הפ"ב 16578-08-12 ירושלים (ע"ר) נ' סגל ואח'

לפניי בקשה לפי סעיף 11(1) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: "החוק"), להעברת "בית דין ירושלים לדיני ממונות ולבירורי יוחסין", והבוררים המועסקים שם, מתפקידם כבוררים בהליך הבוררות המתנהל בין הצדדים (להלן: "הבקשה").

בהתאם להחלטות כב' השופט רם וינוגרד מיום 9.8.12 ו-20.9.12, בבקשה שהוגשה לצו מניעה, הליכי הבוררות מעוכבים עד למתן החלטה בבקשה.

בפרוץ הסכסוך בין הצדדים הגישו המשיבים את תביעתם כנגד המבקשת לשכר ופיצויי פיטורין, בבית הדין האזורי לעבודה. ברם בהמשך, הודיעו המשיבים לבית הדין לעבודה כי הם מבקשים למחוק את התביעה, זאת לאחר שהצדדים הסכימו ביניהם כי יש להעביר את הדיון בתביעה לבוררות; ובהתאם, ביום 28.3.12 נחתם שטר בוררות בין המשיבים לבין המבקשת בעניין התביעה האמורה. מצד המבקשת חתם על השטר הרב מינצברג, ראש ישיבת המתמידים (שהיא חלק מהמבקשת), אשר פיטר את המשיבים. הליך הבוררות החל להתנהל בפני הרכב של הרב יהושע וייס, הרב מרדכי א. הייזלר והרב דוד יהושע קניג.

טענות המבקשת 

המבקשת טוענת בבקשתה כי מתקיימת עילה להעברת הבוררים מתפקידם, מאחר שלסברתה, נתגלה כי הבוררים אינם ראויים לאמון מצד המבקשת. זאת לטענתה, כיוון שהבוררים החליטו כיצד לפסוק עוד בטרם הצגת ראיות המבקשת והגשת סיכומיה, ובטרם ניתנה למבקשת ההזדמנות לשמיעתה ולניהול דיון בנוכחותה.

המבקשת מפרטת בבקשתה הכיצד התנהגותם של הבוררים הינה פסולה ונוגדת כל עיקרון של צדק ויושר. לטענתה, הבוררים נוהגים עמה במשוא פנים ובאי-צדק, תוך עיוות הדין ובניגוד אינטרסים מוחשי:

א.בין היתר נטען, כי הבוררים והמשיבים הסתירו בעורמה מאת המבקשת, כי בית הדין נגוע בניגוד עניינים חמור, כאשר עו"ד שטוב, ב"כ המשיבים, מייצג באופן קבוע את גאב"ד הרב אברהם דב לוין, נשיא בית הדין (להלן: "הרב לוין"), בהליכים משפטיים אישיים, ובין השנים קיימת חברות אמיצה. לאחר שהדבר נודה למבקשת, פנתה לבורר הרב הייזלר, אשר השיב לה כי בית הדין ער לקשרים האישיים שבין עו"ד שטוב לרב לוין, ולפיכך הותנה כי הרב לוין לא יהיה מעורב בתיק. לטענת המבקשת, הרב הייזלר אף התחייב כי הרב לוין כלל אינו מודע לנעשה בתיק. ברם, מעיון בתיק התגלה מזכר בכתב ידו של הרב הייזלר מיום ד' אייר תשע"ב (יום לאחר קיום הדיון הראשון בתיק), אשר ביקש מגאב"ד הרב לוין (או אב"ד, הצדדים חלוקים על הכתוב; ארחיב בעניין זה להלן) את הכוונתו לגבי התיק, כאשר הדיינים סיכמו ביניהם להוציא פסק דין נגד הרב מינצברג ומוסדות העמותה, אך נתקלו בבעיה כיון שמנהל המוסדות אינו חתום על שטר הבוררות ואין להם אפשרות להוציא פסק נגדו. לפיכך ביקשו "יעוץ והכוונה" מהרב לוין (להלן: "המזכר").

ב.כמו כן נטען, כי ממזכר זה – אשר, כאמור, נערך יום אחד בלבד לאחר הדיון הראשון - ניתן גם ללמוד כי הבוררים כבר גבשו את דעתם והכריעו בתיק עוד בטרם ניתנה למבקשת הזדמנות לטעון את טענותיה, וכי הבוררים ביקשו "לתפור תיק" נגד המבקשת ומוסדותיה.

ג.לטענת המבקשת, הדיינים אף הזמינו בהמשך את מר תפילנסקי, מנהל המוסדות, לדיון כעד, והכינו מספר טיוטות של "תוספת לשטר בוררות", בכוונה להחתים אותו עליהם, על מנת שיוכלו להוציא פסק דין אשר יחייב גם את המוסדות.

ד.כן נודע מהתיק כי קיים מסמך פרוטוקול אשר היה שמור בתיק בתוך ניילונית, עם הוראה שלא לתתו לצדדים, ואכן הוא לא ניתן לנציג המבקשת; ברם בהמשך התברר כי מדובר בפרוטוקול של דיון שהתקיים במעמד צד אחד, עם עו"ד שטוב בלבד. כן התברר כי נקבע דיון נוסף ליום 31.7.12, תוך שנקבע כי אם המבקשת לא תופיע לדיון, ידון ביה"ד בהוצאת כתב סירוב נגדה; וכן הוחלט על הגשת סיכומים בתוך שבעה ימים. המבקשת לא קיבלה את ההחלטה אודות הדיון ולכן לא התייצבה, ו"לפנים משורת הדין" הועברו אליה סיכומי המשיבים. רק כאשר קיבלה את הסיכומים, נודע לה לראשונה על הדיונים שהתקיימו וכי הייתה צריכה להגיש את סיכומיה זה מכבר.

ה.בנוסף, על תיק הבוררות נצמד פתק עליו רשום "לשאול את שטוב מתי אפשר להעביר לצד ב' (המבקשת) את ההחלטה והיכן הכתובת שלהם". המבקשת טוענת כי די בפתק זה לבדו כדי להקים עילה לפסילת הבוררים, אשר מוציאים החלטה במעמד צד אחד ואף שואלים את ב"כ אותו צד מתי לשלוח את ההחלטה לצד השני.

ו.המבקשת טענה במהלך ההליך ובסיכומיה, כי חרף הקשרים בין הרב לוין לעו"ד שטוב, וההבטחה כי הוא לא יהיה מעורב בתיק, ביום ט' סיוון תשע"ב ניתן ע"י הרכב דיינים הרב לוין, הרב הייזלר והרב מרמורשטיין (שהוא הרכב שונה מהרכב הבוררות), צו מניעה האוסר על מוסדות קהילת ירושלים והרב מינצברג מלהחזיר או להמשיך להחזיק בנכסים בהם מתנהלים מוסדות החינוך ל המבקשת, עד לדיון בין הצדדים. הצו ניתן במעמד צד אחד ביום הגשת התביעה על בסיס כתב התביעה (להלן: "צו המניעה"). יצוין כי כשנה לאחר מכן, תוך כדי ניהול ההליך בבקשה הנוכחית להעברת הבוררים מתפקידם, הגישו המשיבים לפניי בקשה במעמד צד אחד לאישור צו המניעה שנתנו הבוררים הנ"ל או לחלופין למתן צו מניעה חדש. הבקשה נדחתה בהחלטתי מיום 21.7.13. לטענת המבקשת, מתן צו המניעה על ידי ההרכב שבראשותו של הרב לוין מלמד על מעורבות ממשית ואקטיבית של הרב לוין בתיק, תוך קיומו של ניגוד עניינים חמור, וכאשר השלכות אותו צו מניעה, לו היה מתקבל בבית המשפט, היו חמורות וייתכן שהיו מביאות לקריסת המוסדות.

בהקשר זה מפנה המבקשת לעובדה, המוצאת ביטוי גם בהחלטה האמורה מיום 21.7.13, שצו המניעה האמור ניתן על בסיס תביעה אחרת נגד הרב מינצברג והמבקשת שהוגשה לבית הדין על ידי המשיבים שלפניי יחד עם תובע נוסף, הרב הירשמן (חתנו של הרב מינצברג, שהיה בעל תפקיד בעמותה, ואשר לפי טענת המבקשת מנהל מאבק נגד חמו ונגד ישיבת המתמידים); כאשר בתביעה שנייה זו בקשו התובעים מבית הדין להורות כי נכסי המקרקעין המפורטים בתביעה יועברו מידי המבקשת לידיהם, משום שלטענתם השקיעו כספים בהקמת מבני הנכסים. המבקשת טוענת כי לא נחתם כל הסכם בוררות נוסף בין הצדדים בנוגע לתביעה החדשה, ועל כן, עצם הסכמתו של בית הדין לדון בתביעה השנייה ואף להוציא מכוחו צו מניעה חמור נגד המבקשת, ללא שבית הדין כלל הוסמך לדון בתביעה – מעידה על משוא פנים חמור של בית הדין הרבני כנגד המבקשת.