1. לפני בקשות לעיכוב ביצוע עונשי המאסר שנגזרו על המבקשים בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט א' שהם) בת"פ 40431/99 (הכרעת הדין מיום 24.9.09, גזר הדין מיום 30.12.09).
רקע והליכים
2. ענייננו בפרשה סבוכה, אשר תוארה על ידי בית המשפט המחוזי כ"אחד התיקים רבי ההיקף, הרגישים והמורכבים ביותר שהוגשו לבית-המשפט בשנים האחרונות". כתב האישום תוקן פעמיים, ולבסוף מנה שישה אישומים, המתייחסים לאחד עשר נאשמים: שני המבקשים, עודד גולד ושלמה וחניש (להלן - גולד ווחניש, בהתאמה), אדם נוסף בשם חיים סדרס, ושמונה תאגידים. נתאר תחילה, בקוים כלליים, את העבירות בהן הורשעו המבקשים.
"מרכז ההשקעות" במשרד התעשיה, המסחר והתעסוקה מספק מענקים, הלוואות ותמריצים נוספים, באמצעות בנקים מסחריים, במסגרת החוק לעידוד השקעות הון, התשי"ט-1959. התמריצים ניתנים בקשר לתכניות שונות, וביניהן, לענייננו, מיזמי בנייה תעשייתיים. העבירות בהן הורשעו המבקשים נוגעות לארבעה מיזמים אותם הם הובילו, ובקשר אליהם ניתנו הטבות שונות על ידי מרכז ההשקעות: בנייתו של מבנה תעשייתי בכרמיאל עבור חברת מעדני עולם בע"מ, מקבוצת שטראוס; הקמתו של בניין תעשייתי להשכרה באזור התעשיה תרדיון; רכישתו והרחבתו של מפעל טכסטיל בדימונה; והקמת מבנה ומפעל לייצור מזון מוכן עמיד בכרמיאל.
המבקשים הורשעו בכך שמסרו דיווחי שווא למרכז ההשקעות ולבנקים בקשר למיזמי בניה אלה, ובדרך זו קיבלו כספי ציבור במרמה. מדובר, במיוחד, בדיווחים מנופחים שהמבקשים מסרו אודות שיעורן של השקעות שהשקיעו בפרויקטים; המבקשים קיבלו מענקים ותמריצים על סמך דיווחים כוזבים אלה, בעוד שהסכומים שהשקיעו לאמיתו של דבר היו נמוכים בהרבה. הדבר נעשה, בין השאר, באמצעות רשת ענפה של חברות קשורות, אשר המבקשים שלטו בהם, בלא שדיווחו על כך למרכז ההשקעות; דרך מסכת "תשלומים סיבוביים" בין חברות אלה, יצרו המבקשים מצגים, כאילו השקיעו סכומים גבוהים, אלא שמרבית הכספים הושבו, לבסוף, לכיסם או לחשבונות בנק שבשליטתם. סך הסכומים שקיבלו המבקשים במרמה מגיע, על פי פסק הדין, למיליונים רבים של שקלים.
3. בגין מעשים אלה, הרשיע בית המשפט המחוזי את המבקשים בחמישים ושמונה עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ובעבירה אחת של קבלת דבר במרמה שלא בנסיבות מחמירות, על פי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. קיומן של "נסיבות מחמירות" נקבע "בשים לב לתחכומה של המרמה, להיקפה ולממדיה". בית המשפט זיכה את שני המבקשים מעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ורישום כוזב במסמכי תאגיד, ומעבירות לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975; גולד זוכה גם מעבירות שבהן הואשם באישום האחרון בכתב האישום, אישום אשר נוסף במהלך המשפט, ואשר נגע לדרך התנהלותו בעריכת הגנתו.
4. בגזר הדין, סקר בית המשפט המחוזי מגוון שיקולים לחומרא ולקולא, וביניהם עדויות אודות אופיים של המבקשים ואודות הפגיעה שספגו עקב משפטם; היקפה של פרשת המרמה ופגיעתה בציבור; התמשכותם הארוכה של ההליכים; והעובדה שגולד לא היה מיוצג במשפטו. בסופו של דבר, השית בית המשפט על גולד שמונה שנות מאסר בפועל, ועל וחניש שש שנות מאסר בפועל; על כל אחד מהמבקשים נגזרו גם שנתיים מאסר על-תנאי וקנס בסך מליון וחצי ש"ח או שנת מאסר תמורתו.
5. בית המשפט המחוזי עיכב את ביצועם של עונשי המאסר למשך 45 ימים. כעבור חודש ימים, ביום 1.2.10, הגיש כל אחד מן המבקשים ערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין, בלא נימוקים מפורטים, ובצדו בקשה קצרה לעיכוב ארעי של ביצוע עונש המאסר, עד להכרעה בבקשה מלאה ומנומקת לעיכוב הביצוע, שתוגש עם נימוקי הערעור המפורטים; לשם הגשתם של אלה, התבקשה אורכה של 60 יום. בבקשות לעיכוב ארעי של תחילת ריצוי המאסרים נטען, כי נוכח מורכבותו של הענין, ונוכח העובדה שגולד הסדיר את ייצוגו בידי עורך דין רק לאחרונה, יידרש פרק זמן משמעותי לצורך גיבוש נימוקי הערעור המלאים.
המדינה הסכימה למתן אורכה להגשת נימוקי הערעור, אך התנגדה לעיכוב ביצוע המאסרים. לאחר קיום דיון בנושא, החלטתי כי ריצוי עונשי המאסר יחל במועדו, אך כי תינתן למבקשים שהות של 60 יום להגשת נימוקי ערעור מפורטים, וכי בתוך תקופה זו הם יוכלו להגיש גם בקשות מנומקות לעיכוב ביצוע עונשי המאסר. החלטתי בנושא זה, על נימוקיה, ניתנה ביום 10.2.10. חרף אורכה של 60 יום, שנתבקשה לצורך הגשת נימוקי ערעורים מפורטים ובקשות מפורטות לעיכוב ביצוע המאסרים, יום אחד לאחר מתן החלטתי האמורה, הוגשו בשני תיקי הערעורים נימוקי ערעור מפורטים, ובצידם בקשות מנומקות לעיכוב ביצוע עונשי המאסר. דיון בבקשות התקיים ביום 23.2.10, וביני לביני, החלו המבקשים לרצות את מאסרם.
טענות הצדדים
6. בקשתו של גולד לעיכוב ביצוע מאסרו נסמכת בעיקרה על סיכויי הערעור לגופו, אשר, לטענתו, הם טובים עד מאד. בענין זה, כוללת בקשתו שני ראשים עיקריים, הנטועים שניהם, בעיקרם, בעובדה שגולד ניהל בעצמו את הגנתו בבית המשפט המחוזי, ללא עזרת עורך דין. ראשית נטען, כי נסיבה זו, כשלעצמה, מהווה פגם מהותי בהליך, המצדיק את ביטול ההרשעה. בין השאר, נסמכת טענה זו על התפתחויות נורמטיביות בנושא ייצוג הנאשם בהליכים פליליים, אשר ארעו במהלך התנהלות המשפט. מדובר בתיקונים שנעשו בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן - החסד"פ) על ידי חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 49), התשס"ו-2006, ס"ח 391; בהתקנת תקנה 4א לתקנות הסניגוריה הציבורית, התשנ"ו-1996 (להלן - תקנות הסניגוריה הציבורית); ובהשתלשלות ההליכים בבג"ץ 3823/99 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים, הקשורה לחקיקתם של חיקוקים אלה. בין היתר, טוען גולד, כי בגדרי אותה עתירה, ניתנה הנחייה מטעם היועץ המשפטי לממשלה, המחייבת את התביעה ליידע את בית המשפט כשבכוונתה לבקש עונש מאסר, ולהציע כי הנאשם ייוצג בידי הסניגוריה הציבורית; נטען, כי הנחייה זו חלה בעניינו של גולד.
שנית טוען גולד, כי הואיל ולא היה מיוצג במהלך משפטו, נבצר ממנו להגן כראוי על זכויותיו, והוא נפגע מכך בעיקר במישור הראייתי, וכתוצאה מכך נפגמה הגנתו באופן מהותי בהיבטים שונים. בפרט נטען, כי בהעדר ייצוג, הוא לא יכול היה להיות מודע לעקרונות בסיסיים בדיני הראיות ביחס להגשת ראיות בהסכמה; למשמעות קבלת עדויות מפי השמועה; ולכללי חסיון עורך דין-לקוח; וכי עקב כל אלה, נתקבלו ראיות שאחרת לא היו מובאות בפני בית המשפט. עוד טוען גולד, כי, בניגוד למתחייב מהוראות החסד"פ, כתב האישום לא הוקרא באזניו, ולא הוסברה לו משמעות כפירה כללית בו, והמשמעות הראייתית שיש לכך.
לגופה של ההרשעה טוען גולד, כי זו התקבלה חרף ראייה מזכה - היא דו"ח המהנדס מאיר מיטל ז"ל, אשר ביקר באתרים נשוא אישומים 1, 2 ו-4, ודיווח שהם מנוהלים, לכאורה, כדין. נטען עוד, כי ההרשעה נסמכת על ראיות נסיבתיות, שלא ניתן להסיק מהן מסקנה חד-משמעית; כי בחלק מן העבירות גולד הורשע מבלי שנתקיימו כל יסודותיהן; וכי הכרעת הדין לוקה בחסר בנקודות שונות, ו"במרבית העניינים, התעלם בית המשפט כליל מהראיות שהונחו בפניו" (סעיף 6 לבקשה לעיכוב ביצוע). גולד מוסיף, כי מדרך התנהלותו במהלך המשפט, ומהעובדה שהיה משוחרר מזה כעשור שנים מאז הגשת כתב האישום, עולה כי לא נשקפת ממנו מסוכנות כלשהי לבצוע עבירות נוספות, או סכנה להימלטות מאימת הדין.
7. וחניש מצטרף בבקשתו לטענותיו של גולד ביחס לעובדות הארועים, וכן לגבי חומר הראיות, ובאשר לפגמים הנטענים ביחס לפסק הדין קמא. מעבר לכך, טוען וחניש, כי אפילו תתקבל עמדת התביעה באשר לאחריותו הפלילית של גולד, חומר הראיות אינו מבסס את אשמתו שלו במעשים. בפרט נטען, כי אין ראיות המעידות על מודעותו של וחניש למעשי המרמה; נאמר, כי וחניש השתתף במיזמים בהיבטיהם העסקיים, אך לא חשד שכרוכה בהם מרמה; וכי בית המשפט קמא לא ניתח את קיומו של היסוד הנפשי בעבירות ביחס אליו. כן הודגש, כי בית המשפט קמא זיכה את המבקשים מעבירת קשירת הקשר. לבסוף, טוען וחניש, כי גם ממנו לא נשקפת מסוכנות או חשש להימלטות; וכי מורכבות ההליך, הימשכות ההליכים בבית המשפט המחוזי, ואופיין של העבירות, כל אלה מצדיקים את עיכוב ביצוע המאסר עד להכרעה בערעורים.
8. המדינה הגיבה בכתב לבקשות. הודגש מטעמה, כי חומר הראיות המבסס את אשמתם של המבקשים הוא נרחב ביותר, וכי שלל הטענות שבפי המבקשים אינו מכרסם בו באופן משמעותי; אפילו יימצא פגם כלשהו בראיה זו או אחרת, כך נטען, יעמוד חומר הראיות הכולל, המרשיע, על תילו. עוד חולקת המדינה על הטענות השונות, לגופן. באשר לכך שגולד לא היה מיוצג במשפטו נאמר, כי ההתפתחויות השונות בענין הייצוג בפלילים לא חלו לגביו, ולא חייבו ייצוג בעניינו, במיוחד הואיל וגולד לא היה מחוסר אמצעים, אף לשיטתו. בעניינו של וחניש נאמר, כי הוא השתתף באופן אקטיבי במעשי המרמה, וכי גרסתו, לפיה ביצע מעשים שונים מבלי להבין את משמעותם הפלילית, נולדה בשלב מאוחר; במהלך משפטו, הודה וחניש, למעשה, במעורבותו בנבכי עסקיהם של המבקשים. כן ציינה המדינה, כי הוגש מטעמה ערעור על קולת העונשים (ע"פ 1147/10). בסיכומו של דבר טוענת המדינה, כי סיכויי הערעור נמוכים, ובהתייחס ליתר נתוני הענין, אין הצדקה לעכב את ביצוע עונשי המאסר, גם בהינתן התמשכות ההליכים עד עתה.
9. בדיון ביום 23.2.10 הדגיש בא כוחו של גולד, כי העדר הייצוג בשלב המשפט מצדיק את ביטול ההרשעה, ולמצער, הקלה משמעותית בעונש - הן לאור פרשנותו של תיקון 49 לחסד"פ, והן לאור משמעותו החוקתית של העקרון הטמון בתיקון זה בהשלכתו על הגנתו של הנאשם וזכותו למשפט הוגן. עוד נאמר, כי כתב האישום תוקן פעמיים, וכי בכל פעם ניתן וראוי היה להצהיר על כוונת התביעה לבקש עונש מאסר, ולמנות לגולד סניגור גם שלא בתיאום עמו. מטעם וחניש הובלט בטיעון היקף עסקיהם הנרחב של המבקשים; נאמר, כי בנסיבות אלה אך סביר הוא, כי וחניש אישר פעולות עסקיות שונות, דרך שגרה, מבלי לחשוד שטמון בהן פן פלילי.
באי כוח המדינה הדגישו בטיעוניהם כי במהלך המשפט הומלץ בפני גולד, לא אחת, להסדיר את ייצוגו בידי סניגור, אך הוא סירב; נאמר, כי גולד ניהל את הגנתו בתוקף רב ובנחישות, וחקר את עדי התביעה בהרחבה. באי כוח המדינה טענו, כי המסגרת החקיקתית שהיתה בתוקף בעת ניהול המשפט לא חייבה את בית המשפט למנות לגולד סניגור, וכי לא חלה אותה עת הנחייה של היועץ המשפטי לממשלה שחייבה זאת. עוד נאמר, כי טענותיו של גולד לגבי ראיות שונות שהתקבלו במשפט אינן בעלות משקל רב, לאור מהותן של הטענות, ולאור המכלול הרחב של הראיות המפלילות האחרות, וכי ראיות למכביר נוגעות לחלקו של וחניש באירועים, ולהתקיימות היסוד הנפשי הנדרש בעבירות המיוחסות לו.
דיון והכרעה
10. לאחר עיון בבקשות לעיכוב ביצוע עונשי המאסר ובצרופותיהן, וכן בהודעות הערעור המנומקות, באתי לכלל דעה כי דין הבקשות להידחות, וכי אין מקום לעכב את ביצוע עונשי המאסר עד להכרעה בערעורי המבקשים. אפרט את נימוקי.