עתירה להורות לכבוד הבוררת, השופטת בדימוס ציפורה ברון, להמשיך לכהן כבוררת, תפקיד אותו היא ממלאת מאז שנת 2009, חרף החלטתה לפיה נבצר ממנה להמשיך ולכהן בתפקידה זה.
רקע עובדתי
1.הבוררות נסבה על סכסוכים שנתגלעו בין המשיבים-התובעים בבוררות, חברי קבוצת רכישה שהתארגנה בשנת 2006 (להלן – התובעים), בינם לבין עצמם, ולבין מארגני הקבוצה - המבקשים (להלן-חג'ג'), שעיקרם בטענות הנוגעות להקצאת החבויות הכספיות והזכויות במקרקעין. השופטת בדימוס ציפורה ברון (להלן- הבוררת) מונתה לתפקידה זה בשנת 2009 בידי ראש לשכת עורכי הדין, ולאחר דיונים שניהלה במשכן לבוררות ופתרון סכסוכים (להלן – המשכן), הוציאה תחת ידה מספר פסקי בוררות חלקיים הנסבים על היבטים שונים של הסכסוך, שהעיקרי בהם הוא "פסק דין חלקי" שניתן בשנת 2013. הבוררות התנהלה לאורך מספר שנים ונקטעה בהחלטת הבוררת מיום 02.03.2017 בה הודיעה כי "אין באפשרותי להמשיך כבוררת בתיק זה" מש"נבצר ממני להמשיך בתיק זה".
2.קו השבר בדיוני הבוררות, שגם בימי שגרה לא התנהלו על מי מנוחות, עובר דרך כתבה עיתונאית שפורסמה אודות הבוררת והבוררות ביום 21.02.2017 שהיוותה ככל הנראה את הגורם המחולל לקרע, אף דרך ישיבת הבוררות האחרונה שהתקיימה ביום 01.03.2017.
הכתבה העיתונאית
3.ביום 21.02.2017 פורסמה בעיתון "גלובס" כתבה המשתרעת על חלק נכבד של שני עמודים תמימים והנושאת את הכותרת הלא מחמיאה "הבוררות שאינה נגמרת", וכן כותרת משנה: "כבר שבע שנים מתנהלת בוררות בין חברי קבוצת רכישה לבין האחים חג'ג' ויותר מחצי מיליון שקל כבר הוציאו על הבוררות...".
בין השאר צוין בכתבה כי ההליך "...הפך ארוך ויקר אפילו מדיון בבית משפט"; "סיומה לא נראה באופק"; "כמעט שבע שנים מתנהלת הבוררות הזו. למעלה מ-400 שעות הוקדשו להליך, ולמעלה מחצי מיליון שקלים שולמו על ידי הצדדים לפי תעריך של 1,350 שקל לשעה בתוספת מע"מ"; "אף שהחלטת הביניים ניתנה לפני למעלה מ-3.5 שנים, וכל שנותר הוא לדון ולהכריע בסוגיית הנזק והפיצויים, טרם ניתנה הכרעה בתיק"; "כיצד ייתכן, אם כן, שמוסד שנועד להוות אלטרנטיבה מהירה ויעילה להליכים המתנהלים בבתי המשפט, מעמיד לבסוף את הצדדים בפני הליכים ממושכים ויקרים יותר?".
לא קשה לנחש כי כבוד הבוררת נפגעה מפרסום הכתבה.
ישיבת הבוררות מיום 01.03.2017
4.ביום שקדם לישיבה האמורה, 28.02.2017, הוציאה הבוררת החלטה בה נאמר כי "...הישיבה שנקבעה למחר תתקיים במועדה (ללא קיום ישיבת הוכחות) על מנת לבחון את מסגרת המשך הליך הבוררות (אם בכלל)...".
5.בפתח הישיבה, התייחסה הבוררת לכתבה העיתונאית ואמרה "במקום לקבל בקשה לקביעת תאריכים, זה מה שקיבלתי", אף העירה ש"מי שיזם את הכתבה פגע בי כספית". הבוררת סקרה את המחדל ה"באמת מוגזם" של בעלי הדין להגיע להסכמות בכל הנוגע למועדי דיון, וציינה כי אם "לא ייקבעו תאריכים ואי אפשר יהיה לנהל כמו שצריך את התיק, אני מוכנה לפסול את עצמי, אם אתם רוצים אתם תבקשו לפסול... אני איענה לבקשה". הבוררת אף נקבה בשמו של בורר נכבד אחר הנכון לקבל על עצמו את הליך הבוררות החל מהנקודה אליה הגיעה, בתעריפים הנוהגים אצלו.
6.האזנה להקלטת הדיון מעוררת תחושה לא נוחה, בלשון המעטה, מאופן התבטאותם של מי מבאי כוח הצדדים, שאינו עולה בקנה אחד עם נימוס אלמנטרי ושיח תרבותי, לרבות רמת הקול, אף לא עם המתחייב באשר לאופן הפניה לנושא תפקיד שיפוטי. על קצה המזלג אזכיר ביטויים שהוחלפו בבוררות, תוך ניהול קרב צעקות: האשמת האחר בדברים "תלושים מהמציאות"; הופכים את הבוררות "לבדיחה מהלכת", כאשר ב"כ הצד שכנגד "מגחכים לי מול הפרצוף"; "גם מחבל מתאבד בוכה שכואב לו"; "מי זה החכם שאמר את זה"; "חוצפה"; "בושה וחרפה";" "חצוף חצוף"; "ככה אתם מתנהלים לאורך כל הדרך..."; "לא, אני לא יכול להירגע..."; יכול להיות שהתיק הזה צריך לחזור לבית משפט לא לפני בורר כדי שתלמדו לכבד את המעמד את האנשים ואת הפורום"; "זו בדיחה"; נדרש "איש ביטחון" בבוררות; המדובר ב"הצגה מלאכותית, מעושה, שתוכננה מראש"; "אצלך המוח עובד חד צדדי"; "...צריך לחשוב איך עוצרים את הדבר המטורף הזה..."; גם בקטעים שאינם מלווים בצעקות תוכן הדברים נושא אופי מתעמת, מקנטר וסרקסטי "האיש הזה שעומד פה וצועק שעושים לו רע ומתחכמים לו"; "שאף אחד לא יתחסד, ברור לי מי עומד מאחורי הכתבה הזאת... יש רק אחד מאיתנו שמוזכר שם וזה בטח גם מקרה..."; "ואתה עוד קורא לי חצוף?"; "את כל הסקנדל שעשו פה מטעמים לא ענייניים"; וכן הלאה.
7.ב"כ התובעים האשימו את חג'ג' במשיכה מכוונת של הליך הבוררות: "...בעצם המטרה היא לנסות ולהתיש... עוד שנה ועוד שנה, משאבים בלתי נלאים... הם יוותרו... ואם בעוד עשר שנים הם יזכו אז בסדר... להמשיך לנהל את הבוררות הזו גם עם כל הרצון הטוב במשך עוד חמש שנים..."; ומן העבר האחר ניסו ב"כ חג'ג' לתרץ את העיכוב בסיום ההליך ואת הקושי בקביעת לוח זמנים מראש לסיומו, באופן ניהול ההליך ע"י התובעים דווקא, ובכך שהמסגרת הדיונית, לרבות העילות והסעדים המשמשים יסוד לתביעה משתנים תדירות, באופן הגורר את הצורך בחקירות נגדיות חוזרות ובקשות להבאת עדים נוספים.
8.בשוך המהומה שנוצרה העירה הבוררת "יש רוח לא נעימה נושבת..." והציעה: "אני חושבת שכדאי שאני אפסול את עצמי... תלכו למישהו שייראה לכם יותר טוב, שיקצוב מועדים, שיהיה יותר נוקשה... גם בבית המשפט לא נהגתי להיות חותכת ובצורה נוקשה... לא נוח לי עם זה, זו אווירה שלא נעימה לי... תעברו למי שתבחרו ואלוהים גדול...".
עו"ד אבניאלי, המייצג את מבקש 2, התנגד לחילופי בוררים, משמשמעותם המעשית לטעמו היא הגדלת הוצאות ההתדיינות, שממילא היו לא פרופורציונאליות. עו"ד כשר -ב"כ חג'ג' הצטרף לעמדת עו"ד אבניאלי, וציין כי המשך ההתדיינות מהנקודה אליה הגיעה הבוררות בפני בורר אחר, אין משמעה אלא אובדן ממצאי התרשמות מעדים שהצטברו לאורך השנים ש"יש לה השלכות מרחיקות לכת על התיק עצמו". ענת בביץ- נציגת התובעים ציינה שזהות הבורר אינה קריטית, ובלבד שהבוררות תיגמר "בתקציב סביר".
9.מהמשך הדיון ניתן להבין לכאורה כי הבוררת נתרצתה. הגם שציינה "אני מרגישה מאוד לא נוח בסיטואציה הזו... מעולם לא קרה לי דבר הזה...", נאותה הבוררת להמשיך את ניהול הבוררות בהתקיים שני תנאים:
האחד- "... אלא אם כן תהיו מאוד יעילים... ותגידו לי כמה עדים יש לכם. לכל צד כמה עדים. ואני רוצה רשימה של תאריכים מסודרת, תאריכים מקובלים על כל הצדדים ומי מעיד באיזה ישיבה. ... אני רוצה את כל האינפורמציה הזו לקבל...תתנו לי את מספר העדים, בשביל מי הם יעידו באיזה ישיבה ומספר תאריכים. ואת זה תעשו בבקשה תוך 3-4 ימים... אני אומרת את זה לכל הצדדים... עד יום שני בבקשה אני מבקשת לקבל... אם אני ממשיכה אני רוצה לדעת מי יעיד מתי יעיד כמה יעיד... עד יום שני אני רוצה החלטה – עד יום ב' הקרוב... ששה במרץ יודיעו באי כוח כל הצדדים עמדתם לגבי המשך הבוררות בפני...".