העליון דן בתביעות הדדיות בדבר הפרת הסכם גירושין

א.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (סגן הנשיא שילה והשופטות מרוז ופלאוט) מיום 24.3.13 בעמ"ש 1163-05-12, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בכפר סבא (השופטת קראוס) מיום 11.3.12 בתה"ס 30821-05. עניינם של ההליכים - טענות בדבר הפרת הוראות בהסכם גירושין שנחתם בין הצדדים, ותביעות הדדיות לאכיפתן.

רקע

ב.        הצדדים נישאו בשנת 1962, הנישואין לא עלו יפה, והם התגרשו בשנת 2007. ביום 4.2.07 נחתם בין הצדדים הסכם גירושין (להלן ההסכם) אשר קיבל תוקף של פסק דין (תמ"ש 30820/05; השופטת קראוס). בין היתר, הוסדר בהסכם הגירושין איזון המשאבים בין הצדדים במשקם המשותף, הידוע כגוש 3506 חלקה 22 (להלן הנחלה). בהקשר זה נקבע בסעיף 7.3 להסכם, כי "מוסכם ומוצהר ע"י בני הזוג, כי בתוך 60 ימים מהמועד הראשון אשר יתאפשר לבעל לעשות כן (עפ"י דרישות מנהל מקרקעי ישראל והבנק הממשכן) ובכל מקרה לא יאוחר מ-60 הימים מהמועד הראשון שיקבע למתן פס"ד לגירושיהם של בני הזוג, ישלם הבעל לאשה סך של 400,000 $ ... (לעיל ולהלן 'תשלום האיזון')". בסעיף 3.7 להסכם נאמר, ש"מוסכם ומוצהר על ידי האשה כי ידוע לה כי לצורך תשלום האיזון יהא על הבעל ליטול הלוואה מובטחת במשכנתא, ולשם כך עליו לשעבד את הנחלה. האשה מתחייבת לחתום על כל מסמך אשר חתימתה עליו תידרש לצורך קבלת המשכנתא ורישומה על הנחלה (גם על חלקה של האשה בנחלה) ובלבד שהשיק מהבנק יוצא לפקודת האשה, שהאשה לא תהא ערבה לפרעונה של ההלוואה המובטחת במשכנתא, וכי יובהר לבנק הממשכן כי בתוך זמן מה יירשם הבעל כבעלים בלעדי של הנחלה".

ג.        איזון המשאבים בנחלה לא הושלם, חרף הקבוע בהסכם, והמבקש עתר לבית המשפט לענייני משפחה בתביעה לאכיפתו של ההסכם בדרך שונה מזו הקבועה בו. המשיבה, מצדה, הגישה תביעה לאכיפת ההסכם, ולחלופין למכירת הנחלה וקבלת התשלום המגיע לה בגין חלקה.

ד.        בפסק דין מיום 11.3.12 (השופטת קראוס) נאמר (פסקה 26), כי בהסכם הובהר, שהמבקש יוכל למלא אחר התחייבותו לתשלום האיזון למשיבה לאחר שיקבל משכנתא בגובה תשלום האיזון. נאמר (פסקה 27), כי משהובהר שבהתאם לנהלי הבנק לא יוכל לקבל המבקש משכנתא בטרם יועברו הזכויות בנחלה על שמו - הנה אם לא תאפשר המשיבה העברת הזכויות כאמור, ייאלץ המבקש להפר את ההסכם. עוד נאמר, כי גם אם יצר המבקש מצג שוא בדבר יכולתו לקבל הלוואה לרכישת חלקה של המשיבה, אין זה ברור מדוע לא דרשה האחרונה אישור עקרוני לקבלת ההלוואה טרם אישור ההסכם. מנגד נאמר, כי שלילת אחריותו של המבקש להפרת ההסכם לא תהא מדויקת, שכן סדר קיומן של הוראות ההסכם ברור כשמש - העברת תשלום האיזון למשיבה, ורק לאחר מכן רישומו של המבקש כבעלים הבלעדי בנחלה. צוין, כי המבקש הביא לידיעת המשיבה את נהלי הבנק (מתן הלוואה לאחר רישום הזכויות) לאחר שחלף המועד בהסכם לביצוע התשלום. בית המשפט לענייני משפחה נמנע מקביעה "מי מבין הצדדים אחראי להפרת ההסכם", בין היתר מחמת העובדה שהתשובה לכך, לשיטתו, כרוכה בשאלה האם ניתן לבצע את העברת חלקה של המשיבה בנחלה באופן שיבטיח את זכותה של המשיבה לקבלת תשלום האיזון. בית המשפט מינה מומחה להכרעה בשאלה זו. נאמר (פסקה 40), כי ככל שייקבע שהתשובה לשאלה האמורה אינה חיובית - תימכר הנחלה בכינוס נכסים ותמורתה תחולק בחלקים שווים, וכך גם אם יתברר כי התשובה חיובית אך המבקש נמנע מקיום חלקו. נקבע, כי אם התשובה לשאלה האמורה תהא בחיוב, אך המשיבה לא תמלא אחר המלצות המומחה, ייעשה כינוס נכסים והמשיבה תקבל סך 400,000 דולר ארה"ב, ללא ריבית והצמדה.

ה.        על פסק דין זה עירער המבקש לבית המשפט המחוזי (עמ"ש 1163-05-12). בפסק דין מיום 24.3.13 (סגן הנשיא שילה והשופטות מרוז ופלאוט) נדחה הערעור. נפסק, על יסוד חוות דעת המומחה שניתנה ביום 18.10.12, כי "אופן זה של ביצוע המשכנתא, קבלת כספי ההלוואה מהבנק והעברתם לידי המשיבה לפני רישום הנחלה, אינו אפשרי". צוין, כי "המלצותיו של המומחה מיוסדות על הנחות שאינן מתקיימות, והן פותחות פתח להתמשכות נוספת של ביצוע ההסכם"; זאת שכן אין התחייבות של הבנקים לטכניקה של מתן ההלואה במשכנתא ותשלום המגיע למשיבה, וכן בנחלה שימושים חורגים בעוד המומחה מתנה חוות דעתו בהיעדר שימושים כאלה, והכל מעבר לשאלות של חלוף השנים וגילו של המבקש, המקשות על משכון הנחלה. נאמר, כי "הסתמכות המשיבה על תנאי ההסכם אינה חורגת מהסבירות ומהציפיה מאדם שאינו משפטן", כי את תמיהתו של בית המשפט לענייני משפחה בדבר העדר אישור עקרוני לקבלת ההלוואה טרם אישור ההסכם היה מקום להפנות למבקש, וכי מכל אלה נלמד כי המבקש "היה זה שלא קיים את ההסכם". בית המשפט המחוזי ציין, כי "חוות דעת שנתקבלה לא ניתנה ליישום בהתאם להוראות בית משפט קמא", וכי הצדדים הגיעו למבוי סתום. נאמר, איפוא, כי אין להטיל על בעלי הדין את התדיינות הנוספת "שתוצאתה ברורה לנו, לנוכח קביעותינו דלעיל וחוות דעת המומחה". נוכח האמור נדחה הערעור, ומונה כונס נכסים למכירת הנחלה ולחלוקת התמורה בין הצדדים.

הבקשה

ו.        מכאן בקשת רשות הערעור, בה נטען כי "בית המשפט המחוזי התעלם מההצעות, מחוו"ד ומהמסמכים שהוצגו וקבע, בשגגה, כי לא ניתן לקיים ההסכם - מסקנה שאינה נכונה כלל ואף פוגעת בעקרון ודאות המשפט וקיום הסכמים", וכי "בית המשפט המחוזי לא בחן את כוונת הצדדים והפרשנות שיש לצקת להסכם הגירושין, ממנו עולה בבירור כי יש להעביר המשק לידי המבקש, ולא למכור אותו בכינוס לצד ג'". עוד נטען, כי פסק הדין "יוביל לביטול הסכם גירושין כולל שביצועו החל - ובכך למעשה לבטל ההסכם ואת מטרתו העיקרית, לשלם למשיבה את יתרת איזון המשאבים והשארת המשק בידי המבקש". כן נטען כי ניתן סעד שלא נתבקש, בניגוד להסכם ולאיזון המשאבים בו. המבקש עותר לביטולו של פסק דינו של בית המשפט המחוזי, לתשלום פיצוי בגין עגמת נפש בסך 300,000 ש"ח, וכן להוצאות לדוגמה בסך 245,000 ש"ח.

הכרעה

ז.        רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת מקום בו מתעוררת שאלה משפטית כללית או ציבורית, החורגת מעניינם של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). לאחר העיון בבקשה ובנספחיה, סבורני כי בניגוד לנטען בה, תחומה היא - במובהק - לעניינם של הצדדים, באשר עניינה בפרשנותו של ההסכם. רשות ערעור בגלגול שלישי לא תינתן כאשר עסקינן בפרשנותו של מסמך ספציפי, שאינה חורגת מעבר למערכת היחסים החוזית בין הצדדים (רע"א 385/93 בית נח - בית החלמה מזור בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות פ"ד מז(3) 221 (1993); בע"מ 4064/12 פלונים נ' עמותת הצדקה האורתודוקסית נצרת (2012); רע"א 586/13 פלוני נ' פלוני (18.3.13), ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית מבוא ועקרונות יסוד (מה' 2 (2008), 213-212). אוסיף, מבלי לטעת כל מסמרות אם ניתן היה להכריע אחרת בנסיבות, כי על פני הדברים - מסעיפים 3.7 ו-7.3 להסכם עולה, שתשלום האיזון למשיבה קודם לרישום כל הזכויות בנחלה על שם המבקש. מסקנה זו עולה בקנה אחד גם עם השכל הישר ועם הגיונם של חיי המעשה. עיינתי גם בחוות דעתו של המומחה (נספח ז' לבקשה), וספק אם לפיה ניתן לבצע את תשלום האיזון לפני רישום הנחלה על שמו של המבקש. עוד אוסיף, כי גם אילו סברתי שנפלה טעות במסקנותיו של בית המשפט המחוזי, אין בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ראו עניין חניון חיפה בעמ' 128-127).

ח.       אוסיף, כי משנקבע (בבית המשפט המחוזי), כי האחריות לאי-קיום ההסכם רובצת לפתחו של המבקש, יש קושי להלום את טענותיו והשגותיו כלפי הקביעה בדבר חלוקת התמורה שתתקבל ממכירת הנחלה עתה באופן שוה.

ט.       המבקש טוען, כי בבתי המשפט הקודמים ניתן למשיבה סעד שלא נתבקש. בהקשר זה נטען (סעיף ז' בעמ' 15-14 לבקשה) כלפי סך 160,000 דולר ארה"ב, שלפי הטענה קיבלה המשיבה. עיון בהסכם מלמד (סעיף 7.3.2), כי שיעורו של תשלום האיזון נעשה גם על יסוד ניכוי חלקה של המשיבה בחובותיהם של הצדדים (70,000 דולר ארה"ב) ובניכוי חלקו של המבקש מזכויותיה הפנסיוניות של המשיבה (90,000 דולר ארה"ב). משנקבע, כי כונס הנכסים יחלק את התמורה ממכירת הנחלה "בחלקים שוים" (פסקה 40 לפסק דינו של בית משפט השלום), יש להניח כי גם הניכויים הנזכרים יבואו - כך על פניו נקבע בהסכם - בגדר האיזון.

כללם של דברים

י.        נוכח האמור מעלה, אין בידי להיעתר לבקשת רשות הערעור.

           ניתנה היום, ג' בסיון תשע"ג (12.5.13).  

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. רח

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il