הפ"ב 37289-01-16 - פסקדין

לפני בקשות לאישור ולביטול של פסק בורר, שניתן על-ידי כב' הרב שמואל דוד הכהן גרוס, ראש כולל בית ישראל ורב חסידי גור באשדוד, ביום כט' סיוון תשע"ה (16.06.2015). לפי פסק זה, שניתן בבוררות שהתנהלה בגין מחלוקת בין הצדדים באשר לזכאות מי מהם לדמי תיווך בעסקת נדל"ן מסוימת, חויב המשיב לשלם למבקש סכום של 50,000 ₪ ומע"מ, וכן הוצאות.

בין הצדדים התנהלה בוררות קודמת, בפני אותו בורר, שהסתיימה בתוצאה הפוכה, עת נפסק שהמשיב, מר פנט, הוא זה הזכאי לדמי התיווך. המשיב דכאן הגיש בקשה לאישור הפסק (שהיה מורכב מ- 2 החלטות, שניתנו בימים ג' אדר תשע"ה (22.02.2015), ו- ה' ניסן תשע"ה (25.03.2015)). באותו הליך, במסגרת תיק הפ"ב 35181-04-15, אושר על ידי, ביום 13.05.2015, פסק הבוררות דאז (שיכונה להלן: "הפסק הקודם"), בהתאם לסעיף 23(א) של חוק הבוררות, התשכ"ח-1968.

אישור הפסק הקודם נעשה בלא שהוגשה התנגדות במועד, או בקשה אחרת מטעם המבקש דהיום. בהחלטות ביניים שניתנו, הוצפו, ביוזמת ביהמ"ש, נקודות מוקשות מסוימות שעלו מבקשת אישור הפסק. ברם, גם לאחר אלה, לא פעל המבקש דהיום כלשהו. כחודש לאחר מתן הפסק בהליך הקודם, הוגשה בקשה מטעם מר חדד, שלא עמדה באמות המידה של בקשה לביטול פס"ד שניתן במעמד צד אחד. נהפוך הוא - התברר שהוא היה ער ומודע לקיום הליך בקשת האישור שהוגשה על ידי מר פנט, ברם, מטעמים שפירט בבקשה, נמנע, בכוונת מכוון, מלבקש ביטול פסק הבורר בזמן אמת. הבקשה המאוחרת הזו נדחתה בהחלטתי מיום 14.06.2015, שבה הובהר למר חדד, מפורשות, שאם בכוונתו לנסות ולהביא לביטול פסק האישור מהטעמים שפירט, עליו לנקוט בדרך הדיונית הנכונה לכך. לא נעשה דבר לאחר מכן, למיטב הידיעה, ואף לא הוגשה בר"ע לביהמ"ש העליון.

מכל היבט - פסק הדין, המאשר את הפסק הקודם, הינו חלוט.

כיצד בא, אם כן, לעולם, פסק בורר, או מה שנחזה להיות כזה, שמועדו מאוחר יותר, ותוצאתו האופרטיבית הפוכה (להלן: "הפסק הנוכחי"), שאת אישורו וביטולו, בהתאמה, מבקשים, כעת, מר חדד ומר פנט?.

נדמה, כי הנסיבות שהובילו לכך, כמעט שאינן במחלוקת של ממש בין הצדדים, כעולה מכתבי הטענות, התצהירים, ונספחיהם, לרבות תמלול שיחה ארוכה ומוקלטת שבין מר פנט לכב' הבורר, וכמתחוור, ולכך חשיבות רבה - גם מעמדתו ותגובתו הבלתי אמצעיים של כב' הבורר עצמו, אשר מצאתי לנכון לבקש את התייחסותו. הדבר נעשה כמתחייב מכך, שהועלו, מצד מר פנט, טענות אישיות ואף האשמות, לא קלות, כלפיו. הרב גרוס הנכבד הואיל ליתן גרסתו והערותיו לגבי ההתנהלות הרלוונטית להכרעה דכאן, ולדברים שהביא בפניי, מתוך יושרה רבה והגינות, ובלי להסתיר נקודות מעט מוקשות, יש משקל רב. עמדתו, חשוב לומר, מתיישבת אף עם ליבת גרסאות הצדדים עצמם, כך שאין צורך בעשיית קביעות עובדתיות דקדקניות כעת, אלא, אך בהסקת המסקנות המתבקשות, ולטעמי - אף מתחייבות, מהמארג העובדתי.

התמונה המצטיירת, ואתמצת את הדברים למינימום ההכרחי, ולו בשל כבודו של הרב הבורר, שאינו בעל דין ישיר בהליך הנוכחי, הינה, שבעקבות מתן הפסק הקודם ואישורו בביהמ"ש הזה, ועם כישלון ניסיונו של מר חדד להביא לביטול האישור בביהמ"ש, פתח מר חדד ביוזמת שכנוע, ויש לומר גם "שכנוע תקיף", במידה מסוימת, כלפי הבורר, על מנת להצביע על כך, שלשיטתו פסק הבורר היה שגוי, וכי הוא זה הזכאי בעצם לדמי התיווך. הבורר, לאחר שאף עיין במסמכים נוספים שהוצגו בפניו על ידי מר חדד, נטה להשתכנע שאכן הדין עמו, וכי נפלה שגגה בפסק הקודם. הוא יזם מהלך, שעניינו ניסיון לחדש את הליך הבוררות, ואף לשמוע ראיות נוספות בגדרו. המהלך נתקל בהתנגדות ובסירוב מצד מר פנט, שכזכור אוחז בפס"ד חלוט המאשר הפסק הקודם. אף שלא נחתם שטר בוררות חדש (מר חדד טען, בחצי פה, שנחתם שטר בוררין חדש, ש"לא מן הנמנע" שהוא נספח 1 של בקשת הביטול, ברם, הדבר מוכחש נמרצות על ידי פנט, ואינו מתאשר כלל ועיקר על ידי כב' הרב. אין לי ספק שנספח 1 מתקשר לבוררות המקורית הקודמת), ניתנו החלטות המשך על ידי הבורר, תחילה לעיכוב ביצוע פסקו הקודם (חלק מהכספים היו מופקדים אצל עו"ד מסוים כנאמן), ואחר כך - לביטול הפסק הקודם, ובסופו של יום להפיכת תוצאתו, וחיוב מר פנט בסכום דלעיל.

יש רגליים לטענת מר פנט, והדבר עולה בין השיטין של עמדת כב' הבורר עצמו, על כי הפסק הנוכחי, המגלם חיוב כספי משמעותי המושת על פנט, אף אם אינו "פסק בורר פיקטיבי", כפי שהוא מגדיר זאת, לא נועד להיות, אף הוא, סוף פסוק בהכרעה בסכסוך. תכליתו הייתה, ככל הנראה, לגרום למר פנט לחזור בו מסירובו הנחרץ להוסיף ולהתנהל אל מול הבורר בכל הליך המשכי, ולהביאו, באמצעות מתן "פסק קיצון" לחובתו, לאחר ביטול הפסק המקורי, לשוב אל שולחן הדיונים ולהסכים לפתיחה מחדש של כל ההליך.

בעיתוי זה, ראוי להבהיר ולהדגיש את טעמיו של כב' הרב גרוס, בהילוכו זה. הוא הטעים, ברוב יושרה ושקיפות, כי ליבו היה כבד לאחר שמיעתו המחודשת של מר חדד, שהצליח לשכנעו, אף כי במעמד צד אחד, ומתוך התנהלות שאינו חפה מקושי וביקורת, שנפלה שגגה בפסק הקודם ובתוצאתו. הבורר הנכבד תיאר סיטואציה, שבה החשש שמא שגה ופסק לטובת הצד שבעצם אינו זכאי לכסף, לא נתן לו מנוח והכביד על תחושותיו. על כן, פעל כפי המתואר, כשבסופו של יום, פסק את שרחשי ליבו העדכניים הנחו אותו לפסוק, תוך ביטול הפסק הקודם ואימוץ טענותיו החדשות של מר חדד, אל מול סירובו של מר פנט להיכנס למהלך בוררות מחודש ולוותר על נפקויות פסק הדין החלוט המאשר את הפסק הקודם.