העליון דן במחלוקת מתמשכת בהליכי איזון משאבים ופירוק שיתוף בבית מגורים של בני זוג לשעבר

א.             בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת ו' פלאוט) מיום 24.4.13 בתיק רמ"ש 32547-04-13, שבמסגרתה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקוה (השופטת ר' מקייס) מיום 16.1.13 בתיק משפחה 30943-09-11. הפרשה עניינה מחלוקת מתמשכת בדבר הליכי איזון משאבים ופירוק שיתוף בבית מגורים של בני זוג לשעבר הצהובים זה לזו.

רקע והליכים

ב.             לפני למעלה משלושים שנים נישאו הצדדים זה לזו, אך בחלוף השנים עלו יחסיהם על שרטון, ומשלהי שנת 2005 חיו בנפרד, עד שהתגרשו ביום 1.3.12, המבקשת נותרה לגור בבית המגורים (להלן הבית), עם שלוש בנותיהם. למן שנת 2005 מתנהלים בין הצדדים הליכים משפטיים ואת מספרם לא אמנה.

ג.              ביום 25.1.06 הגישה המבקשת תביעה לאיזון משאבים (תמ"ש 30282-05, לימים 30943-09-11), במסגרתה טענה, כי המשיב הבריח והסתיר ממנה נכסים שמחצית הזכויות בהם שייכות לה. מנגד עתר המשיב ביום 4.3.07 לפירוק השיתוף בבית (תמ"ש 30285-05), וחלוקת התמורה שתתקבל בעבורו. בהחלטה מיום 16.2.09 הורה בית המשפט לענייני משפחה על מינויו של רואה חשבון מומחה חוקר (להלן המומחה), כדי לבדוק את תשלומי האיזון המגיעים למבקשת מן המשיב, נוכח זכויותיו בחברות שונות. בהחלטה נפרדת מאותו יום הורה, כי ימונה שמאי מטעם בית המשפט שיעריך את שווי ביתם המשותף של בני הזוג, וצוין כי ההתמחרות לגבי הבית תתקיים שלושים יום לאחר שינתן תוקף של פסק דין להמלצותיו של המומחה, כדי שיהא באפשרותה של המבקשת לשקול את פדיון חלקו של המשיב בבית כנגד תשלומי האיזון. מאז ועד היום הוגשו במסגרת תביעות אלה עשרות בקשות, השגות וערעורים על החלטותיו של בית המשפט לענייני משפחה. להלן יובאו בתמצית ההחלטות המהותיות ביותר לענייננו.

ד.             בהחלטתו מיום 14.7.12 קבע בית המשפט לענייני משפחה את גדר המחלוקת שנותרה להכרעה בטרם קיום ההתמחרות. למחרת נקבע, כי לאחר שיסכמו הצדדים את עמדתם בסוגיה המוגדרת ביום 3.9.12, יקיימו התמחרות במשרדו של כונס הנכסים, וביום 4.9.12 תיערך ההתמחרות מול צדדים שלישיים, כאשר לבני הזוג זכות להשוות להצעה הטובה ביותר. כן נקבע, כי באותו מעמד יוכרז הזוכה בהתמחרות, וכי אם לא תהא זו המבקשת יפונה הבית עד ליום 1.1.13.

ה.             כלפי החלטה זו הגישה המבקשת ביום 30.8.12 בקשה דחופה לעיכוב ביצוע הוראותיה עד להחלטה בבקשת רשות ערעור שהגישה בד בבד לבית המשפט המחוזי (רמ"ש 1417-09-12) על החלטותיו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 14.7.12 ומיום 15.7.12. לטענתה קיום ההתמחרות קודם להכרעה בכלל הסוגיות שהוצבו לפתחו של בית המשפט במסגרת התביעה הרכושית יפגע בזכויותיה באופן בלתי הפיך ועלול להותיר אותה ואת בנותיה ללא קורת גג. לשיטתה לא היה באפשרותה להעריך בשלב זה את ההון שיעמוד לרשותה בסיום התביעה ולגבש לפיכך את עמדתה בעניין ההתמחרות. כן נטען, כי קביעת מועד לפינוי הבית מבלי שניתן פסק דין חלוט בתביעתה, מותירה ללא אמצעים למציאת מקום מגורים חלופי, שכן כל כספיה מוחזקים בידי המשיב.

ו.              בהחלטתו מיום 3.9.12 ציין בית המשפט לענייני משפחה, כי "לא ניתן להשתחרר מהתחושה הקשה כי התובעת פועלת בכל דרך על מנת לעכב ככל שניתן את ההתמחרות בגין הנכס כאשר היא מתגוררת בו ללא תשלום דמי שכר ראויים למרות שהצדדים התגרשו זה מזו ביום 1.3.12" (פסקה 17). עם זאת, מחשש לפגיעה הנטענת בזכויותיה של המבקשת נקבע, כי בנתון לכך שתמלא שורה של תנאים, בהם שיתוף פעולה עם כונס הנכסים והפקדת סכום נוסף של 30,000 ש"ח בקופת בית המשפט, יתאפשר למבקשת לבצע חקירה נוספת של המומחה ביום 14.10.12 בטרם שמיעת הסיכומים וקיום ההתמחרות, שתיערך יום לאחר מכן.

ז.              משטרם ניתנה החלטה בבקשת רשות הערעור, הגישה המבקשת ביום 10.10.12 בקשה לבית המשפט לענייני משפחה, לדחיית המועדים לקיום החקירה וההתמחרות עד להכרעתו של בית המשפט המחוזי בבקשה. כן הגישה באותו יום לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע ארעי של ההחלטה מיום 15.7.12, עד להחלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בבקשה לעיכוב ביצוען של הוראותיו מיום 3.9.12. בהחלטתו מיום 15.10.12 קבע בית המשפט המחוזי (השופט א' מקובר), כי הבקשה לעיכוב ביצוע תידון עם בקשת רשות הערעור, וכי "ניתנת בזאת החלטה על עיכוב ביצוע זמני, עד להחלטה אחרת, של ההתמחרות הקבועה להיום 15.10.12", בנתון להפקדה של התחייבות בלתי מוגבלת בסכום. ביום 18.12.12 דחה בית המשפט המחוזי (השופטת ו' פלאוט) את בקשת רשות הערעור.

ח.             בעקבות זאת קבע בית המשפט לענייני משפחה בהחלטה מיום 16.1.13, כי בכפוף לתנאים האמורים בהחלטתו מיום 3.9.12 ייערכו ביום 11.3.13 סיכומי הצדדים בעל-פה, ולאחר שתינתן החלטה בסוגיות שידונו, תתבצע בפניו ההתמחרות ביום 21.5.13. על החלטה זו הגישה המבקשת ביום 5.2.13 בקשה בהולה לביטולה (להלן בקשת הביטול), וזו נדחתה ביום 11.3.13.

ט.             ביום 18.4.13 הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור (בר"ע 32547-04-13; להלן הבקשה) על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 16.1.13, וביום 24.4.13 דחה אותה בית המשפט המחוזי, הן מן הטעם שהוגשה באיחור, הן מאחר שהוגשה כלפי החלטה שאין ליתן לגביה רשות ערעור, כהוראתם של סעיפים 1(1) ו- 1(4) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009. על התפחויות נוספות יסופר להלן, בפסקאות י"א-י"ב.

הבקשה שלפני

י.              מכאן הבקשה הנוכחית, שעיקרה טענת המשיבה כי הלכה למעשה מנעה ממנה החלטתו של בית המשפט המחוזי את יומה בבית המשפט, ובהיותה שגויה גרמה לפגיעה קשה בזכויותיה הדיוניות והמהותיות. ראשית נטען, כי המבקשת הגישה את הבקשה בתוך התקופה המותרת לכך כדין. לטענתה, הואיל ולא ניתנה למבקשת אפשרות להגיב על ההחלטה מיום 16.1.13, ונוכח בקשתה לבטלה, הנה לפי תקנה 398א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, החל מניין הימים עד למועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור עליה מיום שניתנה ההחלטה בבקשת הביטול, ומשנתקיימה בין לבין פגרת הפסח, נסתיים ביום 18.4.13. שנית, לטענת המשיבה אין מושאה של ההחלטה מיום 16.1.13 שינוי של מועדי דיון או קביעה בנוגע לשלביו, ומשכך אין היא באה בגדרי תחולתו של צו בתי המשפט. נטען, כי החלטה זו "מחיה" שלא כדין תנאים מהותיים בהם התנה בית המשפט לענייני משפחה ביום 3.9.12 את עיכוב ביצוע ההתמחרות לצורך עריכת חקירה נוספת של המומחה, לאחר שאלה בוטלו בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 15.10.12. נתבקש לפיכך ביטול החלטתו של בית המשפט המחוזי וביטול החלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 16.1.13. כן נטען, כי מתלוה לבקשה חשיבות משפטית וציבורית גבוהה, הואיל ועניינה בשאלות משפטיות שטרם ניתנה בהן הלכה מכריעה.

הכרעה

יא.           לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, נוכחתי כי אין מקום להיעתר לה. המבקשת הגישה את בקשתה ביום 23.5.13. ראוי היה לה שתציין בה, כי יומיים קודם לכן התקיימה ההתמחרות, בה זכתה המבקשת, ומשכך הגישה למעשה בקשה תיאורטית, שכן אין התנאים לעיכוב ביצוע ההתמחרות עד לאחר חקירת המומחה עומדים על הפרק עוד. בידוע, "כלל נקוט בידינו הוא כי אין להיזקק לבירור סוגיה שהינה בבחינת 'תורה לשמה', ומשהופך העניין הקונקרטי נשוא ההתדיינות לאקדמי בין בערכאה הדיונית ובין בערכאת הערעור, לא יידרש לו בית המשפט למעט במקרים חריגים ..." (עע"מ 5933/05 אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ, אגף רכש והתקשרויות (2006), בפסקה 10 לפסק דינה של השופטת חיות). אין בקשתה של המבקשת באה בקהלם של חריגים אלה, ומשכך אין להלמה. יתרה מכך, תמה אני על שום מה חשוב היה למבקשת לבטל את ההחלטה מיום 16.1.13, בשלב זה, לאחר שהתקיימה ההתמחרות.

יב.           עוד ראוי היה למבקשת שתציין בבקשתה, כי הוגשה לאחר ששלושה ימים קודם לכן דחה בית משפט זה (רע"א 3606/13 פלונית נ' פלוני (20.5.13)) בקשות שהגישה למתן רשות ערעור ועיכוב ביצוע כלפי החלטה של בית המשפט המחוזי מאותו יום. בהחלטתו דחה בית המשפט המחוזי (רמ"ש 33610-05-13) את בקשתה לעכב את ביצוע החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 29.4.13, בה נקבע בין היתר, כי אין מקום לעיכוב ההתמחרות על הבית, ולא יישמעו לפני כן השגות בנוגע לקביעות עובדתיות של המומחה. באותה החלטה של בית המשפט המחוזי מיום 20.5.13 צוין, כי "מזה כארבעה חודשים ידעה המבקשת כי קבוע לצדדים מועד להתמחרות על הבית המשותף ליום 21.5.13 בשעה 9:30 בבוקר, ואף על פי כן מצאה לנכון להגיש ביום 19.5.13, פחות מ-48 שעות לפני המועד שנקבע, בקשות לעיכוב ביצוע ההתמחרות, ולהציב את ביהמ"ש ואת הצד שכנגד בסד זמנים לחוץ ולוחץ".

יג.            למעלה מן הצורך יוטעם, כי רשות ערעור בגלגול שלישי ניתנת כנודע במשורה, ובעיקר במקרים המגלים חשיבות משפטית עקרונית או ציבורית החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 633-632 (מהדורה עשירית, 2009)). אף שטענה המבקשת כי אמנם המקרה שבנדון בא בגדר אלה, לא הצביעה על כל שאלה משפטית שהתעוררה במסגרתו. לאמיתה תחומה בקשתה כל כולה לעניינם של הצדדים.

יד.           מכל מקום, גם עיוות דין לא נגרם למבקשת כתוצאה מהחלטתו של בית המשפט המחוזי. יש להעמיד דברים על דיוקם; מעולם לא בוטלו התנאים שבהם התנה בית המשפט לענייני משפחה, ביום 3.9.12, את חקירת המומחה ודחיית ההתמחרות עקב כך. ביום 11.10.12 דחה בית המשפט לענייני משפחה את מועד הדיון והחקירה עד להכרעת בית המשפט המחוזי בבקשת המבקשת לערער על החלטותיו מימים 14.7.12 ו-15.7.12. ביום 15.10.12 הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב ארעי של ההתמחרות עד להחלטה אחרת, והתנה עיכוב זה בתנאים. משנדחתה הבקשה למתן רשות ערעור, ממילא התיתרה הבקשה לעיכוב ביצוע הוראותיו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 3.9.12 עד להכרעה בה, והסעד הארעי שניתן, על תנאיו, בטל. על התנאים בהם הותנו החקירה של המומחה ודחייתה של ההתמחרות לא עירערה המבקשת, ומשכך לא פסו מן העולם, וברי כי לא היה צורך "להחיותם". עם זאת, חלפו המועדים שנקבעו לקיום ההתמחרות והדיון בעניינה, ואת אלה היה צורך לקבוע מחדש, וכן עשה בית המשפט לענייני משפחה בהחלטתו מיום 16.1.13. הנה, משלא ניתנה רשות ערעור על עצם קיומה של ההתמחרות טרם שניתן פסק דין חלוט בתיק, ומשלא ערערה המבקשת על התנאים בהם הותנו דחייתה וקיום החקירה, לא היה בהחלטה מיום 16.1.13 כל חידוש מלבד קביעה של מועדים, ובדין לא נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה לערער עליה.

טו.           בטרם סיום לא אוכל שלא להביע תמיהה אין קץ על ההליכים המיותרים המרובים, על הוצאת הכספים של המבקשת, אך לא פחות ואולי יותר מזה, ביטול זמנו והוצאותיו של הצד האחר, וגם בכל הכבוד, זמנם של בתי המשפט על מנגנוניהם. חזקה על המבקשת שחוותה עגמת נפש, אך לא זו הדרך לטפל בה.

טז.           איני נעתר איפוא לבקשה. עד 31.7.13 תנמק המבקשת מדוע לא תחויב, נוכח כל האמור מעלה, בהוצאות לטובת אוצר המדינה.