העמותה לקידום בני נוער בכדורסל וספורט מכבי רמת גן נ' עמותת בני רמת גן מחלקת הכדורסל מיסדם של ביתר ומכבי רמת גן

החלטה

1. מונחת לפניי בקשה לעיכוב הליכים מכח קיומה של חובת בוררות סטטוטורית ותניית בוררות.

2. המדובר בתביעה בסך 300,000 ₪ שהגישה העמותה לקידום בני נוער בכדורסל ובספורט (להלן: "התובעת"/ "המשיבה") כנגד עמותת בני רמת גן מחלקת הכדורסל (להלן: "הנתבעת"/ "המבקשת"). על פי כתב התביעה, בתמצית, ביום 7.9.2011 נחתם בין הצדדים הסכם לפיו התובעת תנהל עבור הנתבעת את מחלקת הנוער, נערים וילדים בכדורסל בר"ג למשך חמש עונות שתחילתן בעונת 2011/2012 ואילו הנתבעת תשלם לתובעת 300,000 ₪ בשנה בעשרה תשלומים שווים החל מחודש 2/2013 כהשתתפות בפועל (להלן: "ההסכם"). לטענת התובעת, הנתבעת לא החלה לשלם סכום זה. מנגד טענה הנתבעת להפרות הסכם וביום 9.6.2013 הודיעה על ביטולו. במסגרת התביעה, עותרת התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה את הסך 300,000 ₪ וכן להצהיר כי ההסכם שריר וקיים משלא הופר ע"י התובעת ועל הנתבעת להמשיך לשלם את התשלומים הקבועים בהסכם גם בעתיד.

טענות הצדדים בבקשה דנן

3. לטענת המבקשת, יש לעכב את ההליכים בתובענה ולהעבירה לבירור במסגרת המוסד לבוררות שליד איגוד הכדורסל בישראל (להלן: "המוסד לבוררות") מכח קיומה של חובת בוררות סטטוטורית בין הצדדים ותניית בוררות בהסכם. המבקשת מפנה לסעיף 5(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968; סעיפים 10(א), 10(ג) ו-11 לחוק הספורט, התשמ"ח – 1988 וסעיפים 1ג, 1ה, 2ב ו-3 לתקנון המוסד לבוררות וטוענת כי מכח אותם חוקים וסעיפים חלה על הצדדים כאמור חובת בוררות סטטוטורית. חובה זו אף עוגנה מפורשות בסעיף 28 להסכם שלפיו תובענות הכרוכות בהסכם תידונה במסגרת הליך בוררות במוסד לבוררות אלא אם האיגוד אינו בעל סמכות עניינית. לשיטת המבקשת, למוסד לבוררות ישנה הסמכות לדון בתביעה שכן עסקינן בפרשנות חוזה בהתייחס ליחסים החוזיים הנוגעים להפעלת קבוצות כדורסל. חרף סעיף 5 לחוק הבוררות המקנה לביהמ"ש שיקול דעת בהעברת עניין לבוררות, כאשר הבוררות הינה בוררות סטטוטורית נעדר מביהמ"ש שיקול הדעת וחייב הוא לעשות כן. עוד מפנה המבקשת לרע"א 189/07 אמיר כץ נ' איגוד הכדורסל [פורסם בנבו] (להלן: "עניין כץ") וטוענת כי ביהמ"ש קבע שמחלוקות הנוגעות ליחסים חוזיים בין צדדים שמקורן בתניית בוררות מחייבים פניה לבוררות ובכל מקרה של מחלוקת בדבר סמכות המוסד לבוררות לברר את התובענה - יש לתת פרשנות רחבה שתעדיף את בירור הסכסוך בבוררות.

4. המשיבה הודפת את הבקשה. לשיטתה אינה חולקת על הוראות חוק הספורט, תקנון המוסד לבוררות או סעיף הבוררות בהסכם בין הצדדים אך סעיף זה אינו חל על התביעה דנן שעניינה בפרשנות משפטית של ההסכם ובבקשה לסעד הצהרתי. סעיף 28 להסכם קבע שיהיו עניינים בהם המוסד לבוררות לא יהא מוסמך לדון ואז יתקיים הדיון בביהמ"ש בת"א – יפו וזהו המקרה שלפנינו. תקנון המוסד לבוררות מגדיר את נושאי הבוררות ומכל סעיפיו הקטנים רק סעיף ט' עוסק בסכסוך בין קבוצות בעניינים שאינם נוגעים לרישומים, העברה והשאלה של שחקנים. כוונת סעיף ט' לסכסוכים בין אגודות ולא בנושא סעד הצהרתי שמטבע בריאתו אינו מתאים לבירור בבוררות. גם מניתוח סעיף 2 כולו על מכלול סעיפיו הקטנים עולה כי מפנה למוסד לבוררות בענייני ספורט ולא במאבק משפטי על הגדרות וזכויות; בסכסוך מעורבים אחדים מחברי מועצת העיר ר"ג והסכסוך נמצא במוקד עניינו של הציבור לקראת מאבקי הבחירות המוניציפליות הקרובות. משמדובר בדיון בעל חשיבות ציבורית והיבטים עקרוניים מן הראוי שיתקיים הוא תחת עינו הפקוחה של ביהמ"ש; המבקשת מייחסת למשיבה ולמי מטעמה חוסר תום לב, העלמת עובדות, מצגי שווא ומרמה, טענות מוכחשות אלה מן הראוי שתתבררנה בפני ביהמ"ש.

5. בתשובה לתגובה חוזרת המבקשת על טענותיה ומוסיפה כי לא ברור כיצד טוענת המשיבה כי לפי סעיף 2ח לתקנון המוסד לבוררות (כך במקור, הכוונה כנראה לסעיף קטן ט' שתחילתו זהה לתחילת סעיף ח') התובענה אינה מתאימה להתברר במסגרת המוסד לבוררות שעה שהסעיף קובע מפורשות כי המוסד לבוררות ידון ב"סכסוך מכל מין וסוג שהוא..". לטענתה, החריג לכלל אינו מתקיים בענייננו שכן מדובר בפרשנות חוזה בהתייחס ליחסים חוזיים הנוגעים להפעלת קבוצות כדורסל. זאת ועוד, סעיף 3 לתקנון המוסד לבוררות קובע שכל סכסוך כמפורט בסעיף 2 יובא לדיון אך ורק במסגרת בוררות. המבקשת שבה ומפנה לסעיף 28 להסכם ולפסה"ד בעניין כץ. המשיבה לא הציגה טעמים ואסמכתאות התומכים בכך שהתובענה אינה מתאימה לבירור במסגרת בוררות בהתאם לתקנון המוסד לבוררות ולא הציגה טעם הנתמך בחקיקה ובפסיקה לכך שביהמ"ש צריך שלא לכבד את הסכמת הצדדים על פי סעיף 28 להסכם; המבקשת מכחישה את טענת המשיבה שהצדדים לסכסוך אינם רק העמותות אלא גורמים פוליטיים וטוענת כי הצדדים לתביעה הם הצדדים לסכסוך מה גם וניתן להזמין לעדות את חברי מועצת העיר גם במוסד לבוררות ומכל מקום אין בכך כדי להשפיע על הקביעה היכן תתברר התובענה. זאת ועוד, המשיבה מרחיקה לכת במשמעות שהיא מעניקה לסכסוך ושוכחת כי מדובר בסכסוך כספי בעיקרו ואין לייחס לו חשיבות ציבורית העולה על משמעותו בפועל. טענות המרמה מיוחסות למורשה החתימה במשיבה מר ארליך ומשכך בהתאם לתקנוני איגוד הכדורסל כל טענה המופנית כלפיו דינה להתברר במוסד לבוררות כאשר אין הוא צד לתובענה. המוסד לבוררות מברר עשרות ואף מאות תיקים בשנה והוא בעל הידע והמקצועיות הנדרשת ולא ברורה טענת המשיבה שאין מקומן של טענות אלה להתברר במוסד לבוררות.

דיון והכרעה

6. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, בתשובה לה סבורה אני כי דינה להתקבל, כפי שיפורט להלן.

7. סעיף 5 לחוק הבוררות תשכ"ח – 1968 מסדיר את סוגיית עיכוב ההליכים והעברת התביעה לבוררות: "(א)הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך. (ב) בקשה לעיכוב הליכים יכול שתוגש בכתב ההגנה או בדרך אחרת, אך לא יאוחר מהיום שטען המבקש לראשונה לגופו של ענין התובענה. (ג)בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות."

8. חוק הספורט, התשמ"ח - 1988 מעגן חובה סטטוטורית לקיום הליכי בוררות וקובע שביהמ"ש יעכב הליכים מקום בו מוגשת אליו תביעה שחוק הספורט חל עליה ואשר עומדת בתנאי התקנונים (רע"א 2186/12 משה עמר נ' מאור מליקסון [פורסם בנבו], סעיף כ'). סעיף 10 קובע: "(א)התאחדות או איגוד יתקינו תקנונים שיסדירו את הניהול התקין של הענף או של ענפי הספורט שהם מרכזים, לרבות תקנונים בדבר משמעת, שיפוט פנימי, ובכלל זה מוסדות השיפוט הפנימיים וסדרי הדין שלפיהם ידונו – בכפוף לסעיף 11, העברת ספורטאים – בכפוף לסעיף 11א, וכן בדבר שכר ותשלומים לספורטאים, למאמנים ולבעלי תפקידים אחרים. (ב)... (ג) התקנונים האמורים יחייבו את אגודות הספורט, הספורטאים ובעלי התפקידים שבאותו ענף או באותם ענפי ספורט." סעיף 11 מורה: "הסמכות הבלעדית לדון ולהחליט בעניינים הקשורים לפעילות במסגרת התאחדות או איגוד, תהיה בידי מוסדות השיפוט הפנימיים שנקבעו בתקנון לפי סעיף 10, ובהתאם להוראות שנקבעו בתקנון לפי אותו סעיף; החלטות ערכאת השיפוט הפנימית העליונה בענייני משמעת יהיו סופיות ואין לערער עליהן לפני בית משפט."

9. על פי תקנון המוסד לבוררות שדינו "כדין הסכם בוררות לכל דבר" (סעיף ה) חל הוא בין היתר על כל הקבוצות הרשומות או שהיו רשומות באיגוד (סעיף ג). סעיף 2 לתקנון קובע מהם נושאי הבוררות ובכלל זה (ההדגשות אינן במקור – ח.פ): "כל סכסוך הנוגע ליחסים החוזיים שבין קבוצה ו/או שחקן ו/או סוכן שחקנים ו/או נציג בינם לבין עצמם ובין כל אחד מהם או יותר לאחר" (סעיף 2ז) לחילופין "כל סכסוך מכל מין וסוג שהוא לרבות סכסוך כספי בין קבוצה ו/או אגודה לבין קבוצה ו/או אגודה אחרת למעט סכסוך הנדון ע"פ סעיף 3(ג) לתקנון בית הדין העליון" (סעיף 2ט). על פי סעיף 3 לתקנון המוסד לבוררות אשר כותרתו "בוררות חובה" כל סכסוך כמפורט בסעיף 2 יובא לדיון "אך ורק" במסגרת הבוררות.

10. מן המקובץ עולה לכאורה כי הן מכח סעיף 2ז והן מכח סעיף 2ט (כאשר די בכל אחד מהם כשלעצמו) מוקנית למוסד לבוררות הסמכות העניינית לדון בתובענה זו שעניינה מחלוקת חוזית-כספית הנוגעת להפעלת קבוצת כדורסל. כאמור לעיל, הבוררות על פי תקנון המוסד לבוררות הינה בוררות סטטוטורית שמקורה בחקיקה ולא בצדדים לתביעה, מסיבה זו בלבד דין הבקשה להתקבל. אציין כי לא מצאתי ממש בטענה שמבוקש סעד הצהרתי ולכן אין התביעה מתאימה להתברר במסגרת בוררות. סעיף 2ז קובע ש"כל סכסוך" בעניין חוזי יתברר במוסד לבוררות וסעיף 2ט קובע כי "כל סכסוך מכל סוג מין שהוא לרבות סכסוך כספי" יתברר במוסד לבוררות. הסעיפים אינם מגבילים את הסמכות לעניין הסעד המבוקש.

11. בנוסף ולחילופין, הצדדים הסכימו למסור את העניין לבוררות. סעיף 28 להסכם קובע: "תובענות הכרוכות בהסכם זה או הנובעות הימנו תוגשנה אך ורק למוסד לבוררות שליד איגוד הכדורסל בישראל אלא אם האיגוד אינו בעל סמכות עניינית לדון בסכסוך ובמקרה כאמור סמכות המקומית המוסכמת הינה בית המשפט בתל אביב – יפו." אם וככל שקיימת מחלוקת בין הצדדים בנוגע להיקף הסייפא של סעיף 28, ראוי להפנות לציטוט בעניין כץ (סעיף 12) שהובא גם ע"י המבקשת בבקשתה: "..הלכה מושרשת היא כי תניית בוררות המחייבת פניה לבוררות בכל סכסוך הנוגע ליחסים החוזיים בין צדדים... יש לפרש בהרחבה, באופן שכל המחלוקות שנתגלעו בין הצדדים ואשר נוגעות לאותם יחסים חוזיים או נובעות מהן, לרבות מחלוקות במישור הנזיקי, תתבררנה במסגרת הליך הבוררות."

12. כמו כן ראוי לצטט את פסה"ד שנזכר בסעיף 19 לבקשת המבקשת בעניין ע"א 463/90 איגוד הכדורסל בישראל נ' ל.כ.ן לקידום כדורסל נשים, פד"י מ"ד (2) 806: "בענייניהם של איגודים והתאחדויות ספורט ראה המחוקק להורות, שבעניינים הקשורים לפעילות במסגרת התאחדות או איגוד - בלי הבחנה בין עניין שהוא "חוקתי" או "פנימי" - הסמכות לדון ולהחליט בכך היא בידי מוסדות השיפוט הפנימיים, שנקבעו בתקנונים של אותם איגוד או התאחדות ספורט. נוכח דברו המפורש של המחוקק בעניין זה, מן הראוי שהסכסוך בו עסקינן ימצא את דרכו תחילה למוסדות השיפוט הפנימיים של האיגוד. בהקשר זה ראוי להזכיר, שעל-אף שיקול הדעת המסור לבית המשפט בסעיף 5לחוק הבוררות, אין בית המשפט יכול להימנע מלהעביר עניין לבוררות, כשהבוררות הינה בוררות חובה על-פי החוק (ראה ספרה של ד"ר ס' אוטולנגי, בוררות דין ונוהל (פרסומי הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תלאביב, מהדורה 2, תש"ם) 79)." (הדגשות שלי). רוצה לומר – ראשית על המוסדות המוסמכים לבחון אף את שאלת הסמכות, ולא להיפך.

13. עוד יש לציין כי סמכות מוסדות השיפוט הפנימיים של איגוד הספורט לרבות מוסדות הבוררות הפנימיים פורשו בפסיקה בהרחבה מתוך רציונל שמדובר בגופים וולונטרים שיודעים היטב מהם צרכי חבריהם וכיצד יש לנהל את ענייניהם. גופים אלה מצמצמים את העומס השורר בביהמ"ש ומפחיתים עלויות הכרוכות בהליכים משפטיים "רגילים" (עניין כץ, סעיף 13). אציין כי לא מצאתי ממש בטענת המשיבה לחשיבות ציבורית מיוחדת בשל מעורבות פוליטית נטענת שיש בה להשפיע על קביעת הסמכות העניינית בענייננו כמו גם בטענות הנוגעות לחוסר תום לב ומרמה.

14. אשר על כן, הבקשה מתקבלת ללא צורך בדיון, היות ומתבססת היא בעיקרה על טיעונים משפטיים. הנני מורה על עיכוב הליכים והעברת התביעה לבירור במסגרת המוסד לבוררות שליד איגוד הכדורסל בישראל. הדיון הקבוע ליום 15.10.2013 מבוטל.

המשיבה תשלם למבקשת הוצאות בסך של 2,500 ₪ וזאת תוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה.

ניתנה היום, י"ג אלול תשע"ג, 19 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: