העליון קבע כי יש לקצר את עונשו של עבריין מין משום שהוא חורג ממדיניות הענישה המקובלת.

השופט י' דנציגר:

           לפני ערעור על הכרעת דין מיום 9.3.2011 ועל גזר דין מיום 6.10.2011, אשר ניתנו על ידי בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (סגן הנשיא ב' אזולאי והשופטים נ' זלוצובר ו-צ' צפת) בתפ"ח 1079/08. המערער הורשע בעבירות מין במשפחה: מעשה מגונה בקטינה וניסיון לבצע מעשה מגונה בקטינה, לפי סעיפים 351(ג)(2), 345(א)(1) ו-345(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) וכן מעשה מגונה בפני קטינה לפי סעיף 351(ד) לחוק. בגין אלו הושתו על המערער שש שנות מאסר לריצוי בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מתום ריצוי עונשו, והתנאי הוא שבמשך תקופה זו לא יעבור המערער עבירה מן העבירות בהן הורשע, וחיוב בתשלום פיצוי בסך 75,000 ש"ח למתלוננת.

           יצויין כי בתום טיעוני הצדדים בדיון שנערך לפנינו חזר בו המערער מערעורו ככל שהוא נוגע להכרעת הדין, כך שנותר לנו להכריע בערעורו באשר לחומרת העונש שהושת עליו.

העובדות לפי כתב האישום

1.        במועדים הרלוונטיים לכתב האישום היה המערער בן זוגה של אם המתלוננת, קטינה ילידת 1992, והתגורר עם השתיים ועם אחי המתלוננת, יליד 1991, בדירת המשפחה.

2.        האישום הראשון: במועדים שונים במהלך שנת 2003, או סמוך אליה, ניצל המערער הזדמנויות שונות בהן שהה עם המתלוננת ביחידות כדי לגעת במתלוננת שלא בהסכמתה דרך בגדיה בחזה שלה ובאזור איבר מינה. זאת, בין היתר, בעת שצפו יחדיו בטלוויזיה בחדר השינה בדירה ובעת שנסעו ברכבו של המערער. בנוסף למעשים אלו ביקש המערער מהמתלוננת שתיגע בידה באיבר מינו וכשסירבה לקח את ידה וניסה לשים אותה על איבר מינו, אולם המתלוננת הצליחה להדפו ממנה. במקרה אחר נכנס המערער לחדר המקלחת שבדירה בעקבות המתלוננת וביקש להוריד את חולצתה בכדי שיוכל לראות את החזה שלה. על אף סירוב המתלוננת ובקשתה שיעזוב את החדר לא הסכים המערער לצאת. בהמשך נגע בידו בחזה של המתלוננת שלא בהסכמתה ורק לאחר מכן נענה לבקשה ויצא מחדר המקלחת.

3.        האישום השני: במועד כלשהו בשנת 2003, או סמוך לה, איפשר המערער למתלוננת ולאחיה הקטין לצפות בסרט פורנוגראפי אותו הקרין בחדר שינה בדירה הנ"ל.

העדויות לפני בית המשפט המחוזי

4.        לפני בית המשפט העידו, בין היתר, המתלוננת ואמה, המערער, דודתה מצד אמה, א' (להלן: א'), ר', חברתה של המתלוננת (להלן: ר') ומדריכיה בתנועת הנוער, ל' (להלן: ל') ות' (להלן: ת').

5.        עדות המתלוננת: המתלוננת שטחה את גרסתה לאירועים, המתיישבת עם הנטען בכתב האישום, במסגרת שתי הודעות אותן מסרה למשטרה בשנת 2007, וחזרה על גרסתה לפרטי פרטים בעדותה לפני בית המשפט. המתלוננת תיארה את מערכת היחסים בינה לבין המערער בתקופה הרלוונטית, במהלך לימודיה בכיתה ה' ובכיתה ו', במסגרתה היה המערער מבלה עם המתלוננת ועם אחיה שעות ארוכות בביתם ונהג לגעת בה - גם בחזה ובאיבר מינה - וכן לבקש מן המתלוננת לגעת בו, תוך שלעיתים נתן לה כסף בתמורה. בתוך כך עמדה המתלוננת על האירועים הנזכרים בכתב האישום. עוד סיפרה המתלוננת כי חשפה את מעשי המערער לפני אמה בעת לימודיה בכיתה ו' לאחר ריב בין המערער לבין אחיה במהלכו קילל אותה המערער. משלב זה ואילך חדל המערער ממעשיו, הן בתקופה הקצרה בה סולק מדירת המשפחה על ידי האם, והן בעת ששב להתגורר בבית, לאחר שהמתלוננת הסכימה לחזרתו, למעט מקרה בודד בו חשדה כי צפה בה מחליפה בגדים. בהקשר זה הסבירה המתלוננת את השינוי בעמדתה ביחס למערער בלחץ ובניכור אותם הפעילו כלפיה קרובי משפחתה, וכן סיפרה כי שיקרה לא' כי בדתה את טענותיה בכדי שזו, אליה הייתה המתלוננת קרובה במיוחד, תחזור לקשר עימה. עוד העידה המתלוננת כי סיפרה על מעשי המערער לאנשים שונים במרוצת השנים: לחברתה ר' בעת שהייתה בכיתה ו'; לדודתה א' בעת שהייתה בכיתה ז' ולמדריכיה ל' ות' בעת שהייתה בכיתה ט', כאשר האחרון הוא שעודדה להתלונן. את הסתירות בין עדויותיה ובין הודעותיה במשטרה באשר לטיבם המדויק של מעשי המערער ולתקופת הישנותם נימקה המתלוננת בגילה הצעיר בעת האירועים, במשך הזמן שחלף מאז התרחשו ובעובדה שלא הבינה במדויק את משמעותם.

6.        עדות המערער: המערער כפר במיוחס לו בכתב האישום וטען כי מדובר בעלילה אותה רקחה נגדו המתלוננת על מנת להרחיקו מן הבית משום שהגביל את צעדיה ואת חירותה. בהודעתו במשטרה הכחיש המערער מכל וכל את גרסת המתלוננת ותיאר את יחסיהם כיחסים נורמטיביים, אשר בעבר אף היו טובים. בעדותו בבית המשפט טען המערער כי טענות המתלוננת שקריות ונולדו בעקבות ריב בין השניים שפרץ בערב ראש השנה לאחר שהציב לה גבולות. לטענתו, מיד עם העלאת התלונות בפניו על ידי האם עזב את דירת המשפחה ושב להתגורר בו רק לאחר שאימה של המתלוננת הביעה רצונה כי ישוב וסיפרה כי אינה מאמינה לבתה.

7.        עדות האם: אם המתלוננת מסרה שתי הודעות במשטרה וכן העידה לפני בית המשפט. בהודעותיה במשטרה סיפרה האם כי המתלוננת חשפה בפניה את מעשי המערער בקווים כלליים בלבד בשיחה בודדת שקיימו השתיים במקום עבודתה, בתקופת ראש השנה בעת שהיתה המתלוננת בכיתה ה' או ו'. במהלך שיחה זו, לדברי האם, בכתה המתלוננת והייתה נסערת. עוד מסרה האם בהודעותיה כי בעקבות השיחה סילקה את המערער מדירת המשפחה, אך התירה לו לשוב כעבור חודשיים, לאחר שהמתלוננת חזרה בה מתלונותיה. בעדותה לפני בית המשפט הסבירה האם כי המתלוננת חזרה בה בעקבות לחץ אשר הפעילו עליה קרובי משפחה. עוד העידה האם כי במהלך התקופה בה התגורר המערער בדירת המשפחה, סבלה המתלוננת ממצב נפשי ירוד ונהגה להסתגר בחדרה או לשהות מחוץ לבית.

8.          עדותה של א': דודתה של המתלוננת, מסרה גרסה לאירועים אשר תמכה בגרסת המערער. בהודעתה במשטרה סיפרה א' כי חודשיים לאחר שסולק המערער מדירת המשפחה בעקבות היוודעות אם המתלוננת למעשיו, סיפרה האם לא' כי המתלוננת הודתה בפניה כי אין ממש בטענותיה. עוד העידה א' כי יחסיה עם אחותה ועם המתלוננת קרירים ואילו את המערער, אותו ראתה כגיסה אף שלא התחתן עם אחותה, היא מעריכה מאוד. כמו כן בעדותה בבית המשפט טענה א' כי המתלוננת מעולם לא סיפרה לה על מעשי המערער, ומנגד הודתה בפניה בשני מקרים כי תלונותיה שקריות. עוד שללה א' את טענת המתלוננת לפיה חזרה בה מטענותיה כנגד המערער בעקבות לחץ מצד משפחת האם.

9.        עדותו של ת', מדריכה של המתלוננת בתנועת הנוער: ת' העיד כי הבחין לראשונה בהתנהגות חריגה מצד המתלוננת במהלך מסיבת סילבסטר בשנת 2007 בעת שהמתלוננת הביעה סלידה מגינוני חיבה זוגיים שהפגינו חבריה. לדבריו, בעת שליווה את המתלוננת לביתה בתום המסיבה ובתשובה לשאלתו סיפרה המתלוננת כי בעבר אדם מקהילת הכושים העבריים נגע בה בניגוד לרצונה. כמה ימים לאחר מכן, בתום פעולה של תנועת הנוער, סיפרה לו המתלוננת את האמת על מעשי המערער, על חשיפת האירועים בפני אימה ועל גירוש המערער מביתם והלחץ שהפעילה משפחתה נגדה למען החזרתו של המערער לדירת המשפחה. כמו כן העיד ת' כי פנה בעניין לעובדת במשרד הרווחה בשם ק' (להלן: ק') ולאחר מכן שכנע את המתלוננת, אשר התנגדה בתחילה, להתלוות אליו לשיחה נוספת עם ק' ולתאר בפניה את האירועים. במהלך שיחה זו, לדבריו, דיווחה ק' למשטרה על האירועים. עוד העיד ת' כי המתלוננת סיפרה לו כי מעשי המערער נפסקו לאחר שסולק מן הדירה, למעט מקרה בודד בו חשדה כי צפה בה מתלבשת.

הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי

10.      בית המשפט מצא את גרסת המתלוננת מהימנה, תוך שהדגיש כי נמנעה מלהגזים בדבריה או מלהעצים את האירועים ועמד על כך שמתלוננת כלל לא רצתה להתלונן בתחילה, עד ששוכנעה לעשות כן על ידי ת'. בתוך כך הבהיר בית המשפט כי אי דיוקים וסתירות אשר נפלו בגרסת המתלוננת אינם מהותיים וניתן לתלותם בגילה הצעיר בעת האירועים אשר מנע ממנה להבינם ולהכילם במלואם, ובעובדה שאלו הודחקו על ידה במשך שנים. כמו כן קבע בית המשפט כי עדויותיהם של ת', ר' ול' מהימנות.

11.      לאור האמור, קבע בית המשפט כי מלבד אמון מלא במתלוננת נמצאו בחומר הראיות חיזוקים ראייתיים משמעותיים לגרסתה: מצוקתה הנפשית של המתלוננת בעת שסיפרה לאמה על האירועים בסמוך להתרחשותם עליה העידה האם; התנהגותה החריגה של המתלוננת לאורך השנים, עליה העידו האם ות'; עדותה של ר', חברתה של המתלוננת, לפיה המתלוננת סיפרה לה על מעשי המערער והסבירה כי החליטה לחשוף את האירועים בעקבות ריב עם המערער; עדותה של ל', לפיה סיפרה לה המתלוננת על התעללות המערער בה "במשך כל תקופת היסודי" בקווים כלליים; עדותו של ת', לפיה המתלוננת סיפרה לו, בין היתר, כי המערער נהג לגעת בה, לעיתים בתמורה לכסף.

12.      מנגד, בית המשפט דחה את גרסת המערער ומצא את עדותו בלתי מהימנה ולעיתים אף משוללת כל יסוד או היגיון. כמו כן הדגיש בית המשפט כי הן ניסיונות המערער לצייר את המתלוננת כשקרנית כרונית והן טענותיו באשר למניע המתלוננת לטפול עליו עלילת שווא נטולי בסיס ראייתי. בדומה, דחה בית המשפט את גרסתה של א', אותה מצא מגמתית ורווית סתירות.

13.      לפיכך קבע בית המשפט כי התקיימו העובדות המפורטות בכתב האישום והרשיע את המערער בשני האישומים המיוחסים לו, על סמך עדויות המתלוננת להן מצא כאמור חיזוקים ראייתיים משמעותיים.