העליון קיצר עונש של מורשע בעבירות שבוצעו במסגרת פעילות עבריינית מאורגנת.

השופט ח' מלצר:

1.             במוקד ערעור זה ניצבת פרשה מקיפה שבה היו מעורבים 16 נאשמים, שנטען כלפיהם כי עסקו בפעילות עבריינית מגוונת. בין הנאשמים נכלל גם המערער: טארק ג'אבר (להלן - טארק). הרקע שבבסיס הערעור שלפנינו נסקר בהרחבה במספר פסקי דין קודמים של בית משפט זה (ע"פ 3197/07 עיאט נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 26.11.2007) (להלן - ענין עיאט); ע"פ 2902/07 עראר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 8.9.2008) (להלן - ענין עראר); ע"פ 2887/07 ברק נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 28.9.2008) (להלן - ענין ברק); ע"פ 3468/07 עצמון נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 14.7.2010) (להלן - ענין עצמון). הערה: בענין ברק ובענין עצמון הייתי חבר בהרכב ואולם הצדדים כאן הצהירו כי מבחינתם אין מניעה שאטול חלק גם בשמיעתו ובבירורו של ערעור זה. 

נוכח האמור לעיל, בפסק דיננו זה נתמקד, מטבע הדברים, רק בחלקים הנוגעים לטארק, וזאת על מנת שלא להאריך יתר על המידה. להלן יובאו הנתונים הרלבנטיים.

ההליך בבית המשפט הנכבד קמא

2.              כתב האישום הוגש, כאמור, כנגד 16 נאשמים. נאשם 1, ג'מאל עיאט (להלן - ג'מאל), נאשם 2, כמאל עיאט, ונאשם 16, איאד עיאט הם אחים, בני משפחת עיאט-חרירי. על פי עובדות כתב האישום, הם עסקו בפעילות עבריינית מאורגנת ממקום מושבם בג'לג'וליה. בכתב האישום נטען עוד כי למרותם של השלושה סרו אחרים: אחיהם ווהבי עיאט וכן ויסאם אגבריה (להלן - ויסאם), עיסאם טאהה, עאטף מרעב, ששון בן-שמעון, יריב ברק, בהא ג'אבר, ובנוסף באסל עאסי (להלן - באסל) ועומר סוהיל. באותה התארגנות עבריינית לקחו חלק, על פי הנטען, גם אחמד וותד וחנוך עצמון, שהיו בקשרי ידידות עם מובילי ההתארגנות. כן היו מעורבים בפעילות, על פי האמור בכתב האישום, גם: פואד עראר, נואף אל עאצם, עבד אלראוף חדורה וטארק, הוא המערער. מתוך 15 האישומים, שמחזיק כתב האישום, האישום המתייחס לטארק, הוא האישום השנים-עשר.

בית המשפט הנכבד קמא הרשיע את טארק בעבירות שיוחסו לו. פרטי האישומים וההרשעה יובאו בתמציתיות מיד בסמוך.

3.              באישום השנים-עשר הואשם טארק בחבלה בכוונה מחמירה במשמעות סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין, או החוק), יחד עם סעיף 29 לחוק האמור ובנשיאת נשק, עבירה לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין, יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין. נטען כי טארק הגיע לביתו של ג'מאל ושיתף אותו בחשדו כי אשת אחיו (של טארק) נפגשת עם אדם בשם יוסף עיסאווי (להלן - עיסאווי). על פי הנטען בכתב האישום, ג'מאל הרגיע את טארק והבטיח לו שיטפל בעניין וביקש ממנו להביא לו אקדח ממקום מסתור בביתו של ג'מאל, וטארק עשה כן. הוא מסר את האקדח לידי ג'מאל, וזה העבירו לידי ויסאם ועאטף, ששהו בבית באותה עת, והורה להם לירות באותו עיסאווי.

כתב האישום מוסיף ומפרט כיצד ויסאם ועאטף יצאו עוד באותו יום ברכב לעבר הקאנטרי קלאב בג'לג'וליה, שם נערכה חתונה שידעו שאותו עיסאווי משתתף בה. כשהבחינו השניים בעיסאווי יוצא מן החתונה, כשהוא מלווה באחר בשם נביל מראר ונכנס לרכב, התחילו השניים לירות לעברם במטרה לפגוע בעיסאווי. לאחר הירי נמלטו ויסאם ועאטף מהמקום ודיווחו לג'מאל על ביצוע הירי.

4.              בית המשפט הנכבד קמא קיבל באישום זה את עדותו של באסל, ששימש כעד מדינה בפרשה כולה וגרסתו בהקשר זה היתה כי נכח בביתו של ג'מאל עת הגיע אליו טארק ושיתף אותו בחשדותיו, כמפורט לעיל. בעדותו בבית המשפט שב וציין באסל כי ג'מאל אמר לטארק, לאחר שזה סיפר לו על חשדותיו, כי: "יהיה בסדר ולך תכין לי כלי ויהיה בסדר" (עמוד 333 לפרוטוקול). באסל אף הסביר מניסיונו בהתארגנות העבריינית, כי למעשה ג'מאל ביקש מטארק להכין לו אקדח (שם). עם זאת, בחקירתו הנגדית אמר באסל בהזדמנות אחת כי ג'מאל ביקש מויסאם (דהיינו - לא מטארק) להכין לו את הכלי, אולם אחר כך הוא שב וחזר על גרסתו המוקדמת לפיה ג'מאל ביקש מטארק להכין לו את האקדח.

בית המשפט סיווג את עדותו של באסל בעניין זה כעדות של מי שלא היה שותף למעשה, אלא עד למהלך העניינים, וקבע כי על בסיסה - ולמרות אי הדיוקים המסוימים שנפלו בה - ניתן להרשיע את טארק ללא דרישת תוספת ראייתית מסוג סיוע, בכפוף לבחינה קפדנית במסגרת חובת האזהרה העצמית המוטלת על בית המשפט בנסיבות שכאלו.

5.              בית המשפט המחוזי הנכבד גם דחה את טענת טארק כי חלה בעניינו ההגנה מן הצדק, בשל פגם משמעותי שנפל לטענתו בחקירת הפרשה: "רענון זכרונו" של עד המדינה באסל על ידי חוקרי משטרה, לאחר שהוא סיפר בתחילה כי היעד לירי היה מראר - ולא עיסאווי. בית המשפט הנכבד קמא לא קיבל בהקשר זה את טענת טארק, לפיה המשטרה ניסתה "לסגור" תיק שהיה פתוח אצלה מזה מספר שנים באמצעות עד המדינה באסל ועוד קבע כי גם אם "רוענן" זכרונו של העד, לא היה הדבר במזיד ובכל מקרה התוצאה איננה כזו המצדיקה מחיקתו של האישום נגדו מחמת "הגנה מן הצדק".

עוד דחה בית המשפט המחוזי הנכבד את טענות ההגנה בדבר שקרים שהשמיע, לגרסתה, באסל במהלך עימות שקויים בינו לבין טארק, זאת תוך קבלת גירסתו של באסל כי החליט, על דעת עצמו, לנקוט ב"תרגילי חקירה" ולהטיח בטארק (ובמעורבים אחרים בפרשיות) דברים שידע שאינם נכונים - כדי לראות מהי תגובתם להאשמות אלו. גם טענות נוספות של ההגנה בהקשר למהימנות עדותו של באסל באישום זה נדחו ובהן: טענות לגבי סתירות בנוגע לשעת האירוע, סתירות בעדותו של באסל לגבי זהות האדם שהתבקש על ידי ג'מאל להכין את האקדח וכן התמיהה מדוע באסל לא הקליט את הנאשמים בפריט אישום זה, כפי שעשה לגבי נאשמים אחרים ופרשות אחרות הנזכרות בכתב האישום.

זאת ועוד - אחרת. בית המשפט הנכבד קמא מצא ביסוס נוסף להרשעתו של טארק - בשקריו ובגרסאותיו הסותרות שלו עצמו. בית המשפט הנכבד קמא השתמש גם בהודעותיו של אחיו של טארק במשטרה כחיזוק לעדותו של באסל. אלה הוגשו מכוחו של סעיף 10א לפקודת הראיות, התשל"א - 1971 (להלן - פקודת הראיות) וזאת לאחר שנקבע, בעקבות עדותו של האח בבית המשפט, שכל רצונו של האח היה לסייע לטארק ולמסור עדות שלא תיזקף לחובתו.

6.              בגין הרשעתו באישום זה, הושתו על טארק שלוש שנות מאסר לריצוי בפועל וכן 18 חודשי מאסר על תנאי. יוער, כי עם הגשת הערעור שלפנינו ביקש טארק לעכב את ביצוע עונשו, וזה אכן עוכב בהחלטתו של חברי, השופט א' גרוניס.

הערעור שלפנינו מכוון הן כלפי הכרעת הדין והן כנגד גזר הדין.

טענות המערער

7.              המערער חזר והעלה בטיעונו בכתב ובעל-פה השגות בדבר שקרים וסתירות שנתגלו, לטענתו, בעדותו של עד המדינה באסל בהקשר לפריט האישום השנים-עשר, הכוללים, בין היתר, לשיטתו: שקרים בנוגע לנוכחותו של באסל בדיון הארכת מעצרו של המערער וכן טענת באסל כי היורים נטלו נשק אחד, בניגוד לעולה מחוות הדעת המקצועית הרלבנטית, שבה נאמר כי הירי בוצע משני כלי נשק וכן שקרים שהטיח באסל במערער בעימות ביניהם. אשר לפגמים הנטענים הנוספים במהימנותו של באסל - המערער גורס כי באסל בדה מליבו את גרסתו ביחס לטארק כנקמה בו, והדבר נלמד מהעיתוי שבו העלה באסל את גרסתו לגבי הירי בעיסאווי וכן מן העובדה שבאסל ציין בתחילה את מראר כיעד הירי (ולא את עיסאווי). המערער מוסיף וטוען כי באסל ידע על פרטי אירוע הירי בגלל שמועות שנפוצו ביישוב ג'לג'וליה ולא כטענתו, לאחר שנכח בשיחה בין המערער לג'מאל.

עוד טוען המערער כי לא ידע על תכנית לגרום לעיסאווי חבלה חמורה, ולכן לא הוכח היסוד הנפשי הדרוש להרשעתו בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה. בא-כוח המערער הדגיש כי לא היתה כל בקשה מפורשת מצידו של טארק לפגוע בעיסאווי, ואף אילו היתה בקשה שכזו - לא הוכח שטארק התכוון בהכרח לגרימת חבלה חמורה, שכן השימוש בנשק יכול להיות למטרות שונות (הפחדה, למשל).

כמו כן הוא משיג על הקביעה כי שיקר בחקירותיו ומצביע על פער זמנים בין שתי החקירות שנערכו לו - בשנים 2001 ו-2005 - וטוען כי לא היתה כל סתירה בדבריו לעניין נוכחותו בג'לג'וליה ביום אירוע הירי.