העליון דחה עתירתם של רוצחי השופט אזר לדיון נוסף - אין מדובר בהלכות חדשות - פסקדין

           בפניי שתי עתירות לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה מיום 2.12.2010 בע"פ 3105/06, שבו נדחה ערעורם של העותרים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, במסגרתו הורשעו העותרים ברצח השופט עדי אזר ז"ל ובעבירות נלוות נוספות. בעקבות הרשעתם נדונו העותרים למאסר עולם, ועל כל אחד מהם הושתו תקופות מאסר גם בגין העבירות הנוספות. פסק הדין נושא העתירה שבפניי ניתן מפי השופט א' א' לוי, אליו הצטרפו בהסכמה השופט א' רובינשטיין והשופט ס' ג'ובראן.

1.        ביום 19.7.2004 פתח מתנקש באש לעבר מכוניתו של רשם בית המשפט המחוזי בתל-אביב, השופט עדי אזר ז"ל, ורצחו. יממה לאחר הרצח נמצא ברכבו של השופט פתק הקורא לשחרורו של העותר בדנ"פ 9317/10 (להלן: זוזיאשווילי) ממאסר העולם שריצה באותה העת. על-פי פסק הדין נושא העתירה, עולה כי זוזיאשווילי והעותר בדנ"פ 9318/10 (להלן: נחמני) חברו יחד לשם מעקב ואיסוף מידע אודות שופטים, מתוך מטרה לרצוח אחד מהם. מטרת הרצח, כך על-פי התוכנית המעוותת, היתה לברוא עבור זוזיאשווילי "קלף מיקוח", באמצעותו יוכל להשתחרר ממאסר. לשם ביצוע תוכניתם זו חברו זוזיאשווילי ונחמני לאדם נוסף המקורב לזוזיאשווילי, אשר לימים הפך לעד מדינה (להלן: חג'בי). על-פי הכוונתו ובמימונו של זוזיאשווילי, ערכו חג'בי ונחמני מעקבים אחר אישים שונים וזאת עד שבחרו את היעד לפעולתם - השופט אזר ז"ל. כפי העולה מעובדות כתב האישום, חג'בי הסיע את נחמני אל זירת הרצח סמוך אל ביתו של השופט. נחמני יצא מן הרכב, ארב לשופט וירה בו. מייד לאחר מכן וקודם שנמלט מן הזירה, השליך נחמני פתק שנמצא מאוחר יותר ברכבו של השופט, ובו קריאה לשחרורו של זוזיאשווילי ממאסרו. בשלב הבא נסעו חג'בי ונחמני אל חוף הים במכמורת, שם שרף נחמני את בגדיו והטמין בחול את האקדח ששימש לביצוע הרצח.

2.        בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא צ' סגל והשופטים: י' נועם ור' כרמל) הרשיע את העותרים ברצח השופט וקבע כי נחמני הוא שירה את היריות הקטלניות, וכי "המדובר במצבור של ראיות נסיבתיות ממשיות, מהימנות ובנות משקל, שבאופן התלכדותן זו לזו מגבשות במאוחד פסיפס קוהרנטי שלם של עובדות, הימנו נובעת מסקנה אפשרית אחת ויחידה, ומעבר לכל ספק סביר, לפנינו מי שירה את היריות הקטלניות" (עמ' 182 להכרעת הדין). אשר לזוזיאשווילי, קבע בית המשפט המחוזי כי הוכח לו שהלה הוא שתכנן את הרצח והוא שפיקח על שלבי ביצועו. קביעה זו השתית בית המשפט המחוזי על מכלול רחב של נתונים, לרבות: הקשר ההדוק שהוכח בפניו בין זוזיאשווילי לנחמני; העברות הכספים בין המעורבים בפרשה באופן המלמד על "העסקתם" של נחמני וחג'בי על-ידי זוזיאשווילי; שתיקתו של זוזיאשווילי לאורך כל ההליכים; הנתונים שעלו ממחקרי התקשורת שנערכו ביחס למעורבים בפרשה ומתמלילי השיחות שנערכו לפני הרצח ולאחריו; וכן הפנייה שביצע זוזיאשווילי לגורמים שונים ובה הצעה למסור מידע על הרצח בצירוף האמור במכתב שנמצא כאמור ברכבו של השופט עדי אזר ז"ל.

3.        לאחר הרשעתם ומשנגזר דינם הגישו העותרים ערעור בפני בית משפט זה (השופטים: א' א' לוי, א' רובינשטיין וס' ג'ובראן). במוקד ערעורם ביקשו העותרים לשכנע את בית משפט זה כי שגה בית המשפט המחוזי באמצו את גרסת המשיבה על-פני גרסתם. ראשית, בחרו העותרים להראות כי אין לקבל את גרסתו של חג'בי כמהימנה. כך למשל נטען כי פרטים מהותיים שמסר חג'בי הושמו בפיו על-ידי חוקרי המשטרה, בעוד אחרים כלל אינם תואמים את חומר הראיות; שנית, נטען כי הראיות הנוספות אינן מערבות את העותרים ברצח. בהקשר זה, טענו העותרים כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי נמצאו חיזוקים עובדתיים רבים ואף סיוע לגרסתו של חג'בי, בתורת היותו עד מדינה. על כך הוסיפו העותרים וטענו כי החיזוקים עליהם ביסס בית המשפט המחוזי את הכרעת דינו הינם פרי גרסתו של חג'בי, ואין הם כוללים ראיות עצמאיות-חיצוניות. בתוך כך, אף נטען כי לא די בשתיקתם במשטרה ובבית המשפט על מנת למלא את החסר הראייתי. לבסוף, ומבלי למנות כעת את מלוא הטענות, ביקשו העותרים להוכיח מדוע מחקרי התקשורת שנערכו והמכתב שנמצא ברכב השופט אינם מערבים אותם בביצוע רצח השופט. 

4.        בית משפט זה, מפי השופט לוי, קבע בתום בחינה מפורטת של שלושת האדנים עליהם התבססה הרשעת העותרים, קרי ממצאי המהימנות ביחס לגרסתו של חג'בי; ראיות נסיבתיות שמקורן אינו בחג'בי; וגרסתם של העותרים - כי לא נמצאו פגמים במסקנת בית המשפט המחוזי לפיה הוכחה אשמתם של העותרים מעבר לכל ספק סביר כנדרש בפלילים. לא זו אף זו, אלא שפסק הדין אף קבע כי אפילו אם נתעלם מגרסתו של חג'בי - בה נמצאו קשיים לא מעטים - הרי שהרשעת העותרים עדיין עומדת בעינה נוכח התמונה הנסיבתית העולה מחומר הראיות.

5.        תשומת לב מיוחדת ייחד השופט לוי לטענותיו של זוזיאשווילי בדבר עיוות הדין שנגרם לו, לכאורה, בשל האופן בו נוהל הדיון בבית המשפט המחוזי. בהקשר זה שטח זוזיאשווילי שורה ארוכה של השגות כלפי אופן ניהול ההליך: ראשית, נטען כי לא הועבר לידי סנגוריו מלוא חומר החקירה בפתח המשפט, ובפרט קלטות החקירה של עד המדינה חג'בי; שנית, נטען כי לא ניתנה לסנגוריו שהות מספקת ללימוד חומר הראיות בטרם השיב לאישומים שיוחסו לו; שלישית, נטען כי בית המשפט המחוזי לא העמיד לרשותו די זמן להכנת הגנתו, ובעיקר את השהות הנדרשת להכנת חקירת עד המדינה. טענות אלה נבחנו על-ידי בית המשפט ביסודיות, ולבסוף נדחו אחת לאחת.

           אשר לטענה הראשונה, מצא בית המשפט כי סנגוריו של זוזיאשווילי אכן נדרשו לחקור את חג'בי חקירה נגדית מבלי שבידיהם קלטות החקירה, אלא רק תמליליה. אלא, שבסופה של הבחינה נחה דעת השופט לוי, ואל הכרעתו הצטרפו יתר שופטי ההרכב, כי האיחור בשליחת הקלטות לא הסב פגיעה בהגנתו של זוזיאשווילי או בזכותו להליך הוגן. קביעה זו ביסס בית המשפט הן על רקע ההלכות היסודיות הנוגעות לזכותו של נאשם לעיין בחומר חקירה, כאמור בסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי); והן על רקע נסיבות המקרה שבפניו. כך, לדוגמה, מצא בית המשפט כי חקירתו הנגדית של חג'בי על-ידי סנגוריו של זוזיאשווילי התבססה על האמור בתמלילי החקירה של חג'בי במשטרה, וכל שנמנע מסנגוריו היא היכולת לבחון את תנועות הגוף, נימת הקול וכיוצא באלה פרטי מידע המתועדים ויזואלית. אשר לטענה השניה בדבר הזמן שניתן לשם לימוד חומר החקירה בכללותו, קבע השופט לוי כי באופן ניהול ההליך על-ידי בית המשפט המחוזי לא היה משום חוסר סבירות, לא כל שכן חוסר סבירות קיצוני המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור, ומכאן שדין הטענה להידחות. לבסוף, דחה בית המשפט אף את הטענה לפיה לא ניתן לזוזיאשווילי משך הזמן הדרוש על מנת לבחון את חומר הראיות בטרם ישיב על האישומים שיוחסו לו. נהפוך הוא - בית המשפט מצא כי לא רק שהגנת זוזיאשווילי לא קופחה, אלא שהאחרון זכה ליהנות מיתרון דיוני הכרוך בתשובה לאישומים לאחר שמיעת עדותו של עד המדינה, ולא לפני כן.

6.        על פסק הדין האמור הגישו זוזיאשווילי ונחמני, כל אחד בנפרד, עתירה לקיום דיון נוסף. תחילה אדון בעתירתו של נחמני, ולאחר מכן אתייחס לעתירתו של זוזיאשווילי.

7.        עתירתו של נחמני לקיום דיון נוסף ממקדת עצמה בסוגיה אחת בלבד והיא משמעותה של שתיקת הנאשם והדרך שיש לפרש את סעיף 162 לחוק סדר הדין הפלילי. לטענת נחמני, נקבעה בפסק הדין הלכה המרחיבה את משמעויות שתיקתו של נאשם, משל היתה ראייה עצמאית הפועלת לחובת העותרים. בכך טוען נחמני כי נקבעה הלכה חדשה הסוטה מן ההלכות הקודמות שהתווה בית המשפט העליון.

           דין עתירתו של נחמני לקיום דיון נוסף להידחות. בפסק הדין נושא העתירה לא נקבעה כל הלכה חדשה לעניין משמעות שתיקתו של נאשם, וממילא לא הלכה המצדיקה את עריכתו של דיון נוסף. בית משפט זה שב והדגיש בפסיקותיו כי הליך של דיון נוסף הינו הליך חריג ונדיר, שיש לנקוט בו במשורה (ראו, למשל: דנ"פ 5333/06 טאהא נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.6.06)). המקרה דנן אינו נמנה עם מקרים חריגים אלו. עיון בפסק דינו המפורט של השופט לוי מעלה כי ניתוח נפקות שתיקתו של נחמני - כמי שנמנע מלהעמיד את גרסתו הסותרת למבחנה של החקירה הנגדית -  התבסס על הלכות קודמות ולא היה בו משום קביעת הלכה חדשה כפי שהלה ביקש להציג (ראו: ע"פ 1497/92 מדינת ישראל נ' צוברי, פ"ד מז(4) 177, 203 (1993); רע"פ 4142/04 מילשטיין נ' התובע הצבאי הראשי (טרם פורסם, 14.12.2006)). אף באשר לעמדתו של השופט רובינשטיין, אשר הצטרף לחוות-דעתו של השופט לוי, אין משום קביעת הלכה חדשה המצדיקה קיום דיון נוסף, אלא אך יישום משפטי של הלכות קודמות. סיכומם של הדברים מצביע על כך שטענותיו של נחמני הינן ערעוריות במהותן ולמעשה מכוונות הן כלפי המשקל שהעניק בית המשפט לשתיקתו ולהשפעותיה על התמונה הנסיבתית הכוללת שעלתה מתיק הראיות. משכך הם פני הדברים, אין לומר כי עתירתו של נחמני מקיימת את תנאי הסף הקבועים בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ודינה להידחות.

8.        עתירתו של זוזיאשווילי לקיום דיון נוסף מתמקדת בשני ראשים: הראשון - בטענה כי נקבעה הלכה חדשה המצמצמת את זכות העיון העומדת לנאשם ומחריגה ממנה את החובה למסור קלטות חקירה; השני - בטענה כי הרשעת העותרים על סמך עדותו של עד המדינה חג'בי לא נתמכה בראיות סיוע, אלא בראיות מאמתות בלבד. אשר לראשה הראשון של העתירה, טוען זוזיאשווילי כי תוצאת פסק הדין, לפיה אי-מסירת קלטות החקירה עם תחילת המשפט לא פגעה בהגנתו, אינה עולה בקנה אחד עם הפסיקה המרחיבה את הגדרת "חומר החקירה" שיש להעמיד לעיונו של נאשם. לשיטתו של זוזיאשווילי, פסק הדין קבע כי די בהמצאה חלקית של חומר החקירה - קרי תמלילי חקירה ולא קלטות - כדי למצות את מלוא זכות העיון המעוגנת בסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. אשר לראשה השני של העתירה, טוען זוזיאשווילי כי בית משפט זה, כמו גם בית המשפט המחוזי, שגו שעה שתמכו את עדותו המפלילה של חג'בי בראיות סיוע שבאו מפיו. בכך, מבקש זוזיאשווילי לטעון כי סטה בית המשפט מן ההלכה, לפיה ראיית הסיוע צריכה להיות בעלת כוח שכנוע עצמאי, אוטונומית ובלתי תלויה בעדות הטעונה סיוע.

           אף דין עתירתו של זוזיאשווילי להידחות. ראשית, וחרף ניסיונו של זוזיאשווילי לשוות לעתירתו נופך עקרוני, הרי שטענותיו הן ערעוריות באופיין ואין הן מעלות שאלות משפטיות כלליות וחשובות המצדיקות קיומו של דיון נוסף. כך למשל, מבקש זוזיאשווילי לטעון כי בית המשפט פסק הלכה המצמצמת את זכות העיון העומדת לנאשם. דין טענה זו להידחות, שכן נקודת המוצא לעניין היקף חומר החקירה שהיה על המשיבה להעמיד לעיונו של העותר נותרה כשהיתה. בית המשפט הבהיר כי קלטות החקירה, כ-500 במספר, מהוות חלק מחומר החקירה ו"טוב היה לו הצדדים היו מגיעים להסכמה על הדרך להעתקת הקלטות כבר בפתח המשפט" (פסקה 22 לחוות דעתו של השופט לוי). עם זאת, ובשים לב לעובדה כי הקלטות הועברו בסופו של יום לידי העותרים, ביקש בית המשפט לבחון האם העברתן של הקלטות לידי ההגנה במועד מאוחר פגעה בהגנתו של זוזיאשווילי. בשים לב לנסיבותיו הייחודיות של העניין מצא בית המשפט כי הגנת זוזיאשווילי לא נפגעה, בין היתר בשל העובדה כי תמלילי חקירתו של חג'בי הועברו לידי ההגנה כבר בתחילת המשפט. עינינו רואות, אפוא, כי בית המשפט לא קבע הלכה חדשה, לא כל שכן הלכה המבקשת לצמצם את זכות העיון העומדת לנאשם בפלילים, אלא יישם את הדין הקיים על פרטי המקרה שבפניו (ראו, למשל: דנ"פ 2334/95 דוד דרעי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.8.2005)).

           דין ראשה השני של העתירה להידחות גם כן. טענותיו של זוזיאשווילי בהקשר זה מסבות עצמן על הראיות המצויות בתיק, על משקלן ועל המסקנה שבית המשפט גזר מהן. ככאלה, הן טענות ערעוריות מובהקות, וכלל ידוע הוא כי אין  בהן די כדי להצדיק את קיום ההליך הנדיר ויוצא הדופן של דיון נוסף. יתרה מזאת; לא מצאתי יסוד לטענה לפיה פסק הדין קבע הלכה חדשה בדיני ראיות או סטה מהלכות קודמות. עיקרו של פסק הדין בניתוח דקדקני ויסודי של חומר הראיות הרב שהצטבר בתיק - כך הוא הדבר באשר לבחינת עדותו של עד המדינה חג'בי וכך הדבר באשר לבחינת התשתית הראייתית הנסיבתית שעמדה לחובת העותרים. זוזיאשווילי מנסה בעתירתו להעביר את מסכת הראיות שהצטברה נגדו תחת עיניה הבוחנות של ערכאת שיפוט שלישית - והפעם על דרך עריכתו של דיון נוסף. ניסיון זה אינו תואם את דרישות הדין ואין להיעתר לו.

           בהתחשב בכל האמור לעיל, דין העתירות להידחות.

           ניתנה היום, ל' באדר א' התשע"א (6.3.2011).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    דז

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il