הפ"ב 47485-07-15 ניר נ' לוסקי ואח',הפ"ב 19985-08-15 לוסקי ואח' נ' ברק

1.בפסק הבוררות מיום 18.6.2015 שניתן על ידי כב' הבורר עו"ד שלומי באשי (להלן - הבורר) חויבו שלושת המבקשים לשלם למשיב סך של 85,000 ₪ בגין הפרשי דמי שכירות; סך של 20,000 ₪ בגין תשלום ששילם המשיב לחברת שבשבת, וכן את הפיצוי המוסכם הנקוב בהסכם בסך של 400,000 ₪ בגין הפרת ההסכם שבין הצדדים, ובסך הכול חויבו לשלם למשיב 505,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה ממועד מתן פסק הבוררות.

התביעה שכנגד שהגישו המבקשות 2 ו-3 – נדחתה.

לא נפסקו הוצאות משפט.

2. משפסק הבוררות הוגש לאישור על ידי המשיב, הגישו המבקשים בקשה לסילוקה על הסף של בקשת האישור, ולחלופין לביטולו של פסק הבוררות. בבקשתם פרשו המבקשים יריעה רחבה של טיעונים, הן באשר למבקש 1 (להלן- המבקש) והן באשר למבקשות 2 ו-3 (להלן- המבקשות) אשר עיקרם כדלקמן:

ביחס למבקש נטען להעדרו של הסכם בוררות בר-תוקף, באשר אינו צד להסכם שבין הצדדים, ולחריגה מסמכות משהבורר נעדר סמכות לדון בחיובו האישי, בניגוד להחלטתו המקדמית מיום 17.07.2014.

המבקשות גייסו לעזרתן כמעט את כל עילות הביטול שבסעיף 24 לחוק הבוררות וטענו להוכחתן של: עילת הביטול לפי סעיף 24(4) לחוק הבוררות, משלא ניתנה להן ההזדמנות לטעון את טענותיהן, כעולה מהאופן בו ניהל הבורר את ההליך ולאור התמשכות ההליכים; עילת ביטול לפי סעיף 24(5) לחוק הבוררות משהבורר לא בחן ולא הכריע לגופה את התביעה שכנגד; עילת הביטול לפי סעיף 24(6) לחוק הבוררות משהבורר לא נימק מדוע מצא לנכון לדחות את התביעה שכנגד, עת הרושם העולה מהעדר ההנמקה הוא שהתביעה נדחתה רק מחמת שיהוי; עילת הביטול לפי סעיף 24(7) משהבורר לא פסק לפי הדין עת לא הפחית את הפיצוי המוסכם; עילת הביטול לפי סעיף 24(8) משהבורר נתן את הפסק לאחר שעברה התקופה לנתינתו, למעלה מששה חודשים לאחר הגשת הסיכומים, עילת הביטול לפי סעיף 24(9) משפסק הבוררות מנוגד לתקנת הציבור שכן תוצאתו הינה מתן פיצוי ל"טפילות ולא נזק אמיתי" (סעיף 118 לבקשת הביטול); ולעילת הביטול לפי סעיף 24(10) משהבורר "לא בחן את העובדות ו/או התמודד עם הראיות, וודאי לא עם כולן, אלא החליט מראש, כך נראה, לגבי פסיקתו", אף ניהל את ההליך "בחוסר תשומת לב לפרטים ולאחר שלא הגיע מוכן לדיונים... לא קרא ולא בחן לעומק את כל הטענות...".

כן נטען כי על הפסק להתבטל אף מחמת הסיבה שהמבקשים חויבו בתשלום עבור 32 שעות לכתיבת פסק הבוררות, בניגוד לחיוב בעבור 10 שעות הנקוב בהסכם הבוררות.

3. בראש ובראשונה הייתה ראויה להיבחן טענת המבקש לפיה חרג הבורר מסמכותו משצירף אותו לפסק הבוררות וחייב אף אותו באופן אישי בסכום הפסוק, בניגוד להחלטתו הקודמת, זו מיום 17.07.2014, שניתנה במסגרת הכרעה בבקשה מקדמית, בה קבע הבורר כי הגם שהמבקש ערב אישית לחיובי המבקשות בהסכם שבין הצדדים, הרי "כפי שההסכם נחתם אין כל מנוס מלקבל את הבקשה ולהורות כי הבוררות תתנהל ותתחייב בין התובע נתבעות 2 ו3 בלבד. בהתאם לתוצאות הליך הבוררות יוכלו הצדדים לפעול בהתאם ליתר החיובים הכתובים ביניהם". חרף החלטה זו, וללא הנמקה, איגד הבורר בפסק הבוררות את המבקש עם המבקשות, הוסיף את שמו לכותרת פסק הבוררות וחייב גם אותו באופן אישי בחוב שפסק לזכות המשיב.

4.אלא שהדיון בטענת הבטלות שנטענה בהקשר זה התייתר, משבמהלך הדיון הוגשה לי ע"י ב"כ המבקשים החלטה נוספת שניתנה על ידי הבורר ביום 24.8.2015 (שניתנה לאחר הגשת עתירת הביטול ע"י המבקשים) לפיה התקבלה עתירת המבקש "להורות על שינוי הכותרת באופן שמר לוסקי דוד, המופיע כנתבע לא יופיע...", ונקבע בה כי: "אכן אין ספק כי בהחלטה מיום 17.7.14 נקבע כי מר לוסקי אינו צד להליך הבוררות... על כן אני מקבל את הבקשה וקובע כי כותרת פסק הדי(ו)ן תשתנה באופן ששמו של מר לוסקי כנתבע יימחק", וכי אם החוב לא ישולם על ידי הנתבעים "פתוחה הדרך בידי התובע לפנות (כך במקור) את מר לוסקי מכוח ערבותו האישית".

אין חולק כי המשיב לא הגיש בקשה לביטולה של החלטה זו.

המבקש מתפרץ איפוא לדלת פתוחה. משחיובו האישי של המבקש בוטל על ידי הבורר, ומשהמשיב לא עתר לביטולה של החלטה זו, איני נדרשת להלכות הקשורות לצירופו של ערב להליך הבוררות, לרבות ההלכה בעניין מעגלי ההרחבה, היותו של ערב מעין "חליף" לפי סעיף 4 לחוק הבוררות וליחסי "הקרבה המשפטית" שבין המבקש לבין המבקשות, בהיותו הבעלים והמנהל שלהן, כעולה מסעיפי ה"והואיל" של ההסכם שבין הצדדים.

דיה לסוגיה בשעתה.

4. נותר, אפוא, לבחון את הטענות הנשמעות מפי המבקשים, אשר כותרותיהן נפרשות על פני מרבית עילות הביטול שבסעיף 24 לחוק הבוררות.

ואתחיל בטענה לפיה לא פסק הבורר לפי הדין. ההלכה בהקשר זה הינה ברורה למדי, ואין צורך להכביר עליה מילים, ולפיה עילת הביטול קמה רק בעת התעלמות מהדין, להבדיל מטעות ביישומו. בהקשר זה נפסק כי "...הדברים הם פרי השכל הישר, כי מקום שבורר מחיל את הדין המהותי אך עלול לטעות ביישומו, טעות נטענת זו אינה עילת ביטול, שאחרת שבה בדלת האחורית עילת הביטול של טעות גלויה על פני הפסק, והרי דלת זו נעל המחוקק" (בע"מ 2893/15 פלוני נ' פלוני, פסקה ט והאסמכתאות שם, ניתן ב-03.06.2015).

המבקשים קובלים על כי הבורר לא פסק לפי הדין עת לא הפחית את הפיצוי המוסכם הנקוב בהסכם, ועת פסק גם פיצוי מוסכם וגם פיצוי בגין נזק מיוחד, אלא שהטענות בהקשר זה הן ערעוריות במובהק, ומהוות לכל היותר טעות שבדין, שכאמור, אינה עולה לכדי עילת ביטול.

למעלה מהצורך יצויין כי הבורר קבע כי "הנתבעים לא טענו בכתב ההגנה דבר וחצי דבר לגבי גובה הנזק וטענות אלו עלו לראשונה רק בסיכומים מטעמם. אף אחד מהצדדים לא נשאל ולא שאל את השני על הנזק המוסכם ועל אופן חישוב הנזק המוסכם"(סעיפים 100,101 לפסק הבוררות), אלא הסתפקו בטענה כי למשיב לא מגיע כל פיצוי, ובמהלך הדיון אכן אישר ב"כ המבקשים כי "... אך סעיף ספציפי בכתב ההגנה לא ראיתי" (עמוד 4 שורה 18). בהתאם לפסיקה אין המדובר בטענה הגנה שבית המשפט מעלה מיוזמתו, שכן "...ככלל, בית המשפט אינו דן בטענות שלא הועלו בפניו, זוהי מהותה של השיטה האדברסרית שבה, תיחום הזירה – נעשה על ידי הצדדים..." ואין מדובר בענייננו במקרה הנמנה על החריגים לכלל האמור (בע"מ 8948/06 פלוני נ' פלונית, פסקה 5 והאסמכתאות שם, ניתן ב-11.02.2007; השווה: רע"א 8219/15 נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ נ' שפיר הנדסה אזרחית וימית בע"מ, ניתן ב-03.01.2015). מכאן שגם טעות אין.

5.הבורר אכן חייב את המבקשים גם בפיצוי המוסכם וגם בהשבת שני סכומים, אלא שסעיף 9 להסכם בין הצדדים קובע כי:

"סעיף 8 רבתי [המחייב את המבקשים לשחרר את המשיב מהערבויות שנתן] יבוצע ויושלם בתוך 3 חודשים ממועד חתימת הסכם זה, להלן 'המועד הקובע'. במידה ולא יבוצע במועד הקובע מחמת סיבה הנובעת ממעשה או מחדל של צד א' או לוסקי כי אז רשאי ברק לדרוש השבת הסכומים ששילם/העמיד וכן זכאי לפיצוי מוסכם ומוערך מראש בסך 400,000 ₪ בגין הפרת הסכם, וזאת בנוסף להשבת כל הסכומים ששולמו/הועברו על פי הסכם זה".