הפ"ב 2188-12-13 שקד נ' שינפלד חברה לבנין והשקעות בע"מ

1.בקשה להארכת תקופת הבוררות, לפי סעיף 19(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, כך שהמועד למתן פסק הבוררות על ידי הבורר יחול בתום 6 חודשים מיום התחלת שלב החקירות הנגדיות, ויינתנו לבורר שיקול דעת וסמכות להאריך את הבוררות בשלושה חודשים נוספים ככל שיידרש.

2.בתיק זה ניתנה החלטה ביום 1.2.16 (להלן: "ההחלטה הקודמת")- לבקשתה של שקד לפסילת הבורר, ואני מפנה להחלטה זו הכוללת את כל השתלשלות העניינים, השתלשלות שהיא רלבנטית גם לבקשה זו.

3.לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה מצאתי להיעתר לבקשה.

4.כפי שעולה מההחלטה הקודמת, טענותיה של שקד, לפיהן היא מתנגדת להמשך קיום הליך הבוררות משום שלשיטתה הבוררות הסתיימה כך שלבורר אין עוד סמכות לדון בעניין, כבר נדונו והוכרעו בהחלטה הקודמת (ראו סעיפים 31-32 להחלטה הקודמת). אין מקום לפתוח עניין זה בשנית בערכאה זו. לו שקד חלקה על ההחלטה הקודמת, היה עליה להשיג על ההחלטה הקודמת בדרכים הקבועות לכך בדין.

5.מעת ששקד לא השיגה על ההחלטה הקודמת, ההחלטה הקודמת שרירה וקיימת ויש לפעול לפיה. יוער שהלכה למעשה שקד אף פעלה בהתאם להחלטה הקודמת וביום 9.2.16 ביקשה מהבורר לקבוע מועד קרוב לקדם משפט (נספח ב לבקשה), וממילא ניתן לראות באותה בקשה הסכמה להארכת תקופת הבוררות. ישיבת קדם בוררות התקיימה ביום 17.4.16, במטרה לקבוע מועדים לחקירת עדי הצדדים.

6.לפי הדין, על הבורר לתת את פסק הבוררות תוך שלושה חודשים מהיום שהתחיל לדון בסכסוך, או שנדרש להתחיל לדון בו על ידי הודעה בכתב של בעל דין, הכול לפי המוקדם יותר, אולם הבורר רשאי להאריך את התקופה עד שלושה חודשים נוספים.

7.בישיבת קדם הבוררות, הבורר פנה לצדדים בבקשה להאריך את תקופת הבוררות זאת לנוכח היקפו של התיק והחומר שהונח בפניו. בשלב זה שקד התנגדה לבקשה מן הטעם שהבוררות הסתיימה.

8.גם אם נניח לטובת שקד שהבוררות החלה לכל המוקדם ביום 9.2.16, ולכל המאוחר ביום 17.4.16 היום בו התקיימה ישיבת קדם בוררות, נמצא כי לא חלף המועד, היות שממלא לבורר נתונה סמכות בשיקול דעת להאריך את תקופת הבוררות בשלושה חודשים נוספים, מבלי לקבל את הסכמת הצדדים.

יודגש: הטענה של שקד כפי שהועלתה בישיבת הבוררות, לפיה "שלושת החודשים נמנים מהיום שהונחו בפני הבורר כל כתבי הטענות..." (נספח י"ב לבקשה), נדונה והוכרעה אף היא בהחלטה הקודמת (ראו פסקה 31, שורות 27- 31), ועל כן טענה זו הוכרעה וקיים טעם לפגם בהעלאתה שנית בפני הבורר ובפני ערכאה זו. יתרה מכך, שקד פעלה בניגוד לטענתה, שעה שביקשה לקבוע מועד דיון בבוררות.

9.טענותיה של שקד בדבר חוסר יעילות של הליך הבוררות, וסחבת, אינן רלבנטיות מקום שטענות אלה נדונו והוכרעו בהחלטה הקודמת (ראו פסקאות 25 -30 להחלטה הקודמת).

10.זאת ועוד, עיון בתיק מעלה כי ישיבת קדם הבוררות נקבעה רק ליום 17.4.16 זאת בין היתר לנוכח שתי בקשות שהגישה שקד (האחת, בקשה לדחיית חלק מתובענת המבקשת על הסף מחמת התיישנות, השנייה, בקשה לביטול עיכוב ביצוע פסק השמאית גרינברג בהוצל"פ). בקשותיה אלו של שקד עיכבו את הבירור הענייני של המחלוקת בין הצדדים בפני הבורר.

לא רק שהבורר פועל בזריזות ובמהירות הראויה, אלא ששקד עצמה, היא זו שפועלת שוב ושוב בניסיון לסכל את הליך הבוררות. כך, בבקשה (שנדחתה) לפסילת הבורר, כך, בהעלאת טענות שנדחו בערכאה זו בנושא סיום הליך הבוררות.

טענות לפיהן הבוררות "הסתיימה", כאשר טרם החלה שמיעת הראיות, או כי הליכי הבוררות "נמשכים זמן רב", שעה שהצד הטוען הוא-הוא הגורם להתמשכות הליך הבוררות, בבקשות סרק חוזרות ונשנות, גובלות בחוסר תום לב דיוני. אין לאפשר מצב שבו צד להליך ייהנה מפירות ניסיונות סרק להאריך שלא לצורך את הליך הבוררות. לכן, שקד, המעכבת שוב ושוב את הליך הבוררות, וודאי לא תישמע בטענה כי יש להפסיק את הליך הבוררות, משום התמשכותו.

כל זאת, מעבר לעובדה שלמרות העיכובים שנוקטת שקד, הליך הבוררות מתקדם בקצב ראוי, ובאשר לכך, אין לי אלא להפנות לסקירה בהחלטה הקודמת, המלמדת על כך שהבורר פועל במהירות ראויה לשבח במתן החלטות ובקביעת דיונים. כך גם מלמדת ההתנהלות לאחר מתן ההחלטה הקודמת. כאמור, שקד הגישה לבורר שתי בקשות נוספות. התשובה האחרונה (מטעם שקד) לבקשות אלו, ניתנה ביום 28.3.16, החלטת הבורר ניתנה ביום 31.3.16, וישיבה מקדמית נקבעה כבר ליום 17.4.16. קביעת מועדי הוכחות באותה ישיבה סוכלה אך ורק משום טענת הסרק של שקד, לפיה הבוררות הסתיימה.

מטעם אחרון זה, אף אני סבורה כי יש לאשר את בקשת הבורר למתן סמכות להאריך את הבוררות בשלושה חודשים נוספים. מתוך הסקירה בהחלטה הקודמת, כמו גם השתלשלות העניינים לאחר מתן ההחלטה הקודמת, עולה כי הבורר מצוי בתיק היטב, עיין בתצהירים, וקובע מועדים קרובים. בנסיבות אלו, יש לכבד את הערכת הבורר. זאת ועוד – בית המשפט עצמו השתכנע, מתוך הבקשות השונות שהוגשו עד כה בתיק זה, כי קיימות מחלוקות עובדתיות רבות, והיקפם של הטיעונים מטעם הצדדים מוכיחים זאת (ר' למשל הבקשה והתגובה לאישור פסק השמאית גרינברג, או הבקשה לפסילת הבורר, בה הועלו על קצה המזלג טענות שונות של שקד לגופו של עניין).

11.לנוכח האמור, אני נעתרת לבקשה.

אני קובעת כי המועד למתן פסק בורר יהיה חצי שנה ממועד תחילת שמיעת הראיות בבוררות, וכן ניתנת בזה לבורר הסמכות להורות על הארכת המועד האמור בשלושה חודשים נוספים, בהתאם לשיקול דעתו.

אני רואה להבהיר כי על פי החלטה זו, צד שיפעל לסכל את סיום הליך הבוררות במועדו, לא יוכל להסתמך על פרקי זמן שירדו לטמיון עקב מעשיו או מחדליו.