הפ"ב 50735-05-13 מרגולין נ' שובר - פסקדין

לפניי המרצת פתיחה בה מבוקש בכותרתה לאשר פסק בוררות לעיקול מקרקעין. בגוף הבקשה מתבקש בית המשפט לאשר על פי סעיף 16 לחוק הבוררות, תשכ"ח – 1968 (להלן: "החוק") את פסק הבורר מיום 5.9.12 בו הורה על עיקול המקרקעין הרשומים על שמו של המשיב בגוש 29536 חלקה 187, עד למתן פסק דין בבוררות או למתן החלטה אחרת.

עיון באותו "פסק דין" לכאורה מגלה כי מדובר ב"צו ביניים – עיקול", וכך הוא לפי תוכנו, יחד עם צו מניעה המורה להימנע מעשיית עסקה במקרקעין (להלן: "צו ביניים").

המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי סמכות בית המשפט לפי סעיף 16 לחוק אינה עוסקת במתן אישור לצווי ביניים שנתן הבורר, ללא שיבדוק האם מתקיימים התנאים להטלת צווי ביניים. סעיף 16 לחוק מעניק סמכות לבית המשפט להטיל סעדים זמניים במסגרת הליך הבוררות, אך לשם הטלתם יש לבחון את התנאים המקובלים, קרי, ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה ובחינת מאזן הנוחות. לטענת המשיב, המבקש לא הוכיח את התנאים הנ"ל, ואף לא טען כי ישנו חשש שהמשיב יבריח את נכסיו. כן מעיון בהחלטת הבורר עולה כי לא מצוין בה כי עובר למתן ההחלטה התקיים דיון במעמד הצדדים וכן האם הבורר שקל את התנאים למתן הצו.

המשיב מוסיף וטוען בתגובתו כי לאחר מתן ההחלטה, הסביר לו הבורר כי המבקש הציג לפניו את המקרקעין כנכס שאינו משמש למגורי המשיב, ברם כיון שנודע לבורר כי הנכס המעוקל אכן משמש למגורי המשיב, הורה הבורר לבטל את ההליך להטלת צווי הביניים. אציין כבר כעת כי טענה זו נטענה ללא תצהיר וללא ראיה, ומשכך לא אוכל לקבלה.

בדיון ביום 23.3.14, התברר כי מאז מתן צו הביניים ביום 5.9.12, לא התקיים שום דיון נוסף בבוררות והבורר לא קבע מועד לדיון נוסף, הגם שהמבקש פנה אליו בעניין זה מספר פעמים.

עוד אציין כי למעשה נושא הסכסוך לא הוצג בשלמותו לפני בית המשפט, וניתן להבין רק כי מדובר בחוב שחייב אדם אחר למבקש, בעוד המשיב הינו ערב לחוב, ומשכך נפתח הליך הבוררות, כפי הנראה גם כנגד בעל החוב, שאינו צד להליך שלפניי.

מכל מקום, לאור דברי המשיב כי הבורר אמר שאם יוזמן לבית המשפט יגיע לדיון, נקבע דיון נוסף אליו הוזמן הבורר. הבורר לא הגיע לדיון, ולאחר מכן מסר המשיב כי הבורר הודיע כי הוא מסרב להגיע לבית המשפט.

לאחר ניסיונות של הצדדים להגיע לפשרה, הודיע המבקש ביום 12.8.14 כי ניסה פעמים רבות להיפגש עם הבורר בכדי לקבל את עמדתו בנוגע לצו הביניים וכן לקביעת דיונים בבוררות, אך הדבר לא צלח. למעשה, מאז מתן צו הביניים אין כל התקדמות בהליך הבוררות. לפיכך ביקש המבקש, כי בית המשפט יזמין את הבורר לצורך בירור נושא צו הביניים, ועניין המשך הליך הבוררות אשר "דורך במקום".

המשיב מתנגד לכך. לטענתו, אין לבורר סמכות ליתן צווי מניעה וכן לבית המשפט אין סמכות לאשר צו עיקול שניתן ע"י הבורר. המשיב מוסיף כי הצדדים חלוקים באשר לצו הביניים, כאשר המשיב טוען כי הבורר אישר את הצו כיון שלא ידע כי מדובר בבית מגורי המשיב, ואילו המבקש טוען כי הבורר ידע זאת. אם יוזמן הבורר יש להניח כי ייחקר וישיב לשאלה זו. ברם, לטענת המשיב, יש בחקירת הבורר בכדי לפגוע במעמדו ועל פי הפסיקה אין להרשות זאת אלא במקרים נדירים, מה שאין כן בענייננו.