הפ"ב 55533-07-14 מבוא חורון מושב שיתופי של פא"י להתיישבות חקלאית בע"מ נ' שחף השרון השקעות ופיננסים בע"מ

בפני בקשה לאישור פסק בורר בהתאם לסעיף 23(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות"). לטענת המבקשת פסק הבוררות, שניתן על ידי מר צבי אמסל ביום 25.12.13, (להלן: "פסק הבוררות") הפך חלוט ולכן יש לאשרו. ההליך שלפני הוא הליך שני שנפתח בגין אותו פסק בוררות.

בהליך קודם (הפ"ב 36167-06-14)– נדונה בקשת המשיבה למינוי בורר לצורך דיון בערעור על פסק הבוררות. המחלוקת שהתעוררה שם נגעה לזהותו של הבורר שידון בערעור על פסק הבוררות – האם יהיה זה הבורר שהומלץ על ידי מר אמסל או שעל בית המשפט למנות בורר אחר. בפסק הדין שניתן ביום 17.7.14 – נדחתה בקשת המשיבה. במסגרת אותו הליך, בתגובתה לבקשה, העלתה המבקשת את הטענה כי הבקשה למינוי בורר לערעור הוגשה לאחר חלוף המועד להגשת ערעור על פי ההסכם בין הצדדים ועל כן אין למנות בורר גם מטעם זה וכי יש להורות על אישור פסק הבוררות. המבקשת הופנתה להגיש בקשה נפרדת בעניין זה וכך עשתה.

לטענת המבקשת פסק הבוררות הוא פסק דין סופי. היא מפנה לכך שאף שעל פי הסכם הבוררות ניתן היה לערער על הפסק – הרי שנקבע שם שהגשת ערעור תעשה תוך 14 יום. משלא הוגש הערעור במועד הפך פסק הבוררות לסופי.

בהתייחסה ללוח הזמנים טוענת המבקשת כי פסק הבוררות ניתן ביום 25.12.13, המשיבה קיבלה אותו ביום 20.1.14 לכל המאוחר, זהותו של הבורר שידון בערעור נקבעה ביום 11.3.14 והמגעים בין הצדדים לצורך הגעה להסכמות הסתיימו ביום 27.5.14. לשיטתה של המבקשת מניין הימים החל במועד זה ולכן משלא הוגש ערעור בתוך 14 יום איבדה המשיבה את זכות הערעור שלה. המבקשת מטעימה כי הפניה לבורר שלערעור נעשתה לכל המוקדם לאחר המכתב של בא כוח המשיבה מיום 10.8.14 – זמן רב לאחר המועד. לחלופין, טוענת המבקשת כי אף אם ניתן לראות בפניית המשיבה לבית המשפט בבקשה, שהוגשה בהליך הקודם, למינוי בורר - פנייה שעוצרת את מניין המועדים, הרי שגם היא הייתה לאחר שעבר הזמן להגשת ערעור (בחלוף 23 יום – ביום 18.6.14).

לשיטתה של המבקשת – אי הגשתו של ערעור במועד – הופכת את פסק הבוררות לסופי ועל כן אין לאפשר הגשת ערעור לאחר חלוף המועד.