הפ"ב 41091-02-15

בעלי הדין מנהלים הליך בוררות בפני עו"ד אבי פרידמן, וחלוקים בשאלת גבולות סמכותו.

1.הבוררות עוסקת במבקשת, חברת א.פ.י. טכנולוגיות ייצור ושיווק בע"מ, אשר את מניותיה מחזיקים בחלקים שווים: המשיב 1 המשמש מנכ"ל (להלן- עמר), והמשיב 2 המשמש יו"ר הדירקטוריון (להלן- יפרח). כפי שעולה מכתבי בית הדין, תחום עיסוקה של המבקשת הוא פיתוח מערכת למניעת שכחת ילדים בכלי רכב בשם "עדי-פד", שטרם שווקה למסחר. 3000 יחידות ראשונות של המערכות יוצרו, על פי הנטען, בסין והן ממתינות לשילוחן ארצה המתעכב עקב סכסוך שפרץ בין עמר לבין יפרח, שהמבקשת ויפרח מבקשים לבררה במסגרת הבוררות.

2.המחלוקת הטעונה הכרעה בבקשה שלפני נסבה על השאלה האם מוסמך הבורר "ליתן כל החלטה בנושא יבוא, שיווק ומכירת 3,000 היחידות של המוצר 'עדי-פד' שהוזמנו ושולמו ע"י המשיב 1 כמפורט להלן", הנמצאות כעת בארץ ייצורן, סין.

3.תחילתו של הסכסוך הנוכחי, בגינו פנו הצדדים לבורר, בדרישת עמר מיפרח שהועלתה בישיבת הדירקטוריון מיום 30.3.14 "לשלם את חלקו היחסי במימון ההוצאות... [שכן] החברה קיבלה החלטה להזמין 10,000 יחידות מהמוצר 'עדי-פד' ואנו מחויבים לשלם ליצרן את יתרת התשלומים באמצעות מכתב אשראי מהבנק". יפרח דחה את הדרישה, ומשחשבונה של המבקשת הוגבל, שילם עמר לבדו ליצרן הסיני, באמצעות חברה אחרת שבשליטתו, סך של 53,136 דולר. משכך פנה עמר לבורר וביקש ממנו לקבוע, בין היתר, כי התמורה שתתקבל ממכירת אותן 3000 יחידות תופקד בחשבון נאמנות, ממנו ישולמו הוצאות הייצור, היבוא, השיווק, והמכירה בארץ, וכי היתרה תישאר מופקדת עד להכרעת הסכסוך בבוררות. משיפרח כפר בסמכות הבורר להכריע בבקשת עמר במסגרת הבוררות, הוגשה הבקשה שלפני, אמנם באופן פורמאלי בשם המבקשת, אלא שלא קשה להבחין כי "הקול קול המבקשת והידיים ידי עמר".

4.המבקשת הטוענת כי הנושא מצוי במתחם סמכות הבורר, סומכת עמדתה על סעיף 19 להסכם המייסדים מיום 2.9.13 הקובע כי "כל מחלוקת בין הצדדים להסכם זה או בינם לבין החברה בכל דבר ועניין הקשור לביצועו או פירושו של הסכם זה או מסמכי ההתאגדות של החברה או בכל דבר ועניין הקשור בהיותם מנהלים או בעלי מניות בחברה, תובא להכרעתו של בורר".

5. יפרח מתנגד לבקשה וטוען כי עמר ביצע את הזמנת היחידות באמצעות חברה אחרת שבשליטתו, אשר על שמה הוצאה הקבלה ומחשבונה אף שולם הסכום הרלוונטי, בעוד שסעיף 19 להסכם המייסדים מסמיך, לעמדתו, את הבורר להכריע רק "... באופן בו הם [המייסדים – י.ש.] מפרשים את מסמכי ההתאגדות, או בכל סוגיה הקשורה לשני בעלי המניות מעצם היותם מנהלים בחברה, הא ותו לא". יפרח מוסיף ומציין כי עמר עושה בחברה כבתוך שלו, מוסיף לה עיסוקים ופעולות החורגים מכוונתם המקורית של הצדדים, ואף נטל הלוואה בשמה על דעת עצמו. לדבריו, מעולם לא נתקבלה בחברה החלטה סדורה להזמין את ייצורן של היחידות המדוברות, מה גם שבישיבת הדירקטוריון מיום 30.3.14 התריע על כי מצב החברה אינו מאפשר הוצאות נוספות וכי יש לעצור כל מהלך שיביא להוצאות נוספות כאלו. יפרח אף מטיל ספק אם המוצרים שהזמין עמר הינם תקינים, וממילא הוזמנו תוך הפרת קניינה הרוחני של המבקשת. עוד הוא מוסיף כי עמר הצהיר הן בהודעת דוא"ל שהפנה לאיש הקשר עם המפעל המייצר, והן במסגרת הליך משפטי אחר שנערך בבית הדין לעבודה כי ההזמנה נעשתה על ידו באופן פרטי, ולא בשם המבקשת.

6.ראוי לציין כי המסמכים שהגישו הצדדים אינם מציגים, כפי המצופה, את התמונה הרלבנטית בכללותה ובמלואה. כך לדוגמה, לא הובהר כיצד נערכה הפנייה לבורר, כיצד הגדירו הצדדים בפניו את נושא הסכסוך שנמסר להכרעתו, ומהם הנושאים, מעבר לנושא הבקשה שלפני, לגביהם סבר כל אחד מהצדדים שיידונו בפניו. גם לא צורפו מסמכי ההתאגדות של החברה אליהם מפנה תנית הבוררות.

7.מכל מקום, מטיעוני הצדדים מתקבל ממבט ראשון הרושם כי - ככל שהסעד המבוקש בהקשר לבקשה שלפני הוא שהבורר יחליט כיצד ימומן יבוא משלוח היחידות שיוצרו בסין, ומה ייעשה בתמורת מכירת היחידות - למעשה לא קיים סכסוך הטעון הכרעה. וזאת על שום מה? על שום שהאינטרס המוצג כאינטרס של המבקשת משקף את האינטרס של עמר, עת מן העבר האחר יפרח טוען כי יבוא היחידות ושיווקן אינו קשור כלל למבקשת, וכי היחידות שייכות לחברה אחרת של עמר. יפרח אינו טוען שבכוחו למנוע מעמר לייבא את היחידות האמורות לארץ ולמכור אותן, ואין להבין מטענתו לפיה מעשי עמר עולים לכדי הפרת זכויות הקניין הרוחני של מבקשת, ולפיה ראוי למנוע את שיווק היחידות האמורות מטעמי הגנת הצרכן עקב הספק בתקינותן - כהתנגדות לכוונת עמר לייבא את היחידות ולמכרן.

יתרה מכך, בהחלטת הבורר מיום 21.1.15 צוין במפורש כי "יפרח הודיע כי הוא אינו מתנגד למתן צו ביניים למכירת המלאי של החברה ולכך שתמורת המכירה (בניכוי ההוצאות) תוחזק בנאמנות עד להכרעה אחרת" (פסקה 2), וכן: "בישיבת בוררות מיום 12.1.2015 הודיע בא כוחו של יפרח כי לטענת יפרח היחידות של 'עדי פד' שיצרו בהונג קונג אינם שייכים לחברה מאחר שלא הוזמנו על ידה, ולכן אין ליפרח מעמד בהתנגדות להבאתם ומכירתם" (פסקה 4).

7.אלא שבכך לא מתמצה הדיון. מול התנערותו של יפרח מיבוא היחידות ומכירתן בארץ, ניצבת לה טענת עמר כי המבקשת היא שהחליטה על ייצור היחידות, היבוא שלהן ומכירתן בארץ, וכי למעשה המדובר בעסקה של המבקשת ולא בעסק פרטי שלו. לגישתו, מימונו את עלות הייצור באמצעות חברה אחרת שבשליטתו, נעשה רק מכורח הנסיבות ומחמת סירובו של יפרח להשתתף בהוצאות ואין להסיק מכך שאין המדובר בפעילות של המבקשת.