ממן ואח' נ' מרכז הפעמון - חברה לניהול ואחזקה 92' בע"מ ואח'

הצדדים לתיק שלפניי מנהלים ביניהם הליך בוררות לפני כב' הבורר עו"ד תומר רבינוביץ' (להלן: "הבורר"), הליך אליו הופנו בגדרי הליך שהתנהל בבית משפט זה. הבורר הוא הבורר החמישי שמונה בין הצדדים, כאשר ארבעת הבוררים הקודמים התפטרו מתפקידם – והצדדים מאשימים זה את זה בהתפטרותם.

המבקשים הגישו בקשה לפסול את הבורר, לטענתם בשל ניגוד עניינים שבו הוא נגוע, הנובע מכך שמשרדו של אבי הבורר מייצג בהליך משפטי תובעת שהגישה תביעה נגד אמו של בעל השליטה במשיבה 1. המבקשים העלו גם שלל טענות נוספות ביחס להחלטות קונקרטיות שקיבל הבורר, אולם בהחלטתי במסגרת הדיון מיום 19.1.2017 קבעתי כי השאלה היחידה המצדיקה בחינה היא שאלת פסלות הבורר, בהתאם לאמות המידה שנקבעו ברע"א 296/08 ארט-בי חברה בערבות מוגבלת (בפירוק) נ' עזבון המנוח ג'ק ליברמן ז"ל (2010) (להלן: "עניין ארט-בי"). לעניין זה, התרתי לבורר להגיש התייחסות מטעמו, ולצדדים – להשיב לעמדתו.

בתגובה שהגיש הבורר, הוא ציין כי בעבר ניהל את משרדו של אביו, אך כיום הוא עורך דין עצמאי, הפועל פיזית מן המשרד ורשום בדף הפירמה, אך פועל בניתוק ענייני מן המשרד, אינו מעורב בתיקים המנוהלים בו ואינו מכיר את מצבם של ההליכים.

לאחר שעיינתי בחומר שבתיק, בטיעוני הצדדים ובתגובותיהם לתשובת הבורר, נחה דעתי כי יש לדחות את התובענה כולה, ולהורות על המשך ניהול הליך הבוררות לפני הבורר. להלן נימוקיי לכך בתמצית.

בעניין ארט-בי, קבע בית המשפט העליון (מפי כב' השופט יורם דנציגר), כי על הבורר היושב בדין חלה חובת גילוי מלאה. בין היתר ציין בית המשפט העליון כי:

"כאשר מדובר בבורר שהינו משפטן או עורך דין, עליו לבדוק, מעבר לקשריו עם מי מהצדדים להליך הבוררות או עם נושא הבוררות, גם את קשריהם האפשריים של שותפיו למשרד, עורכי הדין או מי מהמועסקים במשרדו." (עניין ארט-בי, פסקה 122 לפסק דינו של כב' השופט דנציגר)

הבורר הבהיר בהודעתו, כי לא ידע על קשרי הייצוג בין משרדו של אביו ובין אמו של בעל השליטה במשיבה 1. יש לציין, כי מדובר בקשר רחוק למדי – לא המשיבה 1 (שהיא בעלת הדין בבוררות), אף לא בעל השליטה בה, כי אם אמו של בעל השליטה – ועל כן אין זה בלתי סביר להניח כי הבורר, אשר כאמור – כבר איננו מועסק במישרין במשרדו של אביו – אכן לא ידע על קשרי הייצוג.

עוד אציין, כי ממילא, גם אילו קיבלתי את הטענה (שלא הובאה לה ולו ראשית ראיה) כי אמו של בעל השליטה במשיבה 1 היא רק "אשת קש" בעבור בנה, בעל השליטה, גם אז – נראה כי מי שצריך היה להתנגד למינויו של הבורר היא המשיבה 1, אשר אביו של הבורר מייצג את בעל הדין שכנגד בהליך האחר.

אולם גם אילו הנחתי (וכאמור – אין כל בסיס בראיות להנחה כזו) כי הבורר אכן ידע על הקשר המרוחק, וכי היה עליו ליידע את הצדדים בקיומו של קשר כאמור, עדיין נשאלת השאלה מהי הנפקות שיש לייחס להפרת חובת היידוע. עמד על כך בית המשפט העליון בעניין ארט-בי וציין:

"ויודגש, על אף שחובת הגילוי של הבורר כלפי הצדדים הינה מלאה, אין הדבר מלמד על כך שבכל מקום בו היתה הפרה של חובת הגילוי יוביל הדבר בהכרח לפסילת הבורר ולביטול פסק הבוררות (במקום בו כבר ניתן הפסק). כאשר נטענת על ידי צד לבוררות טענה של הפרת חובת הגילוי בהקשר של פסלות, קרי כי לאור הפרת חובת הגילוי יש להעביר את הבורר מתפקידו לפי סעיף 11 (1) לחוק הבוררות, שכן הבורר אינו ראוי עוד לאמון הצדדים, אמת המידה לבחינת טענה זו הינה כאמור קיומו של חשש ממשי למשוא פנים. גם טענה של הפרת חובת הנאמנות וחובת הגילוי לאור קיומו של ניגוד עניינים הקיים אצל הבורר צריך שתבחן על פי אמות המידה של חשש ממשי למשוא פנים" (סעיף 125 לפסק דינו של כב' השופט דנציגר).

האם מתקיים בענייננו חשש ממשי למשוא פנים של הבורר? לטעמי, התשובה לשאלה זו היא בשלילה: הקשר הנטען בין משרדו של אביו של הבורר ובין המשיבה 1 הוא מרוחק, ואינו ישיר. לבורר עצמו אין כל אינטרס בתוצאות ההליך שבו מייצג משרדו של אביו, וגם אם תמצי לומר שאינטרס כזה קיים מכוח מצוות כיבוד אב ואב, גם אז – אין האינטרס פוגע במבקשים, כי אם דווקא במשיבה 1, שהביעה את אמונה המלא בבורר. יפים לעניין זה דברי כב' השופט (כתוארו אז) אליקים רובינשטיין ברע"א 7088/11 אלרוב נדל"ן מלונאות בע"מ נ' Hilton International Co (2011), שם כתב: