הפ"ב 48758-10-14 מלר דרגון נ' טייטלבוים ואח', הפ"ב 45716-12-14 זלצמן נ' מילר ואח'

לפניי בקשה לאישור פסק בוררות (הפ"ב 48758-10-14) מיום ה' בתמוז התשע"ד (3.7.14) שניתן על ידי בית הדין "בית הוראה הישר והטוב", והבהרה לפסק הבוררות אשר ניתן על ידי בית הדין האמור ביום י"א אב התשע"ד (7.8.14); וכן בקשת המשיב 2 לביטול פסק הבוררות וההבהרה האמורים (הפ"ב 45716-12-14).

פסק הבוררות מתייחס למחלוקת כספית שבין הצדדים. בפסק הבוררות מיום 3.7.14 נקבע כי המשיב 1, מר שמעון טייטלבוים, חייב למבקש מר בנימין מילר, סך של 255,000 דולר, וכי המשיב 2 מר אברהם זלצמן חייב את כל הסכום האמור למר טייטלבוים. בהבהרה לפסק הבוררות האמור, מיום 7.8.14 (להלן: "ההבהרה"), נקבע כי מר זלצמן מחויב לשלם את סכום פסק הדין ישירות למר מילר, בעוד שאם מר טייטלבוים יפרע את סכום פסק הדין כולו או חלקו לידי מר מילר, יהיה פטור מר זלצמן מלשלם למר מילר כל סכום ששולם.

בבקשה לביטול פסק הבורר, אשר הוגשה על ידי המשיב 2, מר אברהם זלצמן, נטענו מספר טענות הנשענות על עילות הביטול המפורטות בסעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 (להלן: "החוק"), אשר במצטבר מחייבות את המסקנה כי נפלו פגמים מהותיים בהליך הבוררות המחייבים את ביטולו של פסק הדין שניתן בעקבותיו.

ראשית טוענת ב"כ המשיב 2 כי פסק הדין ניתן שלא בפני מרשה מר זלצמן, עקב העובדה כי בעת מתן פסק הדין שהה במאסר. אציין כבר עתה, כי אין ממש לטענה זו, מאחר שאין כל חובה בחוק הבוררות כי פסק הבוררים יינתן בנוכחות הצדדים, כך שאין כל פסול בכך כי פסק הבוררים ניתן שלא בנוכחותו של מר זלצמן.

מעבר לכך מפרטת ב"כ המשיב 2 מספר טענות המתייחסות ישירות לעילות הביטול לפי סעיף 24 לחוק כדלהלן:

א.טוענת ב"כ המשיב 2 כי הוא לא היה נוכח בדיונים מלבד הדיון הראשון, ועל כן, ההליך התנהל שלא בנוכחותו, כאשר לא ניתנה לו הזדמנות נאותה להעלות את מלוא טענותיו ולהביא את מלוא ראיותיו בפני הבוררים עובר למתן הפסק, ובכך קמה עילת ביטול לפי סעיף 24(4) לחוק.

ב.לבית הדין לא הייתה סמכות להוציא את ההבהרה ביום 7.8.14. אמנם כלולה בהסכם הבוררות הוראה המסמיכה את בית הדין "להוסיף לחזור ולפרש את כל פסקי הדין שניתנו", ברם בהבהרה שהוגשה לאישור אין המדובר בהבהרה גרידא אלא בשינוי מהותי בהוראות המעשיות של פסק הדין המקורי. זאת, מאחר שבפסק המקורי חויב מר זלצמן רק כלפי מר טייטלבוים בעוד שבהבהרה חויב מול מר מילר ישירות. אי לכך, ומאחר שלא נחתם כל הסכם בוררות חדש לאחר שחתמו הדיינים על פסק הבוררות המקורי, וכן לא הסמיכו הצדדים את הדיינים בהתנהגותם בדרך כלשהי להמשיך ולדון בעניינם לאחר מועד מתן פסק הבוררות האמור, לא הוסמכו הדיינים להמשיך ולהוציא את המסמך שהוציאו תחת הכותרת "הבהרה"; ובהעדר הסמכה כזו, בין אם בהסכם הבוררות ובין אם בהמשך ההתדיינות בין הצדדים, הרי שחרגו הדיינים מסמכותם ופעלו ללא סמכות כאשר הוציאו את ההבהרה, ובכך קמה עילת ביטול לפי סעיף 24(3) לחוק, לפיו יבוטל פסק בוררות כאשר "הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות".

ג.ב"כ המשיב 2 מוסיפה לטעון כי ביום 3.11.14, ולאחריו שוב ביום 11.11.14, הורה בית הדין למר מילר, באמצעות מכתבים שהוציאה מזכירות בית הדין, על עיכוב בביצוע פסק הדין והקפאת ההליכים עד שיתקיים דיון נוסף בסכסוך שבין הצדדים, וזאת עקב בקשתו של המשיב 2 שהגיש לבית הדין כי לאחר שחרורו הצפוי ממאסרו הינו מתכוון להגיש ערעור לבית הדין על פסק דינו. על בסיס הוראה זו טוענת ב"כ המשיב 2 כי בית הדין עצמו לא ראה את פסק דינו כפסק סופי ועל כן נאות לקבוע כפי שקבע בהוראת עיכוב הביצוע האמורה.

ד.בדיון שהתקיים בפניי ביום 18.5.15, וכן בבקשה שהגישה ב"כ המשיב 2 בסמוך לאחר קיום הדיון האמור, הביאה ב"כ המבקש לידיעתו של בית המשפט כי ביום כ"ח אייר תשע"ה (17.5.15), הוציא בית הדין החלטה נוספת תחת הכותרת "המשך לפסק הדין" בה מצוין כי באותו יום הצהיר מר טייטלבוים בפני בית הדין כי הוא מוחל את חובו של המשיב 2 כלפיו, ואשר על כן, "לעת עתה אין לחייב את אברהם זלצמן לשלם את החוב הנ"ל לבנימין מילר". טוענת ב"כ המשיב 2 כי גם בהחלטה זו יש לעגן את הטענה כי אין להתייחס לפסק הדין שהוגש לאישור כפסק סופי במחלוקת שבין הצדדים, וכי "יש בה כדי לחזק את טענותיו של [המשיב 2], לגבי חוסר סמכותו של בית הדין הרבני להוסיף/לתקן ו/או לשנות את פסק הדין המקורי כאשר התיקון אינו עומד בגדרי סעיף 22 לחוק הבוררות".

ה.במסגרת הטיעונים האמורים של ב"כ המשיב 2 בדיון ובבקשה שהוגשה לאחריו נטען גם (כפי שנטען ברמיזה בלבד בסעיף 28 בבקשתה המקורית לביטול פסק הבוררות) כי פסק הבוררות מנוגד לתקנת הציבור, מאחר שהוא מחייב תשלום על בסיס עסקה המנוגדת לחוק, ועל כן קמה עילת ביטול לפי סעיף 24(9) לחוק. לטענת ב"כ המשיב 2, התביעה שהוגשה בבוררות מבוססת על עסקה בלתי חוקית להלבנת הון, אשר בוצעה בדרך של העברות כספים בארץ ובחו"ל, אשר אף גרמו להתערבות של אינטרפול בנעשה בעסקה האמורה, לרבות אף תפיסה של כספים מחשבון בנק של חברה מסוימת בהונג קונג אשר לטענת ב"כ המשיב 2 שייכת למבקש, לפחות בחלקו, ועל כן, אין מקום לכך שבית המשפט ייתן את אישורו לפסק בוררות הנגוע בחוסר חוקיות.

בהודעה שהגיש המשיב 1 מר טייטלבוים לבית המשפט ביום 4.5.15 באמצעות בא כוחו עו"ד מ' גולדשטיין, הודיע כי הוא משאיר את ההחלטה בבקשה לביטול פסק הבוררות לשיקול דעתו של בית המשפט.