העליון הורה על הגשת תסקיר בעניין אביו של עו"ד גור פינקלשטיין לשם דיון במעצרו. - פסקדין

א.           ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 10.8.11 בתיק מ"ת 49100-07-11 (השופטת לבהר-שרון) לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו, בעבירות שיפורטו להלן, והקשורות בפרשה חמורה המיוחסת לבנו.

רקע והליכים

ב.            נגד בנו של העורר, עו"ד גור פינקלשטיין (להלן גור), ושניים נוספים הוגש ביום 19.5.11 כתב אישום שבו תשעה אישומים חמורים ובין השאר: ניסיון לרצח, תקיפה בנסיבות מחמירות, קשירת קשר לביצוע פשע, חבלה בכוונה מחמירה וניסיון לחבלה בכוונה מחמירה, הצתה, היזק בחומר נפיץ וחבלה במזיד ברכב (להלן האישום המקורי). רמזי - אחד מהמעורבים הפך לימים עד מדינה. נגד גור והעורר הוגש ביום 28.7.11 כתב אישום (להלן - כתב האישום השני) המייחס לשניהם קשירת קשר לרצוח את עד התביעה בכתב האישום המקורי בכוונה למנוע ולהכשיל את ההליך השיפוטי. בכתב האישום יוחסו לנאשמים עבירות קשירת קשר לרצח לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן החוק), ניסיון לשידול לרצח לפי סעיפים 33(1), 300 ו-29 לחוק, שיבוש מהלכי משפט לפי סעיפים 244 ו-29 לחוק, עבירות בנשק לפי סעיף 144(ב2) לחוק, הדחה בעדות בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 246(ב), 249א(4) ו-29 לחוק, ניסיון להטרדת עד בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 249, 249א(5), 25, ו-29 לחוק.

ג.            על פי האמור באישום הראשון בכתב האישום השני, במסגרת הקשר מסר גור לעורר את מספר הטלפון של שוטר סמוי, כדי שהעורר יעביר לו מקדמה בידעו כי השוטר הסמוי הוא רוצח שכיר העומד לרצוח את עד המדינה רמזי. העורר יצר קשר טלפוני עם השוטר הסמוי לצורך תיאום העברת הכסף, פגש את השוטר הסמוי, מסר לו את המקדמה בסך 5,000 $ בשקלים, ושוחח עמו על תכנית הרצח. על פי האישום השני, גור והעורר קשרו קשר לרכוש כלי נשק מסוגים שונים ולהטמינם בחצר ביתם של רמזי ונאשמים נוספים בכתב האישום המקורי, במטרה לבצע עם רשויות התביעה עסקה, שבמסגרתה בתמורה למסירת מיקום כלי הנשק יקבל גור הקלה בתנאי שחרורו ובעונשו. העורר מואשם כי פגש את אחיו של סוכן המשטרה (ג.א. שאליו פנה גור במטרה לממש את תכניתו) בשתי הזדמנויות שונות, ומסר לו בתמורה לכלי הנשק והטמנתם סך כולל של 35,000$. על פי עובדות האישום השלישי, בעת מעצרו במעצר קישון, פנה גור לאדם נוסף ששהה במעצר (להלן בדראן) והציע לו 100,000 ש"ח בתמורה להדחת עדי התביעה באישום המקורי באמצעות פגישות, הקלטות וצילומים, בכוונה למנוע ולהכשיל את החקירה ובמטרה להניא את העדים מעדות, או להניעם להעיד עדות שקר, באמצעות פסולים שונים, ובכללם מרמה, הטעיה, איומים והפחדה. העורר שילם לבדראן, הן בעודו עצור במעצר קישון, הן לאחר שחרורו ממעצר, לבקשתו ובידיעתו של גור, סך כולל של 100,000 ש"ח, וביקש לקבל לידיו את הקלטות והצילומים שביצע בדראן עבור גור.

ד.            בהחלטה מיום 10.8.11 הוחלט לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט ניתח את הראיות לכאורה שהוצגו לו, ציין כי אין מחלוקת עובדתית לענין שיחות הטלפון, הפגישות ועצם העברות הכספים, וקבע כי קיימות ראיות לכאורה לגבי ידיעתו של העורר לייעודם העברייני של הכספים, כן קבע בית המשפט קמא כי למרות שמדובר באדם נורמטיבי, מבוגר, ללא כל עבר פלילי, ואין ספק כי תסקיר מעצר בעניינו יהיה חיובי, עדיין החשש לפגיעה בציבור ובהליכי משפט הוא כה גבוה, שאין אפשרות למנוע זאת בחלופת מעצר, בעיקר נוכח העובדה שהמניע לביצוע העבירות - לנסות לסייע לבנו - ממשיך להתקיים.

הערר והדיון

ה.           בערר המפורט נטען בשניים. ראשית, בשאלת קיומן של ראיות לכאורה. לענין שלושת האישומים המיוחסים לעורר נטען כי אין מחלוקת לעצם קיומן של שיחות, פגישות והעברות הכספים, אך נטען כי העורר העביר את הכספים לבקשת בנו, ולא ידע באף לא אחד מן האישומים המיוחסים לו את ייעודם העברייני. שנית, נאמר כי שגה בית המשפט בכך שלא בחן חלופת מעצר בעניינו של העורר.

ו.             בדיון חזר בא כוח העורר על טענותיו בדבר חולשתן של הראיות. נטען, כי למדינה אין תשתית ראייתית מספקת בדבר ידיעתו הלכאורית של העורר באשר יעוד הכספים באישומים המיוחסים לו. לטענתו, את הראיות הנסיבתיות ניתן לפרש בשתי פנים. לטענת בא כוח העורר, תפקידו הסתכם בהיותו בלדר להעברת הכספים בלבד בעבור בנו, בשלושת האישומים המיוחסים לו, ללא ידיעה כי הכספים מיועדים לפעילות עבריינית כלשהי. חיזוק לכך ניתן למצוא - כנטען - בטיפולו של  העורר בכל העניינים הכספיים של בנו, הקשורים במשרדו ובעובדיו ועוד, ממועד מעצרו בחודש אפריל. לבסוף חזר בא כוח העורר על טענותיו, כי שגה בית המשפט כשלא הורה על עריכת תסקיר ולא בחן חלופת מעצר בעניינו של העורר, בהיות העורר אדם מבוגר כבן 65 שנה, חולה לב, בעל רקע נורמטיבי, נעדר כל עבר פלילי, רואה חשבון במקצועו; כל אלה, כך נטען, מעידים כי מסוכנותו של העורר פחותה, ועל כן יש מקום לשקול הזמנת תסקיר מעצר ולשקול חלופת מעצר.

ז.             מנגד טענה באת כוח המדינה, שהגישה כתב תשובה מפורט לערר, כי אין יסוד לטענת העורר לפיה קיימת חולשה בראיות התביעה. המשיבה מבקשת לדחות את הערר, ולהותיר על כנה את החלטת בית משפט קמא לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בדיון התמקדה באה כוח המדינה באישום הראשון, שכן לטעמה, די בו כדי לשכנע שיש לעצור את העורר עד תום ההליכים. לעניין זה הפנתה, בין היתר, לתמלול השיחה בין הסוכן הסמוי לבין העורר, ולתיעוד הפגישה ביניהם בהקלטת וידאו. לטענתה הן תוכן הדברים שהוחלפו בין העורר לסוכן הסמוי, הן התנהגותו של העורר במהלך הפגישה ביניהם, מלמדים על ידיעתו כי בפעילות עבריינית עסקינן - ידיעתו כי נפגש עם רוצח שכיר, והכספים שהוא מעביר הם מקדמה לביצוע רצח. נוסף על כך נטען, כי נוכח מעורבותו של העורר במקרה של שיבוש מהלכי משפט מן החמורים ביותר - ניסיון לרצוח עד מדינה - אין חלופת מעצר שיכולה לאיין את מסוכנותו, ויש להורות על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

הכרעה

ח.           לאחר שעיינתי בכתב הערר וכתב התשובה, שמעתי את טענות הצדדים ונתתי דעתי לחומר הראיות שהוגש לעיוני, לרבות צפיה בתקליטור המפגש בין העורר לשוטר הסמוי, ובתקליטור מעצרו של העורר מייד לאחר מכן, איני רואה מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא לענין קיומן של ראיות לכאורה.

           מטענות הצדדים בדיון עולה כי המחלוקת נסבה בעיקרה על פרשנות הדברים. כך, בעוד המשיבה רואה את מעשי העורר כקשירת קשר לביצוע רצח, ניסיון לשידול לרצח, עבירות בנשק ועבירות נוספות של שיבוש מהלכי משפט, הנה לטענת העורר קיימת חולשה בראיות, נוכח אי ידיעת העורר בדבר ייעודם של הכספים שהעביר.

           מעיון בחומר החקירה עולה מסקנה שיש בה כדי ללמד כי - על פני הדברים - ישנן ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום.

ט.       סבורני כי אין להלום את טענותיו של העורר בכל הקשור לאישום הראשון, שלפיהן לא ניתן להסיק מחומר הראיות את ידיעתו של העורר בדבר יעדם של הכספים המועברים לסוכן המשטרתי. הראיות העומדות בבסיס האישום הראשון, בין היתר, הן הודעת הסוכן המשטרתי מיום 16.7.11 לענין תוכן שיחת הטלפון בינו לבין העורר (הודעת הסוכן מיום 16.7.11, עמ' 1, שורה 12); וצילום המפגש בין העורר לסוכן המשטרתי (תמליל תקליטור מספר 351/11 מיום 16.7.11, נספח ראשון לכתב התשובה לערר), מפגש שגם הוקלט ותומלל. בהודעה מיום 16.7.11 מסר הסוכן המשטרתי כי יום קודם לכן התקשר אליו אדם מבוגר, וביקש להיפגש, לשאלתו של הסוכן האם יש לאדם טלפון נייד, ענה שהוא מדבר רק מטלפון ציבורי. מן האמור מסתבר לכאורה, כי העורר חשד שהמדובר בפעילות אסורה ועל כן נתבקש לוודא כי לא ידבר מטלפון אישי, וכך אף מסר בשיחת הטלפון לסוכן המשטרתי. גם ובעיקר בתוכן תמליל הפגישה בין הסוכן המשטרתי לעורר ניתן למצוא אישוש לנטען בכתב האישום. כך למשל, בשיחה עם הסוכן אמר לו העורר, כי לא הגיע עם מכשיר הקלטה, ומיוזמתו אמר כי הגיע ברכב הטוארג משום שרכב זה נקי ממכשירים בשונה מרכבו הפרטי (שורה 76 לתמליל). הסוכן אמר: "אתה לא מכיר אותי" והעורר ענה "לא ראיתי אותך אף פעם אני לא יודע מי אתה בכלל" (שורות 21-20 לתמליל) ובהמשך חזר הסוכן על כך ופירט: "את המספר שלי אתה מוחק" והעורר עונה "מחוק לא היה" (שורות 27-24), ושוב חוזר הסוכן "ברגע שאתה יוצא מכאן אתה לא מכיר אותי אני לא מכיר אותך אתה לא יוצר איתי קשר בשום דרך", ועל כך ענה העורר "זה ברור" (שורות 85-83 לתמליל). אמנם, הצדדים לשיחה לא ציינו באופן מפורש כי מדובר ברצח, אך הסוכן המשטרתי מצוטט שם כאומר לעורר: "את העבודה הזאת אני השבוע הזה גומר" (שורה 46 לתמליל); ובהמשך: "אחרי שנגמור את הבחור" (שורות 63-62 לתמליל); "השבוע הזה בעזרת השם אני יסגור את הסיפור" (שורה 69 לתמליל); "ותסמוך עלי אני השבוע הזה נגמור את העבודה" (שורה 91 לתמליל). לכאורה יש בדברים אלה כדי לתמוך בטענת המדינה כי העורר ידע, לכאורה, את ייעודם של הכספים שהעביר לסוכן המשטרתי, תוך שהוא מאמין במשך כל השיחה שהסוכן הוא הרוצח השכיר המיועד. לכך יש להוסיף גם את התנהגותו של העורר במהלך הפגישה, כפי שעלה מצפייה בסרט הפגישה - העורר מוציא מעטפה עם הכסף משקית ניילון ומשתדל לאחוז בה רק בקצה, כנראה כדי שלא תיוותרנה טביעות אצבעותיו עליה (תקליטור מספר 351/11 מיום 16.7.11). גם תשובתו עם מעצרו כי בא למקום (קניון) לרכוש חולצה, מדברת לכאורה בעדה כניסיון הרחקה, גם אם אמנם העורר מציג זאת כתשובה סרקסטית בנסיבות.

י.        הרושם המצטבר מכל אלה הוא איפוא לכאורה של ידיעת העורר ומעורבותו במיוחס לו, קרי, בניסיון הרצח של עד תביעה. יש בכך גם כדי לבסס ידיעתו של העורר גם באשר לשני האישומים הנוספים נגדו; ההסבר כי סבר שהכספים שהעביר, במקומות מפגש שונים, מיועד לחוקרים פרטיים, ללא ראיה על מגע עם כאלה, אינו משכנע לכאורה כל עיקר. בנסיבות סבורני כי צדק בית המשפט קמא בקבעו, שקיימות ראיות לכאורה כנגד העורר בנוגע לאישומים המיוחסים לו בכתב האישום. אוסיף: אין חקר לתבונת סניגור מוכשר, וכמובן בידי העורר לנסות לשכנע כי פרשנות התביעה שגויה, אך המשימה לא תהיה קלה.

יא.      עילת מעצר מתקיימת בעבירות המיוחסות לעורר מכוח קיומה חזקת מסוכנות על פי דין, זאת מכוח סעיף 21(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, כך שעל העורר לשכנע כי חסכון חלופה שתשיג את מטרת המעצר באמצעים פחותים מן המעצר מאוחרי סורג ובריח (סעיף 21(ב)(1)), המסוכנות הרבה עולה גם מפרטי האירוע: העורר קשר לכאורה קשר עם אחרים לרצוח אדם במטרה לשבש מהלכי משפט, הרצח תוכנן ואף הועברה מקדמה לסוכן סמוי מטעם המשטרה שהתחזה לרוצח שכיר. עבירות נוספות בהן מואשם העורר יעדו אף הוא לכאורה שיבוש מהלכי משפט - בכוונה לפגוע ולהשפיע על עדי תביעה, ולמנוע ולהכשיל את ההליך השיפוטי, והכל במטרה לסייע לבנו להימלט ולוא גם חלקית מאימת הדין, והעורר ציין לגבי בנו במשטרה (16.7.11) כי למענו נכון הוא "להוריד את השמש לרצפה, אם אני יכול הייתי עושה את זה". אכן, כל אב יעשה רבות למען בנו, אך הסתבכות בעבירות חמורות לכאורה אינה יכולה לבוא בגדר זה. המסוכנות יוצרת מאליה חזקה כי שחרור מן המעצר כרוך בסכנה, וכדי להפריך זאת יש צורך בשכנוע בית המשפט כי חלופה כלשהי תסכון.

יב.       אכן, גם כאשר קיימות עילות מעצר וכאשר מדובר בעבירות חמורות על בית המשפט לבדוק אם יש בחלופת מעצר כדי לענות על דרישות המקרה אם לאו, כקבוע בסעיף 21(ב) לחוק. הפסיקה הכירה בכך שיהיו מקרים שבהם המסוכנות היא ברמה כה גבוהה עד כי לא תסכון כל חלופה. ואולם, הכלל הוא, כי יש לשקוד על מצוות המחוקק ולבדוק את האפשרות לחלופה; ובענייננו המדובר בבעל עבר נקי, בן 65, והמשפט - אם לא יסתיים בהסדר - עשוי להימשך זמן לא מועט.

           אמנם, המסוכנות הנשקפת מהעורר גבוהה לכאורה, כאמור, והיא עולה מן העבירות המיוחסות, לצד שיבוש מהלכי משפט, שהתיק נבע הימנו. אולם אינני סבור כי ניתן לומר כאן שאין מקום לתסקיר, שיצביע על האפשרויות וימליץ אם וכיצד ניתן להפיג את המסוכנות הנשקפת הימנו, ואיני נוטע כל מסמרות. סוף דבר, יוזמן תסקיר מעצר, בטרם תיפול הכרעה סופית.

           על כן מתקבל הערר במובן זה, שיוגש מטעם שירות המבחן תסקיר מעצר, אשר יונח לפני בית המשפט המחוזי תוך 20 ימים. לאחר קבלת התסקיר ידון בית המשפט מחדש בבקשת המדינה למעצרו עד תום ההליכים נגדו. אין בהחלטה זו משום הבעת דעה כלשהי בשלב זה לגופם של דברים, קרי, אם ראוי וניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר אם לאו. בית המשפט יכריע על פי שיקולו. בהתאם לאמור מתקבל הערר חלקית.