הפ"ב 14136-12-15

1.עניינו של פסק דין זה בבקשה של נתבע בהליך בוררות לביטול פסק בוררות מיום ט"ז בסיון תשע"ה (3.6.15) שניתן במותב תלתא של "בית הוראה הישר והטוב" בירושלים.

2.פסק הבוררות התייחס לבקשת המשיבים לבטל שתי עסקאות של מכר שלוש דירות המצויות בארה"ב. לגבי דירה אחת נדחתה תביעתם. לגבי שתי הדירות האחרות נקבע כי היה פגם במקח שמחמתו ניתן לבטל את העסקה. בהתחשב במעורבות של גורם נוסף באותן עסקאות ודירות, השורה התחתונה של הפסק היא שעל המבקש להחזיר למשיבים סך 55,000$ והמבקש יחזור להיות הבעלים באותם חלקים בדירות שכנגדם שולם סכום זה.

3.לאחר מתן הפסק אירעה השתלשלות עניינים כדלקמן:

א.ביום קבלת הפסק (8.6.15) פנה המבקש אל הבוררים בדואר אלקטרוני ושאל האם יתכן שבטרם מתן הפסק הגישו המשיבים מסמכים וטיעונים שלא הומצאו לו והאם החומר שהוא עצמו שלח עמד לנגד עיני הבוררים עובר למתן הפסק. כעבור זמן מה נוסף (ב-22.6.15) פנה המבקש אל הבוררים שוב בדואר אלקטרוני וכתב: "לאור טענות חדשות שהזדמנו לי בתיק, אני מבקש לקיים דיון נוסף". הבוררים נעתרו לו, אך התנו את הדיון הנוסף בהפקדת סכום הפסק. לנוכח בקשות המבקש הופחת הסכום בהדרגה עד לכדי 10,000 ש"ח בלבד (תכתובות הדוא"ל בקשר לכל הנ"ל מצורפות כנספח ו' לתשובה לבקשת הביטול). בהמשך לכך ולאחר שהמבקש שכר טוען רבני שייצג אותו בדיון הנוסף, קיבל המבקש מן הבוררים את המסמכים שבתיק ומאוחר יותר הודיע כי אינו מעוניין בקיומו של דיון נוסף.

ב.לאחר שהוגשה הבקשה לביטול פסק הבוררות (ב-9.12.15) ערכו הבוררים מסמך ללא תאריך שכותרתו "נימוקי פסק הדין" (נספח ד' לתשובה לבקשת הביטול) למרות שלפי הסכם הבוררות לא היו חייבים בהנמקה ומסמך נוסף הנושא תאריך "טבת תשע"ו" (שמועדו לכל המוקדם 13.12.15, שאז חל א' בטבת תשע"ו) שכותרתו "התנהלות הנתבע (המבקש – ר.י.) אחר מתן פסק הדין" (נספח ה' לתשובה הנ"ל). בעקבות הגשת התשובה, עתר המבקש (ב-17.1.16) ב"בקשה לתיקון הבקשה לביטול פסק בורר" והמשיבים הגישו תשובה לבקשה זו בו ביום. לאחר כל אלה הועבר התיק לטיפולי.

4.בדיון שהתקיים ב-9.3.16 גובשה הסכמה כדלקמן:

"מוסכם שמתכונת הדיון תהיה שנסכם עתה בעל פה על יסוד מכלול החומר שבתיק כאשר כל צד רשאי להעלות כל טענה שימצא לנכון על אותו בסיס".

בהמשך להסכמה זו נשמעו סיכומים כנ"ל והוכשרה הקרקע להכרעה במה שעל הפרק.

5.לאחר שקילת המכלול הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה לביטול פסק הבוררות וכפועל יוצא מכך לאשרו.

6.המבקש משתית את בקשתו על סעיפים 24(4), 24(9) ו-24(10) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, דהיינו שלא ניתנה לו הזדמנות נאותה לטעון טענותיו ולהביא ראיותיו, שתוכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור ושקיימת עילה שעל פיה היה בית המשפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור.