צור נ' פאר ואח'

בקשה לביטול פסק בוררות שניתן על ידי הבורר עו"ד ח. ק. לפיו חויב המבקש לפצות את המשיבים, שותפיו להקמת פאב, בגין אובדן השקעותיהם בפועל; אובדן המיזם; שכר עבודה; והחזר הוצאות בפועל, בסכומים המסתכמים כדי 400,000 ₪ בקירוב, בתוספת שכר הבורר והוצאות הבוררות.

רקע עובדתי

1.שלושה חברים יצאו לדרך. השלושה רשמו חברה שמטרתה הקמה וניהול של פאב ברמת גן. המשיב 1 (להלן – עופר) שמונה כמנהל הכללי, העמיד לטובת המיזם, כהלוואת בעלים, סך של 180,000 ₪; המבקש (להלן – ירדן או המבקש) העמיד אף הוא סך של 180,000 ₪, והמשיב 2 (להלן – אסף) העמיד סך של 40,000 ₪ בלבד. כדי לחסוך בעלויות השתדלו השותפים לבצע בעצמם את עבודות הקמת הפאב, שהחלו ביום 7.7.16. עופר ואסף עבדו הרבה, ירדן השקיע מעט.

תוך זמן קצר התגלעו בין ירדן לבין עופר ואסף חילוקי דעות, שהתבטאו בדרישת ירדן לקבל את מסמכי החברה וחשבונותיה משחשד לקיומם של אי סדרים בהתנהלות הכספית, ומן העבר האחר בטענות עופר ואסף בדבר השתמטותו של ירדן מעבודה, ובדבר סירובו לשחרר כספים למימון הוצאות הבוררות; אף, ולמעשה בעיקר, במכתב ששלח בא כוחו של ירדן לבנק בו התנהל חשבון החברה, בו הורה לבנק כי "אין לאשר כל משיכת כספים מחשבון החברה או ביצוע חיוב כלשהו בחשבון החברה... אלא אם כן תינתן על כך הסכמה פרטנית מראש ובכתב של כל מנהלי החברה... לכל משיכת כספים או חיוב כאמור" (להלן – המכתב לבנק).

מכל מקום, הפאב שנפתח ביום 06.11.16 והחל לקרום עור וגידים עד להתנהלות רווחית, נסגר, כפי קביעת הבורר, ביום 12.12.16.

הבוררות

2.כל אחד משני המחנות הפנה אצבע מאשימה אל עבר הצד האחר וייחס לו את האחריות לכישלון המיזם ולסגירת הפאב.

ירדן טען כי סיבת הכישלון נעוצה בהתנהלות הכספית הלקויה מצד עופר ואסף שהעמיסו על החברה הוצאות אישיות שלא קשורות לפאב, אף שלשלו לכיסם כספים שלא נועדו להם. מנגד, טענו עופר ואסף כי נאלצו לסגור את הפאב רק בשל סירובו של ירדן לשחרר כספים ולחתום על שיקים שנועדו לממן את הוצאות הפאב (עובדים, ספקים, שכר דירה, ארנונה וכו').

כאמור, במוקד הטענות שהועלו נגד ירדן כיכב המכתב ששלח בא כוחו לבנק בו הורה לבנק שלא לאשר משיכות כספים מחשבון החברה אלא אם כן תינתן לכך הסכמה מראש בכתב של שלושת מנהלי החברה. יצוין כי ב"כ ירדן טען כי גם קודם לשליחת המכתב נדרשו שלוש חתימות לצורך חיוב חשבון החברה וב"כ עופר ואסף לא הכחיש זאת.

בתביעה העיקרית עתרו עופר ואסף "לפירוק השותפות בחברה", ולחיובו של ירדן לפצותם על כל נזקיהם המסתכמים ב-789,688 ₪.

ירדן הגיש נגד עופר ואסף תביעה שכנגד בה נתבעו על ידו סכומים שונים, לרבות החזר השקעה ופיצוי בגין אובדן העסק המסתכמים לכדי סך של 412,809 ₪.

פסק הבוררות

3.הבורר קבע כי הפאב נפתח ביום 06.11.16 וכי "לאחר כחודש ימים מפתיחת הפאב נאלצה החברה לסגור את שערי הפאב שצבר תאוצה והחל לפעול באופן רווחי", וכי "אין מחלוקת שפעילות הפאב נסתיימה ביום 12 לדצמבר 2016".

לאחר שברר את הטענות ההדדיות בדבר הסיבות שהביאו לסגירת הפאב קבע הבורר "...כי מכתבו של ירדן לבנק הוא זה שהביא לכך שלא ניתן להמשיך לנהל את העסק ללא תזרים מזומנים", וכי:

"אין ספק כי פועלו של ירדן בעצם שליחת המכתב לבנק וסירובו לשחרר את הכספים מהבנק לאחר מכן, היו הגורם לנפילה ועצירת העסק" (עמוד 24 שורות 17-18).

4.עם זאת, ואף שקבע כי "חששו של ירדן היה מוצדק"; וכי "לא היה מנוס בידיו של ירדן אלא לנקוט בהוצאת המכתב לבנק" ואף שהוסיף וקבע כי "קיים אשם תורם של עופר ואסף", חייב הבורר את ירדן לפצות את עופר ואסף על אובדן מלוא השקעתם בחברה (180,000 ש"ח, 40,000 ש"ח), על אובדן העסק "שטרחו והקימו מאפס" (100,000 ₪). כן חייב הבורר את ירדן לשלם לעופר ואסף את המשכורות שטרם שולמו להם במשך חודש ומחצה (18,000 ₪, 7,500 ₪), וכן 45% מהוצאות חיסול חובות הפאב (37,272 ₪, 2,719 ₪), הוצאות הבוררות ושכ"ט עו"ד.