החאן-אילת בע"מ נ' גני דוד אילת בע"מ

שוב ניצבים בעלי הדין בפני בית המשפט, והפעם בפי המבקשת "בקשה לביטול חלקי של פסק בוררות ו/או תיקונו" ביחס לפסק בוררות שניתן על ידי הבורר כבוד השופט בדימוס אורי גורן ביום 29.10.2017, ומן העבר האחר בקשת המשיבה לאישורו.

רקע עובדתי נדרש

1.בהתאם להסכם מכר שנכרת בין הצדדים ביום 18.3.14 רכשה המשיבה מהמבקשת את זכויותיה במקרקעין הידועים כגוש 40180 חלקה 1 בשטח של 1600 מ"ר, עליהם הקימה בסופו של דבר קניון. סכום התמורה החוזית עבור המקרקעין נקבע בערכי "נטו" (9,700,000 ₪) ועל המשיבה-הרוכשת הוטלה החובה לשאת במכלול המסים וההיטלים הכרוכים בעסקה.

אלא שמאז חתימת ההסכם לא חדלו הצדדים להתקוטט, התנהלות שהצמיחה מספר הליכים בבית המשפט וכן שני הליכי בוררות. 

2.הליך הבוררות הראשון שעניינו בקביעת "סכום הדרישות הכולל', שאמור היה להיות מובטח בערבות בנקאית, התנהל בפני השופט בדימוס דן ארבל וזה הסתיים בפסק בוררות מיום 03.05.15 (להלן- בוררות ארבל), לפיו הועמד סכום הדרישות הכולל (מס שבח, מס רכישה, רשות מקרקעי ישראל, היטל השבחה ותשלומים נוספים לעירית אילת) על סך 7,628,847 ₪. לאור הסכום שהיה מצוי אותה עת בקופת הנאמנות, ולאור החלטה משלימה מיום 23.07.17 שהתייחסה לתשלום מס שבח שכבר בוצע ע"י המשיבה, הופחת סכום הערבות הבנקאית אותו חויבה המשיבה להפקיד לסך של 3,204,979 ₪.

3. הליך הבוררות השני, אשר נסב על כלל המחלוקות שבין הצדדים, ובכללן הודעת הביטול ששלחה המבקשת למשיבה ביום 22.12.14 לפיה ביטלה את הסכם המכר, ולרבות תביעות הפיצויים ההדדיות שהגישו המבקשת והמשיבה זו כנגד זו, התנהל בפני השופט בדימוס אורי גורן (להלן-הבורר), אשר פסק הבוררות שהוצא עם סיומו ביום 29.10.17 הוא נושא בקשת הביטול שלפני.

פסק הבוררות

4.הבורר קבע כי המשיבה הפרה את הסכם המכר בשתי הפרות יסודיות: האחת- לא הפקידה את הערבות הבנקאית בגובה "סכום הדרישות הכולל' כפי שנקבע בפסק בוררות ארבל, והשנייה- השלימה את הבניה על המקרקעין אף אכלסה את הנכס בטרם הייתה מורשית לעשות כן. בתוך כך דחה הבורר את טענות המבקשת ל 13 הפרות יסודיות נוספות.

חרף שתי ההפרות היסודיות לעיל לא הורה הבורר על ביטולו של הסכם המכר, אלא ביכר את קיומו תוך תשלום פיצויים למבקשת, משקבע כי עמידתה של המבקשת על זכות הביטול כאשר הנכס כבר בנוי ומאוכלס, והנזק ניתן לפיצוי כספי "מהווה עמידה על זכות חוזית שלא בתום לב".

הבורר חייב את המשיבה לפצות את המבקשת בפיצוי המוסכם "בסך 10% מהתמורה נטו, קרי 10% מסך של 9.7 מליון ₪ שהינו התמורה נטו...בסך הכל שתי הפרות יסודיות של הסכם המכר מדובר בסך של 1,940,000 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית...", ודחה את דרישת המבקשת לפיצוי בגין אחור בתשלום התמורה, אף דחה את דרישתה לפיצוי נוסף בגין הוצאות ונזקים בקשר לניהול ההליכים המשפטיים ושכר מנהליה, משמצא כי האחריות להימשכות ההליכים וריבויים מוטלת אף עליה.

הבורר חייב את המשיבה לשלם למבקשת שכר ראוי בעבור התקופה שבה החזיקה את המקרקעין שלא כדין בסך של 2,250,000 ₪ בתוספת ריבית והצמדה החל מיום 22.11.14.

תביעות המבקשת בעניין נזק למוניטין ואובדן דמי שכירות – נדחו.

כן נדחתה עתירת המבקשת להחזרת המצב לקדמותו על דרך סילוק המשיבה מהמקרקעין, הריסת המבנה החדש ובניית מבנה זהה לזה שעמד על המקרקעין טרם נהרס ע"י המשיבה.

תביעתה הנגדית של המשיבה נדחתה במלואה.