העליון קבע כי יש לחייב את המשיבים בתשלום היטל ההשבחה. - פסקדין

השופטת (בדימ') ע' ארבל:

           בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 16.12.2005 (כב' השופטים י' עמית, י' אלרון ו-י' וילנר) במסגרתו נדחה ערעור המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה מיום 8.12.2003 (כב' השופט ר' סוקול), אשר קבע כי המשיבים אינם חייבים בתשלום היטל השבחה לפי סעיף 196א לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק), ובהתאם להוראות התוספת השלישית לחוק (להלן: התוספת או התוספת השלישית).

רקע

1.        המשיבים 1, עוזי ושפרה בלוך (להלן: המשיבים), הם חברי האגודה החקלאית השיתופית גבעת עדה (להלן: האגודה). האגודה שוכרת ממינהל מקרקעי ישראל (להלן: המינהל) שטח של כ-4,000 דונם המכונה משבצת. תחילה, נהוג היה כי קרקעות המנהל הושכרו לסוכנות היהודית, וזו מצידה העניקה מעמד של בר רשות לאגודה. מכוח זכות זו, גם חברי האגודה החזיקו בחלקותיהם כברי רשות. בהמשך, סיימה הסוכנות היהודית את תפקידה, והאגודה התקשרה עם המינהל בהסכם שכירות למשך שלוש שנים, לפיו דמי השכירות עבור המשבצת ישולמו על-ידה למינהל, והיא תעניק לחבריה זכויות של ברי רשות בחלקותיהם. בהתאם להסדר האמור, קיבלו המשיבים לרשותם ולשימושם חלק מחלקה 9 בגוש 12082 (מגרש 24) ברח' הארזים בגבעת עדה (להלן: החלקה או המקרקעין).

2.        ביום 26.9.1985 ניתן תוקף לתכנית מתאר חדשה ועל-פיה שונו זכויות הבנייה, כך שהותר למשיבים לבנות 2 יחידות מגורים בחלקה, במקום אחת. המשיבים ביקשו לממש את ההיתר ולבנות בחלקה יחידת מגורים נוספת של 157.1 מ"ר וכן חניה מקורה בשטח של 49.2 מ"ר. בקשה זו הובאה לדיון בפני המבקשת, ואושרה ביום 29.7.2002. בד בבד עם קבלת היתר הבנייה, נשלחה למשיבים דרישה לתשלום היטל השבחה בעקבות אישור התכנית החדשה על-סך 77,284 ₪ נכון ליום 14.10.2002. על דרישה זו הגישו המשיבים ערעור לבית המשפט השלום על-פי סעיף 14(ג) לתוספת השלישית הקובע את זכות הערעור על שומה.

פסק דינו של בית המשפט השלום        

3.        בית המשפט קמא עמד על כך שהתכלית העומדת בבסיסו של היטל ההשבחה היא לגבות ממי שנהנה מפעולה שלטונית את חלקו בהטבה ולשתף בה את כלל הציבור, ובכך להגשים רעיון של צדק חלוקתי וחברתי. באשר לזהות הנישום, הוסבר כי התוספת מצמצמת את רשימת החייבים בהיטל לבעלים ולחוכר לדורות בלבד. הודגש כי אין חולק כי המשיבים אינם בעלי החלקה וכן אינם צד להסכם חכירה עם המינהל. לשיטתו, על-אף שבגדר הנהנים מן הפעולה השלטונית המשביחה ניתן היה לכלול כל בעל עניין במקרקעין שהושבחו, ולא רק בעלים וחוכרים לדורות, לא זו דרכה של התוספת. נקבע כי ניסיונה של המבקשת להקיש מפרשנות המונחים "בעלים" ו"חוכר" בחוקי מיסוי מקרקעין אחרים, אינו יכול לשמש בסיס מספק להרחבת הפרשנות של מונחים אלה בתוספת.