הפ"ב 13674-10-12 בן לולו ואח' נ' גורביץ ואח' - פסקדין

מונחת בפניי בקשה (הפ"ב 13674-10-12) אשר הוגשה על ידי בני הזוג אליהו ועליזה בן לולו (להלן: "המבקשים") נגד בני הזוג יעקב ורבקה גורביץ (להלן: "המשיבים") לביטול פסק בוררות אשר ניתן ביום 22.6.12 על ידי הבורר הרב אלחנן פרץ מבית הדין לממונות "שערי הלכה ומשפט" (להלן: "פסק הבוררות"), במסגרת סכסוך שבין הצדדים בנוגע למרפסות שנבנו בדירתם של המבקשים (להלן גם: "סכסוך המרפסות").

בפסק הבוררות האמור קבע הבורר כי אחת משתי המרפסות שבנו המבקשים גורמת לנזק מהותי לדירת המשיבים, ובחלקו האופרטיבי של פסק דינו הורה הבורר, בין היתר, כדלקמן:

"א) על ר' בן לולו להרוס על חשבונו את המרפסת בצד המזרחי של הבניין הנמצאת בצד ימין של העומד מול הבניין. לפי הסדר הבא: 1) ההריסה תסתיים תוך שלושים יום מזמן חלות הפסק. 2) כל יום של דחייה מעבר לזה תחויב בסך 200₪ ליום. 3) פינוי ההריסות כלול בזה. 4) במידה וירצה ר' בן לולו להרוס חצי מרפסת ולהשאיר רצועה קטנה בלבד, יצטרך להודיע על כך לבית הדין תוך 24 שעות מזמן חלות הפסק, ושליח בית הדין ייתן חוות דעת בעניין זה.

ב) המרפסת המזרחית בצד שמאל של הבניין תישאר".

טענות הצדדים

כפי שמפורט בסעיף 4 להחלטת בית משפט זה מיום 22.5.13, אשר אליה אתייחס לגופה להלן, סוכמו הנקודות שבמחלוקת בין הצדדים כדלקמן:

"ראשית, התעוררה השאלה האם הסכם הבוררות עליו חתמו הצדדים חל על הסכסוך שבגינו ניתן הפסק נשוא בקשת הביטול; כשלטענת המבקש, הסכסוך הנוגע לבנייה במרפסת כלל לא נכלל בהסכמת הצדדים בשטר הבוררות, וההסכם שביניהם מתייחס רק לסכסוך קודם בנושא רטיבות, בלוני הגז ומיקום המזגן. שנית, טוען המבקש כי בוררים באשר הם אינם מוסמכים להוציא צווי הריסה, שהיא סמכות השמורה רק לרשויות המוסמכות, ועל כן הסעד שנתן הבורר בפסק דינו הינו בלתי חוקי, כך שעל בסיס טענה זו בלבד, דין הפסק להתבטל".

להלן אתייחס לשתי השאלות האמורות, אחת לאחת, ואפרט את מסקנותיי בהתאם.

כאמור, טענתם הראשונה של המבקשים הינה כי על אף קיומו של הסכם בוררות בין הצדדים, ואשר בו מונה הרב אלחנן פרץ כבורר, ההסכם האמור אינו נוגע לסכסוך שבין הצדדים בכל הקשור לבניית מרפסות בדירתם של המבקשים; ועל כן, לא ניתנה לבורר כל סמכות לדון בשאלה זו ולפסוק בה, עובדה המקימה עילה לביטול פסק הבוררות מכוח סעיף 24(3) לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 (להלן: "החוק").

טענה זו מתייחסת להסכם הבוררות שנערך בין הצדדים ביום כ"ט סיון תשע"א (1.7.11) בעקבות סכסוך שהתגלע בין הצדדים בנוגע לרטיבות אשר לטענת המשיבים נגרמה לדירתם מליקויים שבביצוע בניית דירתם של בני הזוג בן לולו. כן התעוררה שאלה באשר למיקום בלוני גז של המבקשים בחצרם של המשיבים, וכן מיקום מזגן של המשיבים בצמוד לדירת המבקשים. הסכסוך האמור, על כל מרכיביו האמורים, אכן נדון בפני הרב פרץ מכוח הסכם הבוררות האמור, וניתן בו פסק בוררות ביום 7.7.11 (אשר תוכנו אינו רלבנטי לשאלות העומדות להכרעה כעת בפני בית משפט זה).

1. בהסכם הבוררות האמור מיום 1.7.11, נקבע היקף הסמכות שניתנה לבורר על ידי הצדדים כדלקמן:

   "הואיל ובין הצדדים נוצרה מחלוקת בעניין: נזקים שנגרמו ונגרמים לדירת משפחת גורביץ בגין הזנחה של בן לולו את דירתו, וכל המסתעף, וכן כל התביעות ההדדיות שביניהם והמסתעף".

   כן נקבע בהמשך הסכם הבוררות (סעיף 3) כדלקמן:

   "הבוררים יהיו מוסמכים לדון ולהחליט בסכסוך וכל הנובע ממנו והקשור בו גם בקשר עקיף".

   טוענים המבקשים כי בעת עריכת ההסכם האמור לא הייתה כל מחלוקת בין הצדדים באשר לבניית מרפסות בדירת המבקשים, כיון שהמרפסות שבמחלוקת נבנו רק כשנה מאוחר יותר. על כן, לא הייתה כל כוונה מצד בעלי הדין לכלול בהסכם הבוררות את המחלוקת האמורה, כיון שמדובר בדבר שלא בא לעולם בשלב שבו נערך ההסכם. אומנם, מלשון ההסכם עולה לכאורה כי הצדדים התכוונו להסמיך את הבורר לדון לא רק בסכסוך הספציפי שבעקבותיו נערך ההסכם אלא אף "בכל המסתעף", ברם, לטענת המבקשים אין בכך כדי להחיל על סכסוך המרפסות את הסכם הבוררות האמור שנערך שנה לפני כן, כאשר לא עלה על דעתו של אף אחד כי יתפרץ סכסוך כזה וכי הסכם הבוררות יחול אף עליו. בהקשר זה אף טוען ב"כ המבקשים כי מתוך לשון ההסכם בכללותו עולה כי המדובר בהסכם בוררות אשר נערך בעקבות פרוץ סכסוך ספציפי, ועל כן, שונה הוא באופיו מהסכם בוררות כולל הצופה פני עתיד, ואשר נערך - עת לא קיים כל סכסוך בין הצדדים - רק מתוך רצון להסדיר את האופן שבו יוכרע כל סכסוך עתידי, אם וכאשר יתעורר הצורך בכך. במקרה דנן, הסכם הבוררות נערך עקב סכסוך ספציפי שהתגלע בין הצדדים בנוגע בעיקר לטענת הרטיבות, ועל כן, אין להלביש על ההסכם האמור גם את הכוונה כי ישמש כהסכם מסגרת שיחול שוב אם וככל שיתפרץ סכסוך כלשהו נוסף בעתיד בין אותם הצדדים.