העליון: תתכן סטייה משיטת השערוך המעוגנת וממערכי הריבית שנקבעו בה - פסקדין

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.             עיקרו של ערעור זה בבחינת השאלה, האם סכום של 125,000 דולר שעל המערערים להחזיר למשיבה במסגרת השבה הדדית עקב ביטול הסכם קומבינציה שנכרת ביניהם טעון שערוך, כקביעת הערכאה הדיונית, או שמא יש לבטל את הוראת השערוך בפסק הדין, כבקשתם של המערערים.

רקע והליכים

2.             המערערים והמשיבה כרתו הסכם קומבינציה ביניהם ביום 21.12.89, בו התחייבו המערערים למכור למשיבה חלקה בבעלותם, ובתמורה התחייבה המשיבה לבנות על המקרקעין שני אולמות עבור המערערים בבנין שייבנה על ידה. כן התחייבה המשיבה לשלם להם סך של 125,000 דולר. המערערים העבירו לידי המשיבה את החלקה, וקבלו מידה את הסך 125,000 דולר.

3.             לימים, טענו המערערים, כי המשיבה הפרה הפרה יסודית את התחייבויותיה על פי ההסכם, בכך שלא סיימה את הקמת הבנין במועדים הקבועים בו, לא רשמה את הבנין כבית משותף, ולא ייחדה את האולמות שהיה עליה לייחד למערערים במועדים הקבועים בהסכם. הם הגישו תביעה לפסק הצהרתי שלפיו ההסכם מבוטל עקב הפרתו היסודית על ידי המשיבה.

4.             בפני בית המשפט המחוזי עמדה השאלה, האם יש באי עמידתה של המשיבה במועדים הנקובים בהסכם ובאי קיום התחייבותה לייעד את האולמות לייעוד תעשייתי כדי לזכות את המערערים בסעד של ביטול ההסכם. בית המשפט, בניתוח מפורט של מערכת היחסים בין הצדדים, הגיע למסקנה כי עמדה למערערים זכות לבטל את החוזה בשל עיכובים מהותיים מצד המשיבה בלוחות הזמנים שנקבעו בחוזה, וזאת גם לאחר שהמערערים נתנו לה מספר אורכות להשלים את ביצוע התחייבויותיה, בהן לא עמדה. עוד קבע בית המשפט, כי המשיבה הובילה את המערערים בכחש למן היום הראשון; לא היתה לה כוונה אמיתית לקיים את ההסכם ולבנות בנין נפרד ועצמאי על הקרקע, ובו אולמות עבור המערערים; התכחשותה לחובתה לבנות עבור המערערים שני אולמות ביעוד מסחרי והתנהלותה הכוללת בחוסר תום לב, כל אלה מגיעים כדי הפרות חוזה המצדיקות את ביטולו.

           בעקבות קביעת בית המשפט כי ההסכם מבוטל עקב הפרתו היסודית, הורה בית המשפט על סעד של השבה הדדית: המערערים זכאים לקבל את הקרקע בחזרה, וכנגד זאת, המשיבה זכאית "להשבת התמורה בסך 125,000 דולר כשהם משוערכים לערכי היום", כלשון בית המשפט. בית המשפט הוסיף, כי אין בקביעות אלה כדי למנוע מהצדדים להגיש תביעות כספיות הנובעות מפסק דין זה.

הערעור

טענות המערערים

5.             המערערים, אשר זכו, למעשה, בעיקרי הסעד שביקשו בערכאה קמא, ממקדים את ערעורם בקביעת בית המשפט המחוזי לפיה עליהם להחזיר למשיבה את הסך 125,000 דולר, "כשהוא משוערך על פי ערכי היום". הם אינם חולקים על עצם חובת ההשבה של הסכום האמור לידי המשיבה במסגרת ההשבה ההדדית המתבקשת מביטול החוזה, סעד שהם עצמם בקשו בתובענה שהגישו; אלא שלדבריהם, אין מקום כי יחזירו את הסך 125,000 דולר בערכים משוערכים, כפי שקבע בית המשפט קמא, אלא עליהם להחזירו בערכו בשקלים במועד ההשבה. הטעמים לכך הם:

           נטען, כי נושא שערוך כספי ההשבה לא עלה כלל בטיעוני הצדדים בבית המשפט קמא, ולא היה למערערים יומם לטעון לענין זה, ולכן לא היה מקום לקביעה שיפוטית כלשהי בענין זה. אם רצתה המשיבה לזכות בכספי השערוך על הסכום החייב בהשבה, היה עליה לפנות בתביעה שכנגד או בתביעה עצמאית, ולהוכיח את זכותה לכך. לחלופין, נטען, יש להתחשב בהתנהגותה של המשיבה במסגרת יחסיה החוזיים עם המערערים, התנהגות שזכתה לגינוי מבית המשפט המחוזי בפסק דינו. גם מטעם זה לא היה ראוי לפסוק כי סכום ההשבה יוחזר בערכים משוערכים. לחילופין, נטען, כי יש לשערך את הסכום על בסיס שקלי בדרך של צירוף הצמדה למדד בלבד, וללא תוספת ריבית. אין הצדקה לכך שהמשיבה תצא נשכרת מאחזקת הכספים בידי המערערים כאילו הופקדו על ידם בבנק, למרות שבפועל לא זה היה מצב הדברים. לחילופי חילופין, יש להחזיר את הסכום הדולרי לפי שער יציג בשקלים במועד ההשבה, ולחילופי חילופין, יש להסתמך על חוות דעת השמאי מטעם המשיבה, אשר על פי חישובו, הסכום המשוערך שיש להחזירו למערערים בעקבות ביטול החוזה עומד על 188,000 דולר. לאור חוות דעת זו, המשיבה מושתקת מלדרוש סכום גבוה מכך.

טענות המשיבה

6.             ראשית, נטען, כי בית המשפט קמא היה מוסמך לקבוע שערוך של הסכום הטעון השבה, שכן שערוך זה נובע במישרין ובאופן טבעי מן הסעד העיקרי שהמערערים עצמם עתרו לו. המשיבה טוענת, כי בסמוך לאחר מתן פסק הדין של בית המשפט קמא, הקרקע הוחזרה למערערים, אך הם מצידם לא השיבו את התמורה. המקרקעין הוחזרו כשהם מושבחים, ולפיכך הדעת נותנת כי השבת הכספים תהא משוערכת על פי ערכי יום ההשבה. עקרון ההשבה הריאלית מעוגן בשיטה ובהלכה הפסוקה. השערוך לא בא להיטיב עמם, אלא רק להעמיד את ההשבה על ערכה הריאלי, שאם לא כן, יצא הזכאי להשבה חסר.

7.             אשר לדרך השערוך - טוענת המשיבה, כי מאחר שבית המשפט קמא לא הורה על דרך השערוך, יש להחיל את הדין הקיים על ענין זה. היא מפנה לסעיף 4 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 (להלן: חוק פסיקת ריבית), ולתקנה 4 לתקנות פסיקת ריבית והצמדה (קביעת שיעור הריבית ודרך חישובה), התשס"ג-2003 (להלן: תקנות פסיקת ריבית). מחיקוקים אלה היא מבקשת להסיק כי על סכום שיש לשלמו במטבע ישראלי כשהוא צמוד למטבע חוץ יש להוסיף ריבית בשיעור ליבור בתוספת 1 נקודת אחוז. פסיקת בית המשפט העליון בע"א 6388/98Deniztas Nakliyat Ve Ticaret A.S   נ'  Credit Lyonnais S.A, פ"ד נז(5) 647 (2003) (להלן: פרשת דניזטס) מבססת את דרך החישוב הזו, וכך יש לבצע את השערוך.

8.             המשיבה מוסיפה וטוענת, כי גם אם הפרה את ההסכם, היא זכאית להשבה ריאלית, ומכל מקום, המערערים לא העלו בבית המשפט קמא כל טענות שיש בהן כדי להצדיק חריגה מכלל ההשבה הריאלית, בנסיבות מקרה זה.

הכרעה

9.             אלה השאלות המצריכות הכרעה:

(א)      משקבע בית משפט קמא כי המערערים זכאים לבטל את ההסכם מחמת הפרתו היסודית בידי המשיבה, וקבע חובת השבה הדדית של הצדדים להסכם, של הקרקע כנגד החזר של הסך 125,000 דולר, האם היה רשאי להורות כי ההשבה הכספית תיעשה בדרך של שערוך סכום ההשבה, שבוטא בערכים דולריים?

(ב)      משבית המשפט קמא לא פירש מה תהא שיטת השערוך, באיזו שיטה יש לנקוט בנסיבות ענין זה?