הפ"ב 52062-11-16 גומי תל אביב בע"מ ואח' נ' שוסטר ואח'

1.ההליך העיקרי, שנפתח בדרך של המרצת פתיחה, נסב על עתירת המבקשים למתן צו הצהרתי הקובע כי תוקפה של תנית בוררות פקע משהמשיבים ויתרו עליה. כפועל יוצא מתבקש גם ביטול מינויו של עו"ד אילן גולדשמידט כבורר בסכסוך שנעשה מכוח אותה תניה.

2.לצד ההליך העיקרי הגישו המבקשים בקשה לצו מניעה זמני שיאסור על הבורר להמשיך ולדון בהליך הבוררות עד להכרעה בהליך העיקרי. נכון למועד הנוכחי, עומד בתוקפו הסעד הארעי שניתן ביום 28.11.2016 לפיו "עד להחלטה אחרת תעוכב החלטת הבורר שעניינה הגשת כתבי טענות".

3.תנית הבוררות עליה נסמכה הפנייה ליו"ר הלשכה ועליה נסמכה החלטתו להפנות את הסכסוך לבוררות מצויה בסעיף 26 להסכם המייסדים מיום 16.06.2005 לייסודה של חברת י. שוסטר בע"מ (להלן – החברה), שנחתם בין מבקשת 1, "גומי תל אביב בע"מ", הנשלטת ככל הנראה בידי המבקש 2 (להלן, כפי שכונה על ידי המבקשים – צבי) לבין "יובל שוסטר בע"מ", הנשלטת ככל הנראה על ידי המשיב 1 (להלן, כפי שכונה על ידי המבקשים – יובל), ועיקרה:

"כל מחלוקת בין הצדדים להסכם זה או בינם לבין החברה בכל דבר ועניין הקשור לביצועו או פירושו של הסכם זה או של מסמכי ההתאגדות של החברה, או בכל דבר ועניין הקשור בהיותם מנהלים או בעלי מניות בחברה, תובא להכרעתו של בורר דן יחיד שזהותו תוסכם בין הצדדים ובהעדר הסכמה תוך 14 יום מיום פנייתו של אחד הצדדים למשנהו, ימונה הבורר על ידי ראש לשכת עורכי הדין בישראל".

4.המבקשים טוענים כי בתגובה להודעת צבי מיום 25.04.2015 בדבר הפעלת מנגנון BMBY הקבוע בהסכם המייסדים, תוך קציבת 90 ימים, עתר יובל במכתבו מיום 04.08.2015 ל"ארכה נוספת" של 21 יום לצורך מציאת משקיע. במכתבו זה הטעים יובל כי "בכל מקרה אבהיר כי אני מוותר על מנגנון הבוררות הקבוע בהסכם המייסדים". משכך טוענים המבקשים כי אין עוד תוקף לתנית הבוררות המקורית שבין הצדדים. הם מוסיפים וטוענים כי יובל לא נקט בהליכים המקדמיים הנדרשים למינוי בורר, וכי להליך הבוררות, כפי שצפוי להתנהל בפני עו"ד גולדשמידט (שערך ישיבה מקדמית בהשתתפותם ביום 13.11.2016, במסגרתה חלקו על תוקף המינוי), צורפו צדדים עליהם לא חלה תנית הבוררות ומן העבר האחר לא צורפו, ואין ניתן לצרף, צדדים אחרים שלעמדת המבקשים הינם בעלי דרושים לבירור המחלוקות.

המבקשים מפנים להחלטת הבורר מיום 13.11.2016 המורה על הגשת כתבי טענות "ככל שעד ליום 28.11.2016 לא תתקבל החלטה מוסמכת בדבר עיכוב ההליכים...".

בשולי הדברים יצוין כי המבקשים מפנים לכך שעוד קודם למינוי הבורר המבקשת 1 הגישה נגד יובל תביעה לבית משפט השלום, שבקשה לעיכוב ההליכים שהוגשה במסגרתה טרם נדונה.

5.יובל הגיש תגובה לבקשה, אך זו לא נתמכה בתצהיר. במסגרתה נטען כי מכתבו האמור של יובל מיום 04.08.2015 אינו אלא "הצעה בלבד", שלא זכתה לתגובה ולא התגבשה לכדי הסכם מחייב. בסופו של דבר, הודיע יובל ביום 17.09.2015 "על ביטול מכתבי מיום 04.08.2015", עת מצא משקיע (משיבה פורמאלית 2) שכלל לא מוכן לעמוד בתנאים שנמנו באותו מכתב, וכי "בכל מקרה אבהיר כי אינני מוותר על מנגנון הבוררות הקבוע בהסכם המייסדים".

משיבה 2 לא הגישה תשובה.

משיבות פורמאליות 1-2 הודיעו כי נוכח מחסור במידע רלוונטי ואי הוודאות בה הן מצויות בשלב זה, הן מותירות את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט.

דיון והכרעה

6.בהיבט הראייתי, תומכת בעמדת המבקשים הצהרת יובל מיום 04.08.2015 לפיה "בכל מקרה אבהיר כי אני מוותר על מנגנון הבוררות הקבוע בהסכם המייסדים", שלכאורה יש להבינה כפשוטה, דהיינו: ויתור על תנית הבוררות, שהרי יובל לא נוקט בהיגדים המשתמעים כ"הצעה" אלא כ"בקשה", "התחייבות", ו"ויתור" לא מותנה.

זאת ועוד, אין לשלול את טענת המבקשים כי הגם שלא השיבו באופן רשמי למכתב מיום 04.08.2015, הרי נענו בחיוב לבקשת יובל לארכה, שהרי ההודעה על הפעלת מנגנון ה-BMBY ניתנה על ידם ביום 25.04.2015, ויועדה לפקוע כעבור 90 יום. יובל ביקש ארכה של 21 ימים מעבר לאותם 90 הימים, משמע – עד ליום 15.08.2015. בפועל הודיע יובל על מציאת משקיע רק ביום 17.09.2015, וזה רכש את מניותיו.

כמובן שהסוגיה טעונה בירור ראייתי, אולם ברי כי המבקשים ביססו לכל הפחות סיכויים סבירים לזכייה בהליך.

7. ובאשר למאזן הנוחות: הבוררות נמצאת בשלבהּ הראשוני, טרם הוגשו כתבי טענות בידי מי מהצדדים, לא נמסרו פרטים המלמדים על דחיפות מיוחדת המצדיקה ניהול מיידי של הליך הבוררות על העלויות הכרוכות בכך.

המאזן הכולל אפוא נוטה לטובת המבקשים.