1.לפניי בקשת המבקשת, מפעלי ים המלח בע"מ (להלן:"מי"ה" או "החברה"), חברת-בת של חברת כימיקלים לישראל בע"מ (להלן: "כיל"), כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 8 לחוק הבוררות, התשכ"ח– 1968 (להלן: "חוק הבוררות"), ויורה על מינוי בורר, בהתאם לתניית הבוררות שבהסכם הזכיון בין הצדדים, לצורך ניהול הליך בוררות בינה לבין המדינה; והכל כמפורט להלן.
רקע
2.כמפורט בבקשת המבקשת, בין המדינה לבין מי"ה נערך ונחתם הסכם זכיון, על פיו העניקה המדינה למי"ה את הזכות הבלעדית להפיק מחצבים מים המלח, תמורת תשלום תמלוגים למדינה (כפי שהוגדרו בסעיף 15 להסכם הזכיון). הסכם הזכיון נערך במקורו בשנת 1961, ועוגן בחוק זכיון ים המלח, התשכ"א– 1961, אליו צורף הסכם הזכיון כתוספת (ואשר כונה בחוק "שטר הזכיון"). ההסכם האמור, וההסדרים הכלכליים הכרוכים בו, תוקנו לאורך השנים מעת לעת, בהסכמה, ולאחרונה בשנת 2012. לפי נוסחו המעודכן של הסכם הזכיון, תימשך תקופת הזכיון עד ליום 31.3.2030.
3.לענייננו חשובים במיוחד שלושה מסעיפי ההסכם:
א.בסעיף 15 להסכם הזכיון נקבעו שיעורי התמלוגים אשר על מי"ה לשלם למדינה בגין הזכויות שהוענקו לה בהסכם, תוך שמוצהר בסעיף האמור כי את התמלוגים האמורים ישלם בעל הזכיון לממשלה "בתמורה לכל הזכויות וזכויות היתר המוענקות לבעל הזכיון בשטר זכיון זה...".
ב.בסעיף 23 להסכם נקבע כי למקרה של הפרת ההסכם, יזכה הצד "המקופח" לפיצוי כספי "...בסכום שיש בו כדי לשפות את המקופח על כל הפסד או נזק שנגרם לו עקב אי-קיום זה".
ג.בסעיף 26 להסכם מופיעה תניית הבוררות, בהאי לישנא:
"אם בזמן מן הזמנים בתוך תקופת הזכיון או לאחר מכן, יתעורר ספק, מחלוקת או סכסוך בין הצדדים בדבר פירושו או ביצועו של זכיון זה או של דבר הקשור בו או בדבר הזכויות והחובות של הצדדים לו, הרי אם לא הושגה הסכמה ליישב את הספק, המחלוקת או הסכסוך בדרכים אחרות, ומבלי להתחשב אם קיימות הוראות מפורשות למסירת העניין לבוררות לפי כל סעיף אחר מסעיפי שטר זכיון זה, יובאו אלה לבוררות של 3 אנשים, ששניים מהם ימונו כל אחד על-ידי כל צד מהצדדים לבוררות והשלישי ימונה בכתב בחתימת ידם של השניים שמונו כאמור, בטרם יתחילו בבוררות. לא באו שני הבוררים האלה לידי הסכם ביניהם בדבר הבורר השלישי, ימונה הבורר השלישי על ידי מי שמכהן אותה שעה כנשיא בית המשפט המחוזי בירושלים... במידה שלא הותנה אחרת בשטר זכיון זה יחולו הוראות פקודת הבוררות על בוררות לפי סעיף זה".
4.כאמור, במשך השנים עבר הסכם הזכיון שינויים, אשר בוצעו בהסכמה בין הצדדים (בשנת 1968: חוק זכיון ים המלח (תיקון), התשכ"ח– 1968; בשנת 1986: חוק זכיון ים המלח (תיקון מס' 2), התשמ"ו– 1986). כמו כן, בשנת 1995 ביצעו הצדדים שינוי נוסף, בהסכמה, בנוגע לשיעור תשלום התמלוגים למדינה, ושינוי זה עוגן במכתבם של שר האוצר ושר התעשייה והמסחר דאז למי"ה מיום 11.1.95.
5.בחודש יולי 2012 נחתם הסכם בין הצדדים ("הסכם הקציר והעלאת שיעור התמלוגים"), שעניינו ביצוע פרויקט "קציר המלח" שנועד לטפל בסכנת הצפת בתי המלון באזור ים המלח. בנוסף להתחייבויות שלקחה מי"ה על עצמה בקשר עם ביצוע פרויקט זה ונשיאה בעיקר עלות ביצועו, כלל הסכם זה גם הסכמת מי"ה להעלאת שיעור התמלוגים. המדינה, מצידה, התחייבה בהסכם זה שלא לבצע "לעת הזאת" שינויים נוספים בהסדר הפיסקאלי בין הצדדים בנוגע לכריית מחצבים מים המלח, וגם לא ליזום, וכן להתנגד, להצעות חוק בהקשר זה.
6.ההסכם האמור נכרת בין הצדדים על רקע דרישת המדינה משנת 2011 להגדיל את התמורה שמשלמת מי"ה למדינה בגין הזכויות שקיבלה על פי הסכם הזכיון; ולאחר שמשא ומתן בין הצדדים לא הניב כל הסכמה, פנתה המדינה ביוזמתה לבוררות על פי סעיף 26 להסכם הזכיון. בכתב התביעה שהגישה בבוררות, דרשה המדינה להגדיל את שיעור התמלוגים אשר משלמת מי"ה למדינה (דרישה שנמחקה בהמשך הבוררות האמורה עקב הגעת הצדדים להסכמה בעניין זה ב"הסכם הקציר והעלאת שיעור התמלוגים" המוזכר לעיל), וכן העלתה המדינה סוגיות הקשורות לאופן חישוב התמלוגים על פי הסכם הזכיון בכל הנוגע ל"מוצרי המשך" (מוצרי לוואי, כגון סודה קאוסטית ומימן, כחלק מן המוצרים המופקים מים המלח, שאינם מוצרי "יסוד", קרי, אשלג, ברום וכלוריד המגנזיום). בבוררות האמורה, אשר התנהלה בפני כב' הבוררים השופטת (בדימ') טובה שטרסברג-כהן, עו"ד רם כספי ועו"ד אלכס הרטמן, אף ניתן פסק דין חלקי ביום 19.5.14.
7.ביום 17.6.13 מינה שר האוצר, מר יאיר לפיד, וועדה "לבחינת המדיניות לגבי חלק המדינה המתקבל בעד השימוש של גורמים פרטיים במשאבי טבע לאומיים". בכתב המינוי האמור נאמרו, בין היתר, הדברים הבאים:
"בהמשך לדו"ח הוועדה לבחינת המדיניות הפיסקאלית בנושא משאבי נפט וגז בישראל ("ועדת ששינסקי"), ובהמשך לחקיקת חוק מיסוי רווחי נפט, תשע"א-2011 ליישום המלצות הדו"ח האמור, לאור חוסר האחידות במדיניות הנוגעת לתשלומים המשולמים למדינה בעד השימוש במשאבי טבע לאומיים בתחומים שונים ומגוונים שאינם גז ונפט, ובשל הצורך להבטיח כי חלק המדינה (מיסים, תמלוגים ותשלומים אחרים המשולמים לקופת המדינה) המתקבל בעד השימוש במשאבי טבע לאומיים, משקף את המגיע לציבור בשל השימוש במשאבים אלו – אני ממנה אתכם כחברים בוועדה לבחינת המדיניות לגבי חלק המדינה המתקבל בעד השימוש של גורמים פרטיים במשאבי טבע לאומיים:
משימות הוועדה
1. לבחון את מכלול המערכת הפיסקאלית הנהוגה כיום בנוגע לחלק המדינה המתקבל בעד שימוש של גורמים פרטיים במשאבי טבע לאומיים, על גווניהם של משאבי הטבע ושל השימושים השונים בהם.
2. להציע מדיניות עדכנית, תוך התייחסות למגוון משאבי הטבע, של עקרונות יסוד בנוגע לחלק המדינה בעד השימוש של גורמים פרטיים במשאבי טבע, לצד קביעת הסדרים המתאימים למשאבי הטבע השונים ולשימושים השונים בהם. אבהיר, כי אינכם מתבקשים לדון בנושא המדיניות לגבי חלק המדינה המתקבל בעד השימוש במשאבי נפט וגז בישראל, שכן נושא זה הוסדר, כאמור, אך לאחרונה.
3. לבחון את האמור במבט רחב, תוך התייחסות, בפרט, להשלכות של ההסדרים הקיימים בין הגורמים השונים הפועלים בנושאים אלו לבין המדינה. בכלל זה, תתבקשו לבחון את המשמעויות של החלת עקרונות כלליים, עליהם תמליצו גם בהקשר של המחצבים באזור ים המלח, בשים לב, בין היתר, להחלטת הממשלה מס' 4060, מיום 1 בינואר 2012, ולהסכם המפורט שנחתם עם מפעלי ים המלח בעקבותיה, ביום 8 ביולי 2012, ובשים לב לדיון הציבורי שהתקיים סביב האפשרות של מיזוג החברה עם חברה זרה. במסגרת בחינה זו, תיתנו דעתכם באופן מפורט להצהרת הממשלה מיום 1 בינואר 2012, לפיה 'לעת הזאת' הממשלה לא רואה צורך בשינוי ההסדר הפיסקאלי הנוגע למפעלי ים המלח, ולמועד ולאופן שבו ניתן להחיל את העקרונות הכלליים עליהם תמליצו בשים לב למכלול האמור.
בראש הוועדה יעמוד פרופ' איתן ששינסקי."