הפ"ב 19947-04-16 ששון נ' בן יורם ואח'

 1.בעלי הדין ניצבים בפני בשנית בקשר לבוררות המתנהלת ביניהם בנוגע לסכסוך הישן שנתגלע ביניהם בקשר להסכם מיום 29.5.07 לפיו רכשו שלושתם במשותף מגרש תמורת סכום כולל של 3,640,210 ₪, באופן שחלקו של כל אחד מהם ברכישה התבטא בשליש. ביום 03.06.2007, נערך בין השלושה הסכם נוסף - הסכם שיתוף -בו הסכימו כי שני המשיבים ילוו למבקש הלוואת ביניים שוות ערך לעלות חלקו ברכישת המגרש (שליש), שילמו תחתיו למוכר את הסך של 1,213,403 ₪, המבקש התחייב לבנות על המגרש שלושה בתים עבור כל אחד מהם, המשיבים מצדם התחייבו לשלם למבקש את עלות הבנייה לפי חישוב של 1,000 דולר לכל מ"ר.

2.המבקש דאג לתכניות הבניה ולהיתר, אף התקשר עם קבלן בניה והשלים, לא בלי עיכובים, את בניית השלד של שלושת הבתים. בשלב זה התגלעו בין הצדדים סכסוכים שנבעו מטרוניות המשיבים על קצב הבניה ועל כי המבקש איננו משלם את שכרם של בעלי המקצוע עמם התקשר - מזה, ומדרישות המבקש מהמשיבים שיקדימו לו תשלומים על חשבון הבניה - מזה. בעלי הדין לא הצליחו לפתור את המחלוקות ביניהם, הבניה נעצרה, והמשיבים התקשרו במישרין עם קבלן הבניה שעזב את האתר והשלימו באמצעותו ובמימונם את עבודות הגמר.

3.התביעות ההדדיות הועברו להכרעת בורר, השופט בדימוס דן ארבל (להלן – הבורר), שהוציא מלפניו ביום 21.7.14 פסק בוררות (להלן – פסק הבוררות הראשון). המבקש לא השלים עם פסק הבוררות הראשון, ובצדק, והגיש בקשה לביטולו.

בפסק הדין שניתן על ידי ביום 29.7.15 (להלן- פסק הדין) קבעתי כי פסק הבוררות הראשון נסמך על הנחת יסוד שגויה לפיה הוסכם בין הצדדים כי כנגד אותו הסך של 1,213,403 ₪ יישא המבקש בכל העלויות וההוצאות הכרוכות בבניית הבתים עד גמר, בעוד שהסכום לעיל היווה רק מעין הלוואה בת קיזוז מעלות בניית הבתים. כפועל יוצא הוריתי על ביטול תוצאת פסק הבוררות הראשון, וזה הוחזר לבורר לצורך תיקונו.

ואלו הן ההוראות שניתנו לבורר לצורך תיקון פסק הבוררות:

א.הממצאים והמסקנות של כב' הבורר לפיהם הפר המבקש את ההסכם עם המשיבים וגרם לעיכוב בהשלמת הבנייה – יישארו על כנם.

ב."הדרך" בה יש לחשב את הפיצוי למשיבים הינה כדלקמן:

”לזכות המבקש יש לזקוף את ערך שני השלדים שנבנו על ידו עבור המשיבים, לפי הערכת המומחה צבי רון, בהפחתת הסך 1,200,000 ₪ בשערוך פלוס הסכום שנפסק למבקש בגין איזון המגרשים.

לחובת המבקש יש לזקוף את ערכן של עבודות הגמר שבוצעו ע"י המשיבים במימונם לפי הערכת המומחה צבי רון מינוס 20% (בשל רמת גימור גבוהה מדי) מינוס התשלום בו היו צריכים המשיבים לשאת בכל מקרה בעבור ביצוע עבודות הגמר, כשתשלום זה יחושב או לפי ההסכם עם המבקש (דהיינו 380,000 דולר פחות ערך השלדים כפי שנקבע ע"י המומחה רון), או לפי ערך עבודה למ"ר גמר כפי קביעת המומחה, לפי שיקול דעת הבורר".

ג."אין שינוי ביתר הרכיבים".

4.הצדדים חזרו אפוא לבורר שביום 29.2.16 הוציא מלפניו פסק בוררות מתוקן (להלן – הפסק המתוקן). ו

אלה הן קביעותיו של הבורר בפסק המתוקן:

א.לזכות המבקש: הבורר אימץ את הערכת המומחה באשר לערך שני השלדים, המסתכמת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בסך של 2,044,000 ₪. מסכום זה הפחית הבורר את הסך של 1,213,403 ₪ שהלוו המשיבים למבקש בתוספת הפרשי הצמדה וריבית והגיע לתוצאה של 1,421,358 ₪, לה הוסיף את הסכום שנפסק לזכות המבקש בגין איזון המגרשים. הסכום הסופי שהועמד לזכות המבקש התבטא בסך של 692,584 ₪.

ב.לחובת המבקש: הבורר נסמך על חוות דעת המומחה אשר העריך את עבודות הגמר שביצעו המשיבים במימונם, הוסיף להערכה זו מחצית מהסכומים שהושארו לשיקול דעתו, והגיע, לאחר תוספת ריבית והצמדה, לסך של 3,125,281 ₪, ולאחר שביצע הפחתה של 20%, כפי הוראת בית משפט, בשל רמת גימור גבוהה מדי, נתקבל הסך של 2,500,225 ₪, המשקף את עלות עבודות הגמר במימון המשיבים.

מסכום זה הפחית הבורר את התשלום בו היו צריכים המשיבים לשאת בכל מקרה בעבור ביצוע עבודות הגמר תוך שהוא קובע שהוא בוחר בחלופת "ההסכם עם המבקש" (אחת החלופות המפורטות בפסק הדין, פיסקה 18), קרי: 760,000 $ משזו מאפשרת לעמדתו "להעריך בצורה טובה ונכונה יותר את התשלום בו היה על ינון ואברהם לשאת בכל מקרה..." ומשלעמדתו "תחשיב זה מבטא בצורה הטובה ביותר את ההסכמה האמורה".