הפ"ב 18102-08-15 שוב נ' מרכולוב ואח'

1.בהליך העיקרי שהוגש על ידי המבקש לבית המשפט המחוזי, הוא עתר לשני סעדים: האחד – להורות למשיב 1, אשר שימש כבורר בסכסוך שבין המבקש למשיבה 2 (להלן, בהתאמה: "הבורר" ו-"המשיבה") לנמק את פסק הבוררות שניתן על ידו ביום 14.06.2014; והשני – להורות לבורר להשיב לו סך של 2,622 ₪ שנגבה על ידו, על פי הנטען, ביתר, בעבור שכר טרחה.

2.הסכסוך המקורי בגינו פנו המבקש והמשיבה מלכתחילה להליך בוררות נעוץ בחוזה שכירות שנכרת ביניהם, ובתביעות הדדיות שהגישו זה כנגד זו, עת המשיבה תבעה מהמבקש סך של 17,825 ₪ ואילו המבקש תבע מהמשיבה סך של 2,475 ₪.

בפסק הבוררות חייב הבורר, ללא הנמקה, את המבקש לשלם למשיבה סך של 13,374 ₪.

3.בהליך שבפני הסכימו כל הצדדים כי בית המשפט יכריע בעתירת המבקש על יסוד הנימוקים בכתב שהוגשו על ידי כל בעלי הדין. יצוין כי המשיבה הגישה כתב תשובה להליך העיקרי, אף הודעת הבהרה; הבורר הגיש כתב תשובה; והמבקש הגיש בנוסף לכתב התביעה גם כתב תגובה מיום 10.02.2016, וביום 17.02.2016 אף הגיש תשובה לתשובת המשיבים.

בתוך כך אף הגיש המבקש, כפי זכותו לפי הסכם הבוררות, ערעור על פסק דינו של הבורר, שנדון בפני הבורר בערעור עו"ד אלי זהר, ואשר נדחה בפסק דין מיום 23.11.2015.

4.המבקש טוען כי הבורר היה חייב לנמק את פסקו, מחמת החובה המתחייבת לפי סעיף 21א לחוק הבוררות, אף לפי פרט טו1 לתוספת הראשונה לחוק הבוררות. את עתירתו להשבת שכר טרחה שנגבה על פי הנטען ביתר (מחצית ההפרש בין סך של 12,744 ₪ שנגבה בפועל לבין סך של 7,500 ₪) מבסס המבקש על תקנות המוסד לבוררות של לשכת עורכי הדין, הקובעות לטענתו כי שכר הטרחה בגין בוררות שסכומה הינו 250,000 ₪ לא יעלה על 7,500 ₪. גם המשיבה וגם הבורר טוענים כי הוסכם על דעת כולם כי פסק הבוררות יינתן ללא הנמקה וכי הסכום המקסימאלי עליו נסמך המבקש מתייחס לבוררות המתנהלת ב"סדר דין מהיר" כהגדרתו בתקנות המוסד לבוררות, להבדיל מהליך שהוגשו בו תצהירים והוגשו בו בקשות.

5.אני מוצאת לנכון לדחות את תביעת המבקש להשבת שכר טרחה. הסתמכותו של המבקש על סעיף 12 לפרק ד בתקנון המוסד לבוררות של לשכת עורכי הדין בטעות יסודה, משפרק זה דן ב"דיון מהיר בבוררות" המתאפיינת בהכרעת הסכסוך "על פי כתב תביעה וכתב הגנה בלבד... התובע והנתבע ולאחר מכן יסכמו את טענותיהם בעל פה", עת בענייננו הוגשו לבורר תצהירי עדות ראשית; הוגשו לו בקשות ביניים; נשמעו 4 עדים; ולטענת הבורר אף הוגשו ראיות לאחר הסיכומים.

הבוררות נשוא ענייננו לא הייתה אפוא בוררות במתווה של "דיון מהיר", וממילא לא היה מקום להגביל את שכר טרחת הבורר לסך של 7,500 ₪ בלבד.

6.אף אין ממש בטענה לפיה היה מחויב הבורר לנמק את פסק הבוררות, משהמבקש מושתק מלהעלות טענה זו לאור "הודעה בהסכמה לעניין פסק הבוררות" שהוגשה לבורר ביום 21.04.2015, בה הודיעו גם המבקש וגם המשיבה כי "הם מסכימים שיינתן פסק דין ללא נימוקים, אך לאחר קבלת פסק הבוררות יהיה רשאי צד המעוניין בכך לדרוש פסק דין מנומק מהבורר והתשלום הנוסף יחול על אותו צד".

משהצדדים קיבלו מהבורר הפחתה בשכר הטרחה לאור הסכמתם כי פסק הבורר יהא לא מנומק, ומשהמבקש סירב לשלם לבורר "תשלום נוסף" על מנת שהבורר ינמק את הפסק, מושתק המבקש מלהעלות כל טענה בעניין, אף להסתמך על הוראת סעיף 21א לחוק הבוררות.

הסכומים שנגבו על ידי הבורר הינם צנועים, ומשכך אינני רואה מקום לעשות שימוש בסמכותו הכללית של בית המשפט להפחית את שכר הבורר הקבועה בסעיף 32 לחוק הבוררות.