי עד להחלטה אחרת, וזאת להבטחת ביצוע פסק הבוררות שיינתן בבוררות המתקיימת בפני הבורר עו"ד נתן לרר".

לאחר שמיעת הצדדים בדיון שהתקיים לפניי בבקשה העיקרית ביום 29.10.14, ניתנה על-ידי החלטה הדוחה את הבקשה לצו זמני, מהנימוקים שפורטו בה, במסגרתה אף קבעתי כי הצו הארעי בטל, תוך חיוב המשיב לשלם למבקש את הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪ (להלן – ההחלטה מיום 29.10.14).

נטען כי ההוצאות שהושתו בהחלטה מיום 29.10.14 לא שולמו ע"י המשיב ולפיכך עותר המבקש לחילוטה של הערבות לצורך "...גביית סכום ההוצאות שנפסקו לטובתו" (סעיף 7 לבקשה). לטענתו, הערבות אינה ממצה את מלוא הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מההליך דנן, מה גם שהגשת הבקשה לצו מניעה זמני הונעה ממניעים פסולים. המבקש נסמך על תקנה 364(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – התקנות) ומבקש ללמוד ממנה, כי הערבות נועדה לצורך פיצוי בגין כל נזק שייגרם למי שאליו מופנה צו המניעה, לרבות הוצאות משפט.

המשיב מתנגד לבקשה משהערבות לא נועדה להבטיח תשלום הוצאות אלא רק נזק שייגרם כתוצאה ממתן צו המניעה הזמני, אף טוען לזכות קיזוז.

נראה כי אין מנוס מדחיית הבקשה.

תקנה 364 לתקנות קובעת את חובת הפקדת הערובה, וכך נאמר בה: "בית המשפט לא ייתן סעד זמני אלא בכפוף להמצאת התחייבות עצמית...וכן ערבות מספקת, להנחת דעתו, לשם פיצוי בגין כל נזק שייגרם למי שאליו מופנה הצו כתוצאה ממתן הצו, אם תיפסק התובענה או אם יפקע הצו מסיבה אחרת" (ההדגשה אינה במקור – י.ש.).

תקנה 371 לתקנות מתייחסת לחילוטה של הערבות שהופקדה לפי תקנה 364, וקובעת :

"פקע הצו הזמני, יהיה בית המשפט הדן בתובענה רשאי, לאחר שנתן לצדדים הנוגעים בדבר הזדמנות להשמיע את טענותיהם, להורות על חילוט העירבון, כולו או מקצתו, בין לפני מתן פסק הדין ובין לאחריו, לטובת מי שאליו מופנה הצו, אם ראה כי נגרמו לו נזק או הוצאות עקב מתן הצו, וכי הבקשה לא היתה סבירה בנסיבות הענין; חילוט העירבון אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק שנגרם" (ההדגשה אינה במקור – י.ש.).

על מנת שבית המשפט ייעתר לבקשה לחילוט ערבון על מבקש החילוט להוכיח התקיימותם של מספר תנאים מצטברים: כי הצו הזמני פקע; כי הבקשה למתן הצו הזמני לא היתה סבירה בנסיבות העניין, כי נגרם לו נזק; וכי קיים קשר סיבתי בין מתן הצו הזמני לבין הנזק/ההוצאות שנגרמו לו. הקשר הסיבתי נדרש נוכח ההיגד "עקב מתן הצו" שמופיע בתקנה 371 הנ"ל.

יש להבחין איפוא בין הוצאות שנפסקו ע"י בית המשפט, לבין ההוצאות/נזק שנגרמו כתוצאה ממתן צו המניעה הזמני, עת רק ביחס להוצאות/נזק זה, מתירה תקנה 371 לתקנות את חילוט הערבון/ערבות.

וכאמור ברע"א 3160/08 מזר נ' גאון חברה לבנין והשקעות בע"מ (מיום 24.1.10):