הפ"ב 25343-05-15 גוטמן נ' סמט

לפניי בקשה לביטול פסקי ביניים מיום 9.9.14 (י"ד אלול תשע"ד) ומיום 16.12.14 (כ"ד כסלו תשע"ה) שניתנו על ידי הבוררים, הדיינים הרב נפתלי נוסבאום, הרב פרץ רוטנברג והרב ישראל אברהם רוזנשטרוך מבית הדין "שירת דוד – בית דין לדיני ממונות", בסכסוך שבין המבקש והמשיב.

כמפורט בבקשה, בוררות זו התנהלה בין המבקש, שהיה מזמין עבודות בדירה שבבעלותו, לבין המשיב, שהיה הקבלן המבצע של העבודה, כאשר ברקע הסכסוך העובדה שבחלוף חמישה חודשים מכריתת הסכם העבודה שבין הצדדים, ביום 27.4.14, הודיע המבקש למשיב בכתב על ביטול ההסכם, זאת כאשר לטענת המבקש, המשיב עצר את ביצוע העבודות ללא סיבה מוצדקת, ונגרמו למבקש נזקים בשל התנהגות המשיב והתעלמותו מהמבקש לאחר הפסקת העבודה. הבוררות התנהלה בקשר לשאלת היקף העבודות שביצע המשיב (כאשר לטענת המבקש, בוצע רק חלק קטן ממה שהתחייב המבקש לבצע, ומשך ביצוען התארך מעל ומעבר למועד בו התחייב המשיב לסיים את העבודות); וכן, בשאלת שוויין האמיתי של העבודות שבוצעו וערך הנזקים אשר לטענת המבקש נגרמו לו בשל התנהלות והתנהגות המשיב.

בפסק הביניים מיום 9.9.14 הורו הדיינים על שני הצדדים שלא לשנות בדרך כלשהי את המצב בשטח, וזאת על מנת שניתן יהיה לברר בדיוק מה היקף העבודות שבוצעו על ידי המשיב. ייאמר כבר עתה, כי על אף הכותרת של ההחלטה האמורה, לפיה מוגדרת ההחלטה כ"פסק ביניים", אין המדובר בפסק דין כלשהו אלא בהחלטת ביניים אשר אינה כשלעצמה מכריעה דבר בסכסוך לגופו, ועל כן אין בסיס להגדרתו כפסק ביניים לצורך בקשת הביטול הנדונה בזה. מאידך גיסא, פסק הביניים מיום 16.12.14 הינו אכן פסק בוררות לכל דבר ועניין, מאחר שבפסק האמור קובעים הבוררים בהוראה מחייבת כי על המבקש לשלם למשיב סך של 41,000 ₪ (וזאת בנוסף לסכומים ששילם המבקש למשיב על חשבון שכרו של המשיב בגין ביצוע העבודות שהוזמנו בחוזה העבודה).

אי לכך, אתייחס בהמשך פסק דין זה אך ורק לפסק הבוררים מיום 16.12.14 (להלן: "פסק הביניים"), שהינו פסק הבוררות היחיד שהוציאו הבוררים מתחת ידם.

טענות הצדדים

ראשית אציין, כי בין יתר דבריו של המבקש נמצאות טענות רבות בדבר צדקת עמדתו של המבקש בתביעתו לגופה. טענות אלו הינן "ערעוריות" באופיין, ואין מקום להעלאת טענות מן הסוג הזה במסגרת בקשה המוגשת לביטול פסק בורר. אי לכך, לא אתייחס אליהן במסגרת פסק דין זה, ואתמקד אך ורק בטענות הנוגעות לעילות הביטול המפורטות בסעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח – 1968 (להלן: "החוק").

ראשית טוען המבקש כי הבוררות כולה התנהלה תוך משוא פנים כנגדו, תוך התעלמות נמשכת מחלקים משמעותיים של תביעתו ומטענותיו. לטענתו, ניתן ללמוד על קיומו של משוא פנים מן העובדה כי הבוררים התמקדו בטענות המשיב כנגדו בדבר הסכומים הנוספים אשר לטענת המשיב חייב לו המבקש, בעוד שהבוררים לא התייחסו כמעט בכלל לטענות המבקש נגד המשיב המתייחסות לנזקים שנגרמו לו עקב התנהגות המשיב בכל הקשור לביצוע ואי ביצוע הסכם העבודה שביניהם, וכי בעצם לא הכריעו הבוררים בנקודות רבות שהעלה המבקש בתביעתו נגד המשיב. מעובדות אלו מבקש המבקש ללמוד על קיומו של משוא פנים, כאשר טענה זו עומדת כעילה עצמאית לביטול פסק הבוררות מכוח סעיף 24(10) לחוק.

בתגובה טוען המשיב כי אין כל בסיס למסקנת משוא הפנים הנטענת. המשיב מפנה לפרוטוקולים של הדיונים בבוררות, ולטענתו, מעיון קל בהם ניתן ללמוד כי הבוררים הקדישו את רוב זמנם בשמיעת טענות המבקש וליבון הסוגיות שעורר בפניהם, כך שאין כל מקום לטענה שהדיינים היטו את הכף במכוון לטובתו של המשיב עקב משוא פנים כלשהו. לטענת המשיב – אשר לא נסתרה בטיעוניו של המבקש – לא קיימת כל היכרות קודמת בין המשיב לבין הדיינים, ואין כל קשר ביניהם אשר בגינו ניתן להעלות חשש כלשהו כי הדיינים ייטיבו דווקא עם המשיב שלא בצורה עניינית ואובייקטיבית בבואם לפסוק את דינם בסכסוך שבין הצדדים. כן מציין המשיב כי בטענותיו בפני הבוררים טען לסכומים גבוהים בהרבה אשר לטענתו חייב לו המבקש, והדיינים לא קיבלו את טענותיו ופסקו לטובתו רק סכום צנוע למדי. מכאן מתחייבת המסקנה כי הדיינים כלל לא פעלו מתוך משוא פנים כלשהו אלא מתוך התייחסות עניינית לטיעוני שני הצדדים.

המבקש מוסיף וטוען כי הדיינים כשלו בניהול הבוררות בכך שלאחר מתן פסק הביניים, לא השלימו את מלאכתם ומעולם לא הוציאו פסק דין סופי, על אף חלוף המועד הקבוע לכך בחוק (3 חודשים); וכתוצאה, אין אלא לבטל כליל את החלטות הבוררים. בהקשר זה מציין המבקש כי לאחר מתן פסק הביניים, פנה המבקש לדיינים בבקשה שיבטלו את החיוב שהטילו עליו בפסק האמור וימשיכו בדיונים שבין הצדדים, תוך שתינתן הזדמנות למבקש לחקור את המומחה שמינו הדיינים, כאשר לטענתו נפלו בחוות דעתו שגיאות מהותיות אשר ברצונו של המבקש להוכיח בפני הדיינים אם תינתן לו ההזדמנות לעשות כן. כפי שמפרט המבקש בבקשתו, הדיינים אכן קיבלו עקרונית את בקשתו ואף הפנו אותו לשוחח ישירות עם המומחה ולהשלים את טיעוניו בפני הבוררים לאחר מכן, וכך אכן עשה. המשיב אף הגיש תגובה לטיעוניו הנוספים של המבקש. דא עקא, לאחר מכן קיבל המבקש הודעה ממזכירות בית הדין לפיה, לאחר ששקלו הדיינים את הטיעונים הנוספים של הצדדים, החליטו כי יש להשאיר על כנו את פסק הביניים; ברם לא הוציאו כל פסק דין סופי ברוח זו. גם לאחר מכן הוסיף המשיב והגיש טיעונים נוספים לדיינים, ברם שוב יצאה הודעה חתומה על ידי המזכירות, לפיה, החלטת הדיינים מיום 16.12.14 הינה החלטתם הסופית. לטענת המבקש, הודעות המזכירות אינן תחליף למתן פסק דין סופי, כך שהליך הבוררות נשאר ללא שהסתיים מעולם במתן פסק דין סופי של הבוררים.