הפ"ב 10482-08-16 אופיר נ' קדרון, הפ"ב 57247-06-16 קדרון נ' אופיר

רקע כללי בתמצית

1.במסגרת הפ"ב 57247-06-16 הגישה המבקשת (כאן) בקשה לאישור פסק בוררות (פסיקתה) מיום 26.6.16 של הבורר רם יולוס.

במסגרת הפ"ב 10482-08-16 הגיש המשיב (כאן) בקשה לביטול פסק הבוררות מיום 26.6.16.

2.לפני בקשת המבקשת (עירית קדרון) בגדרי הפ"ב 10482-08-16, לחייב את המשיב (עמוס אופיר) בהפקדת ערובה להבטחת ביצוע פסק הבוררות, וזאת בהתאם להוראת סעיף 29(א) לחוק הבוררות.

3.לטענת המבקשת בבקשתה, בסעיף 1 לפסק הבוררות הורה הבורר כי על המשיב לשאת במחצית מתשלומי ההלוואה בסך של 1,494,000 ₪ שנלקחה בבנק הבינלאומי, כך שעליו לשאת בסכום של כ-747,000 ₪. לטענתה, בהתאם לסעיף 29(א) לחוק הבוררות ופסיקת בית המשפט העליון, כתנאי לבירור בקשת הביטול על המשיב להפקיד ערובה משמעותית להבטחת ביצוע פסק הבוררות, ובהתחשב בכך שהיא נשאה לבדה בפירעון ההלוואה מדי חודש בחודשו בסכום חודשי של למעלה מ-40,000 ₪ ועד היום שילמה לבדה כ-500,000 ₪, מן הראוי להורות למשיב להפקיד כערובה להבטחת ביצוע פסק הבוררות סך של לפחות 373,500 ₪ (ר' בהרחבה סעיפים 2–3 לבקשה).

4.המשיב בתגובתו, בדעה כי אין כל דחיפות בבקשה דנן וכי כל תכלית המבקשת הינה למנוע דיון בבקשתו לביטול פסק הבוררות (החלטת הביניים). לטענתו, החלטת הבורר איננה "פסק בורר" ואף לא "פסק ביניים" (ר' נספח א). לדבריו, במסגרת החלטת הבורר מיום 18.4.16 נקבע כי "צד המעוניין להשיג על החלטת הבורר יעלה טענותיו על הכתב ואלה ייבחנו במסגרת ההתחשבנות בין הצדדים לאחר שתתקבל הערכת השווי", דהיינו אף הבורר אינו רואה החלטתו כפסק או החלטת ביניים מחייבת, ובאין פסק שכזה אין תחולה להוראת סעיף 29(א) לחוק.

5.עוד טוען המשיב כי החלטת הבורר ניתנה בחוסר סמכות (ר' בהרחבה סעיפים 11–15) וכי כמפורט בבקשתו לביטול החלטת הבורר, ניתנה על ידו הודעת קיזוז כדין שסכומה קרוב ל-2 מיליון ₪, דהיינו פירעון החלטת הביניים מובטח (ר' בהרחבה סעיפים 16–17). עוד ציין המשיב כי בפני בית המשפט תלויה ועומדת בקשה לקבוע כי הליך הבוררות פקע ומיצה את עצמו (ר' סעיפים 18–21).

6.המבקשת בתשובתה, טוענת כי על פי ההסכם והסכמות הצדדים, הבורר הוסמך לדון בכל המחלוקות ביחס לפעילות הגבינות, לרבות הלוואה מבנק לאומי, והוא לא היה כפוף לדין המהותי, לדיני הראיות ולפרוצדורה, נתן פסק ביניים וחתם על הפסיקתה לאחר שנתן לצדדים הזדמנות להציג כל טענותיהם (ר' נספח 1). לדבריה, הבורר לא חרג מסמכותו והיה מוסמך לתת פסיקתה שמשקפת פסיקות ביניים קודמות. לשיטתה, בקשת הביטול נעדרת ממש ומופרכת ואין שחר לטענת המשיב כי הבוררות "פקעה", טענה שאף לא נזכרה בבקשת הביטול. לדבריה, המשיב הוא זה שפעל לעכב את הבוררות, התחמק מדיונים ונמנע ממסירת מסמכים, ועל פי ההלכה צד שמעכב את הליכי הבוררות מנוע מלטעון שזו פקעה.

7.ביום 29.10.16 ניתנה החלטת בית המשפט לאור הודעת הצדדים, כי משוויתרו אלו על חקירת מצהירים, תינתן ההחלטה על בסיס כתבי הטענות שהוגשו והחומר המצוי בתיק.