הענקת זכות לפנסיה מכוח צוואה אשר מנוגדת להוראת התקנונים - בטלה

השופט רמי כהן

1.         בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו (השופטת נטע רות ונציגי הציבור גב' חנה קפלינקוב ומר צבי קוסטרינסקי; עב 003093/04), דחה על הסף את תביעתה של הגב' אביבה שאוה-שוע (להלן: "המערערת") להכיר בה כזכאית לקבלת תשלומי פנסיה מאוניברסיטת תל אביב (להלן: "האוניברסיטה") ומ"גלעד" גימלאות לעובדים דתיים בע"מ (להלן: "גילעד")- ומכאן ערעורה.

            נעיר כאן , כי המשיבה מספר 3 הינה משיבה פורמלית. עניינה לא נדון לגופו בבית הדין האזורי ואף לא ידון בענייננו.

2.         אין מחלוקת בין הצדדים לגבי העובדות הבאות:

א.        פרופ' מנשה שוע שאוה ז"ל (להלן: "המנוח"), הועסק בחייו על ידי האוניברסיטה ועל-ידי אוניברסיטת בר אילן. ערב פטירתו, היה הוא "חבר" בקופת התגמולים לעובדים אקדמאיים של אוניברסיטת תל אביב  (1965) בע"מ (להלן: "קופ"ג") כמו גם ב"גילעד";

ב.         המערערת והמנוח התגרשו זו מזה ביום 12.06.02 וכן התגוררו בנפרד. כתשעה חודשים לאחר גירושיהם, ביום 31.03.03, הלך המנוח לבית עולמו;

ג.         המנוח הותיר אחריו צוואה, שנערכה ביום 31.07.97 (להלן: "הצוואה") ובה נאמר, בין היתר :

" 7 .      נוסף לכך יהיו זכאים אשתי אביבה שוע (ת.ז. 882700/8) וילדי הקטינים לקבל זכויות פנסיה חודשית ממקום עבודתי באוניברסיטה בהתאם לתקנות המקובלות באוניברסיטה וכן פיצויי פיטורין המגיעים לי ותשלומים עבור ביטוח חיים".

הוראת סעיף 7 לצוואה לא שונתה על-ידי המנוח לאחר גירושיו. ביום 30.07.03 ניתן צו לקיום הצוואה, על-ידי רשם לענייני ירושה.

ד.         "גלעד" והאוניברסיטה לא הכירו בזכותה של המערערת לקבל פנסיה, עקב פטירת המנוח. תביעתה לבית הדין האזורי, נדחתה, כאמור, על הסף.

3.         הצדדים בטיעוניהם, בכתב, שהוגשו במסגרת הערעור פרשו בהרחבה, את משנתם, זה בכה ואלה בכה.

בפנינו טוען בא כוח המערערת, בתמצית, כי היה על בית הדין האזורי לבחון אם הציווי בצוואה תקף ביום עריכת הצוואה ולא ביום פטירתו של המנוח; לא היה על בית הדין לבחון את זכויות המערערת רק על יסוד תקנוני "גלעד" וקופ"ג, אלא גם בהתייחס להוראת סעיף 36 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"). לטענתו, סעיף זה מקנה ל"חבר" זכות וסמכות לשנות מוטבים בקופות פנסיה, ולכן- לאור האמור בסעיף 7 לצוואה- היה מקום להכיר במערערת כזכאית לפנסיה.

בא כוח האוניברסיטה שב לטיעוניו שבכתב. בפנינו, בתמצית, הדגיש כי המנוח לא יכול היה לשנות את ההוראות שבתקנוני קופות הפנסיה, ואלה קובעים גם לאור הוראות סעיף 36(ב) לחוק החוזים ולאור הפסיקה, שאין המערערת זכאית לפנסיה כשאירתו של המנוח. לכן, לדעתו, הדין עם בית הדין האזורי.

ב"כ "גלעד" הוסיפה לטיעונה שבכתב, טיעון, תמציתי, בפנינו. לטענתה, אם תתקבלנה טענות המערערת, משמעות הדבר תהא שכל חבר בקרן פנסיה יוכל לקבוע במהלך חברותו מי יהיו מוטביו וכך ימצא שתקנות הפנסיה תהפוכנה לאוסף של הסכמים אישיים. לכן, תומכת היא בפסק דינו של בית הדין האזורי.

4.         לאחר שעיינו בכל החומר שבתיק ושמענו את טיעוני הצדדים, הגענו לכלל מסקנה שדין הערעור להידחות. לא מצאנו טעות משפטית בפסיקתו של בית הדין האזורי ולכן  פסק דינו ראוי להתאשר מטעמיו, על פי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991.

5.         מוצאים אנו להדגיש, שוב, בתמצית, את העקרונות  שביסוד היחסים בין קרנות הפנסיה לבין חבריהן. עקרונות המוצאים ביטויים בפסיקת בית-דין זה ובפסיקת בית המשפט העליון, לרבות בעת שהתייחס בית המשפט העליון מפורשות לייחס שבין סעיף 36 (ב) לחוק החוזים לבין הוראות תקנון קרן פנסיה:

א.        הזכות לקבלת גמלה מתגבשת במועד קרות האירוע המזכה. לאמור: שעה שאשת החבר הופכת ל"אלמנה".

ב.         הגורמים המייחדים את פעולותיה של קרן הגימלאות הם "שוויוניות", הדדיות ו"המטרה הסוציאלית". תקנון קרן הפנסיה הוא ההסכם המחייב שבין הקרן לבין כל אחד מהחברים. לא מדובר בחוזה אינדיבידואלי המתאים עצמו לדרישותיו של כל אחד מן החברים אלא בהסכם אחד שהוא למעשה הסכם בין החברים לבין עצמם ובין כל אחד מהם לבין הקרן. מדובר בהסכם המשקלל את כלל האינטרסים של החברים. לכן אין להיטיב עם חבר אחד על חשבון החברים האחרים וכן יש לבחון את זכאות החבר או מוטביו על פי הוראות התקנון (ראו לדוגמא: ע"ע 629/97 משה אליאב ואח' - קרן מקפת, פד"ע לו 721; ע"ע 1341/01 רחל רפפורט - "מבטחים", פד"ע לח 630; ע"ע 1407/01 אורי פידלמן - "מבטחים" (ניתן ביום 17.10.2004)).

             ג.         סעיף 36(ב) לחוק החוזים אמנם קובע כי: