הפ"ב 29599-04-14 נוימרק ואח' נ' בורסת היהלומים הישראלית בע"מ ואח'

בקשה לביטול פסק בוררות שניתן ביום 13.4.14 על-ידי חבר בוררים של בורסת היהלומים הישראלית בע"מ, כערכאה שנייה, אף של שתי החלטות ביניים שניתנו ביום 1.4.14 וביום 9.4.14.

1. הצדדים להליך הם יהלומנים חברי בורסת היהלומים הישראלית בע"מ (להלן – הבורסה) שניהלו בעבר עסקים משותפים, ואשר החליטו לסיים את יחסי השיתוף שביניהם, עת יחסי השיתוף ביניהם התבטאו באותה עת בשותפות בתכשיטים וכן ביהלום במשקל 14.06 קראט (המכונה על ידם – האבן). ביום 24.7.13 נחתם בין בעלי הדין הסכם הנושא את הכותרת "הסכם בין אבי נוימארק ליעקב נופארבר" (להלן – ההסכם) לפיו הוערך, בין היתר, ערכה של האבן בסך של 170,000 דולר והותוו הדרכים למכירתה ולחלוקת תמורתה.

2.ההסכם לא סיים את הסכסוך בין בעלי הדין משלא בוצע, וביום 17.10.13 הגיש המבקש והחברה שבשליטתו (יקראו בצוותא לשם הנוחות – המבקש) למוסד לבוררות שבבורסת היהלומים הישראלית בע"מ תביעה נגד המשיבים (יקראו להלן בצוותא לשם הנוחות – המשיב). המשיב הגיש מצידו תביעה שכנגד, וביום 29.10.13 הגיש המבקש "תביעה נוספת", כהגדרתו, נגד המשיב. לאחר שבעלי הדין חתמו ביום 25.12.13 על הסכם בוררות לפי טופס של הבורסה, ולאחר קיום שתי ישיבות בוררות, הסתיים ההליך בפסק דין מיום 2.1.2014 לפיו חוייב המשיב לשלם למבקש סך של 81,000 $, בתשלומים, ולפיו נדחתה התביעה שכנגד שהגיש המשיב. ביחס לאבן נקבע: "האבן במשקל 14.06 קראט האמורה בס' 1 להסכם בבעלות משותפת של הצדדים והצדדים ינהגו בה כאמור בס' 2 להסכם" (להלן – פסק הבוררות הראשון).

3. בכך לא תמה המחלוקת. ביום 06.10.2014 הגיש המשיב ערעור (הקרוי בבורסה שמיעה נוספת בפני ערכאה שנייה) בעקבותיו חתמו בעלי הדין ביום 23.3.2014 על הסכם בוררות שני, ובימים 13.3.14 ו- 30.03.14 התקיימו שתי ישיבות בפני הערכאה השנייה.

בהחלטת ביניים מיום 1.4.14 שכותרתה: "החלטת ביניים (ערכאה 2)" נקבע כי על המשיב לשלם למבקש לאלתר את הסך של 38,000 דולר (שמוסכם על הצדדים כי הינו התשלום האחרון של הסכום שנפסק בפסק הבוררות הראשון) וכי על המבקש להודיע לבוררים בכתב האם האבן נמכרה מהי התמורה האמורה להתקבל בעבורה.

ביום 3.4.14 הודיע המבקש לבית הדין, כי האבן נמצאת בדרום אפריקה וכי טרם נמכרה, וביום 9.4.14 ניתנה החלטת ביניים נוספת על-ידי תורני הבורסה, המורה למבקש להפקיד את האבן לאלתר בבורסה.

ביום 13.4.14 ניתן פסק הבוררות נושא בקשת הביטול בו חוייב המבקש לרכוש מהמשיב את חלקו באבן תמורת סך של 79,000 דולר [בשני תשלומים] ובו נקבע כי עם ביצוע התשלומים תועבר האבן לבעלותו. הקביעה הכספית האחרת בעניין התכשיטים האחרים – נותרה בעינה (להלן – פסק הבוררות השני).

4.המבקש אינו משלים עם פסק הבוררות השני ועותר לביטולו. לטענתו, ההסכם מיולי 2013 הינו תוצר של הליך בוררות ראשון שהתנהל בהסכמה, ומשכך הליך הבוררות שהתקיים בחודש אוקטובר 2013 ושהסתיים בפסק הבוררות הראשון, אינו אלא הליך בוררות בפני ערכאה שנייה. כפועל יוצא נטען כי הליך הבוררות שהתקיים בעקבות הערעור שהגיש המשיב הינו הליך בוררות שלישי שאינו מוכר ע"י החוק וע"י תקנון הבורסה ומשכך בטל ומבוטל, כמו גם החלטות הביניים שניתנו במסגרתו. עוד נטען כי הבוררים בערכאה השנייה חרגו מסמכותם משהכריעו בגורל האבן – אף שערעורו של המשיב כלל לא התייחס לנושא זה.

5.על יסוד האמור לעיל, טוען המבקש ל- 6 עילות ביטול: עילה לפי סעיף 24(1) לחוק הבוררות, בטענה להעדרו של הסכם בוררות לקיום הליך בוררות שלישי, עת תקנון הבורסה מאפשר רק הליך שני, ואינו מאפשר קיום דיון בוררות בערכאה שלישית; עילה לפי סעיף 24(2) לחוק הבוררות, בטענה כי פסק הבוררות ניתן בחוסר סמכות, משלא ניתנה הסכמה לקיים הליך בוררות שלישי; עילה לפי סעיף 24(3) לחוק הבוררות, בטענה כי תוכן פסק הבוררות מנוגד להסכם אליו הגיעו הצדדים; עילה לפי סעיף 24(4) לחוק הבוררות, בטענה כי לא התאפשר למבקש להביא ראיותיו ועדיו, וכי הבוררים התעלמו מכך שהמבקש לא יכול היה להתייצב לדיונים בשל מצבו הרפואי; עילה לפי סעיף 24(9) לחוק, בהיות הפסק מנוגד לתקנת הציבור, וכן עילה לפי סעיף 24(10) לחוק הבוררות, מחמת התנהגות לא סבירה של הבוררים ושל המחלקה המשפטית של הבורסה, שלא הסכימו לבטל ו/או לדחות דיונים בשל מחלת המבקש.