הפ"ב 30560-01-13 אליהו נ' ישיבת אור התלמוד

הוגשה היום "הודעה ובקשה דחופה בהתאם להחלטה מיום 11/1/16", בה נטען כי נפל כשל בהחלטת בית המשפט מהתאריך האמור.

ובכן, לא היה כל כשל, בימ"ש ראה את התצהיר הנטען ועיין בו, ואף התייחס אליו בהחלטה האמורה. כאמור בהחלטה, התצהיר אינו ערוך כדין, ולא אחזור שוב על הדברים שכבר נאמרו. ראה נא עמ' 2 שורות 4 - 7 בהן התייחסות מפורשת לתצהיר הנטען. תמוהה בעיני בית המשפט איך מוגשת הבקשה הנוכחית תוך שנטען בה (ס' 2 להודעה המצורפת) שהתצהיר ערוך כדין, ללא כל הנמקה לקביעה זו, למרות שבית המשפט כבר קבע בפירוש בהחלטה האמורה מיום 11/1/16 שלא כן פני הדברים, וכי התצהיר אינו ערוך כדין, תוך הנמקה ברורה בדבר אופי הפגם שבתצהיר האמור. תמוהה עוד יותר איך נטען בבקשה כי בית המשפט לא התייחס לקיומו של תצהיר – המבקשת אינה זקוקה להשכלה משפטית כדי להבין שבהחלטת בית המשפט (עמ' 2, ש' 4 – 7) ישנה התייחסות מפורשת לתצהיר האמור.

מן הראוי שהעותרת תפנה לייעוץ מקצועי בטרם מוגשת שוב בקשה כלשהי המבוססת על הבנות וטיעונים משפטיים, ואין אלא להצטער על כך שלא עשתה זאת במקרה דנן, ומיהרה להגיש את הבקשה המופרכת נשוא החלטה זו. אמנם המבקשת אינה מיוצגת, אבל היא הנותנת: עובדה זו אינה מעניקה לה כל זכות להטריד את בית המשפט בבקשות המוטעות על פניהן, ומוטלת עליה בנסיבות אלו לנקוט במשנה זהירות עובר להגשות בקשות נוספות, כאשר בעצם הן חוזרות על עצמן לאחר שבית המשפט כבר אמר את דברו בנוגע אליהן. בקשות המוגשות חדשות לבקרים, ללא טעם מוצדק, ובפרט כאשר מוגשת בקשה לאחר שכבר נדחתה על ידי בית המשפט בהחלטה קודמת, גורמות לבזבוז זמן שיפוטי יקר ולבזבוז המשאבים השיפוטיים העומדים לרשות מערכת המשפט. הדבר גורם להתארכות דיונים, לעומס בלתי נסבל על מערכת המשפט, וכן לפגיעה בציבור המתדיינים.

עם תופעות כאלו אין להשלים.

אי לכך, אשקול את חיובה של המבקשת בהוצאות לטובת אוצר המדינה בגין הבקשה של היום. אמתין לדיון של 3.2.16, בו תוכל המבקשת לטעון בסוגיה זו יחד עם כלל טיעוניה בסוגיות העומדות על הפרק.

ניתנה היום, ב' שבט תשע"ו, 12 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.