הפ"ב 16726-01-15 מדינת ישראל נ' עסיס ואח'

בקשה לסילוקה על הסף של בקשה להפחתת שכר בורר - עקב טענה לחריגה מהמועד להגשתה

1. המשיבה הגישה ביום 8.1.15 תובענה על דרך המרצת פתיחה בה עתרה להפחתת שכר המבקשת בגין תפקידה כשמאית-בוררות בסכסוך שבין המשיבות, מכוח סעיף 32 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: "החוק"). נטען כי השכר שדרשה הבוררת- 360,000 ₪ - הינו מופרז ובלתי מוצדק בהתחשב בהיקף עבודתה. לטענת המשיבה, פסק הבוררות הומצא לה כדין בדואר רשום רק ביום 25.11.14, ובו הוגדל חיובה בשכר הבוררת משליש השכר למחציתו.

2. המבקשת טוענת כי יש לסלק את ההליך על הסף, נוכח החריגה מ-45 הימים המוקצבים להגשתו לפי סעיפים 32(ב) ו-27(א) לחוק, מכיוון שפסק הבוררות הומצא לבעלי הדין באמצעות הדואר האלקטרוני כבר ביום 17.7.14 בהינתן שהתקשורת הרגילה בינה לבין הצדדים התנהלה באמצעות אותה תיבת דואר אלקטרוני, עת התביעה הוגשה רק ביום 8.1.15. עוד היא טוענת כי פסק הבוררות שימש בסיס להחלטה בדבר מתן תוקף לתכנית מיום 23.7.14, והמשיבה ערכה פרסומים של התכנית האמורה ברשומות ובאתר האינטרנט ביום 10.9.14. כמו כן טענה המבקשת כי בפגישה אקראית עם מנהל אגף השמאות של רשות מקרקעי ישראל בכנס מקצועי שנערך בימים 13.11.14-16.11.14 נאמר לה מפיו כי על אף איכות עבודתה, הוא סבור שעליה להחזיר חלק משכרה. בעקבות סירובה לעשות כן ניהלו השניים חלופת מכתבים בדואר האלקטרוני, וביום 17.11.14, במפתיע, נשלחה אליה בקשה להמציא את פסק הבוררות בדואר רשום. לגישתה, מדובר בהתנהלות חסרת תום לב מצד המשיבה, שתכליתה הארכה מלאכותית של מועד פתיחת ההליך. בהקשר זה הוסיפה וטענה כי ממילא אין הליכי הבוררות שבפניה כפופים להוראות ההמצאה שבתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), וגם אם כך הדבר, ודאי שבמקרה הנוכחי התגבשו נסיבות המצדיקות את העדפת הידיעה בפועל על פני ההמצאה הפורמאלית.

3.המשיבה טוענת כי בהמצאת פסק הבוררות בדואר רשום יש משום "הודאת בעל דין" מצד המבקשת בחובתה לבצע בדרך זו את ההמצאה על מנת שתיחשב כ"המצאה כדין", וכי מעולם לא ניתנה הסכמתה להמצאת פסק הבוררות באמצעות הדואר האלקטרוני. היא מוסיפה וטוענת כי ימי הפגרות אינם נמנים בתקופות להגשת בקשה לביטול פסק בורר, וכי המבקשת מסרה גם את כתובת הדואר הרגיל שלה וחלק מהתכתובות בין הצדדים נעשו באמצעותה. המשיבה הגישה "לחילופין בלבד" ביום 9.2.15, בקשה להארכת מועד להגשת בקשתה לפי סעיף 27(א) לחוק, כשלטענתה קיימים במקרה הנוכחי "טעמים מיוחדים" לכך: ידיעת המבקשת על התנגדותה העקרונית של המשיבה לשכר שננקב, ונכונותה של המבקשת לשלוח את פסק הבוררות בדואר רשום.

4. המשיבה מפנה בתגובתה לבקשה למחיקה על הסף לפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 1531/14 אבו דעוף נ' אבו דעוף (ניתן ב-14.7.14), וטוענת כי יש ללמוד ממנו כי המצאה כדין של פסק בוררות נעשית בדרך הקבועה בתקנות; כי היה על המבקשת להמציא לידיה את פסק הבוררות בדואר רשום, וכי יש למנות את הימים לפתיחת ההליך הנוכחי רק מיום שהומצא לה הפסק בדרך הקבועה בתקנות סדר הדין.

בפסק הדין האמור, אשר הדיון בו נסב על המועד בו נמסר פסק הבוררות לידי בעל הדין, נקבע:

"המקרים בהם הוכרה האפשרות להעדיף את 'כלל הידיעה' הם אותם מקרים בהם התנהגות בעל הדין הטוען להעדר המצאה או לפגם בה עולה כדי חוסר תום לב דיוני. בתוך כך נפסק כי כאשר הטוען לפגם בהמצאה ידע אודות הפסק אך בחר לנקוט בטקטיקה של התמהמהות במטרה לזכות ביתרון דיוני, עשוי חוסר תום ליבו להצדיק את חסימת בקשתו או את השתקתו מלטעון לפגם בהמצאה... ואולם, תנאי הכרחי להעדפת הידיעה הוא היות הידיעה ברורה, ממשית וכוללת את מלוא הפרטים הרלוונטיים... על פי רוב, על מנת שתבוכר הידיעה על בית המשפט להשתכנע כי פסק הדין גופו הובא לעיון המבקש, אף אם נפל פגם מסוים בהמצאה. הוראה זו היא ברורה, שכן ללא ידיעה ברורה ושלמה יקשה על המבקש לגבש כדבעי את עמדתו ביחס לפסק ולהתקיימותן של עילות הביטול" (פסקה 9 לפסק הדין)

5.בענייננו, המשיבה אינה חולקת על כך שפסק הבוררות אכן נשלח לאנשיה באמצעות הדואר האלקטרוני עוד ביום 17.7.14, כנטען על ידי המבקשת (נספח 2 לתצהיר המבקשת שצורף לבקשה למחיקה על הסף מיום 27.1.15), אף מאשרת כי רשויות התכנון פעלו בהסתמך על פסק הבוררות האמור, וכי אישור התכנית נעשה בעקבות האמור בו (נספחים 3-4 לתצהיר המבקשת שצורף לבקשה למחיקה על הסף מיום 27.1.15). המשיבה ממקדת את טיעונה במישור הפורמאלי בכך שפסק הבוררות לא הומצא לידי פרקליט המחוז או פרקליט המדינה כנדרש בתקנה 485, ובכך שלא ניתנה הסכמתה להמצאת כתבי בי-דין באמצעות הדואר האלקטרוני.

בחינת הנספחים השונים שצורפו לכתבי בית הדין של הצדדים מעלה כי הפניה למבקשת להמציא את פסק הבוררות באמצעות דואר רשום נעשתה מטעם בעלת תפקיד במשיבה, והמצהירה מטעמה בהליך הנוכחי, שמאית המקרקעין הגברת נורית פרגל, ובה נאמר, בהדגשה, כי מתבקשת המצאה "לידי הח"מ" (נספח ב לתצהיר נורית פרגל, שצורף לתגובת המשיבה מיום 9.2.14). קרי, גם המשיבה סבורה כי מסירת פסק הבוררות לידי גב' פרגל, להבדיל מלפרקליטות, עונה על דרישות ההמצאה כדין, שאם לא כן, הייתה דורשת כי ההמצאה תבוצע לפרקליטות ולא לה. לא למותר לציין, כי עיון ברשימת הנמענים להודעת הדואר האלקטרוני מיולי 2014, אליה צורף פסק הבוררות, מעלה כי גם גב' פרגל נמנית עליהם.

מעבר לכך, בתכתובת שנכללה בנספחים מעורבים גורמים לא מעטים: בעלי תפקידים מנהליים, שמאיים ויועצים משפטיים פנימיים של הרשויות. בשום שלב לא היו פרקליטות המחוז או פרקליטות המדינה מעורבות באיזו מן התכתובות, בין כמייצגות, בין כנמענות, ובין כמכותבות. דומה שמעורבותם הרשמית של אנשי הפרקליטות (ככל שב"כ המשיבה נמנים עליהם), החלה רק עם הגשת ההליך העיקרי. בתוך כך יצויין כי לא הועלתה טענה לפיה נמנע מהמשיבה לנקוט בהליכים משפטיים בלא מעורבותם של אנשי הפרקליטות, או כי האחרונים לא ראו את פסק הבוררות, אף לא צויין אימתי הובא לידיעתם.