העליון דחה ערר וערר נגדי: תנאי מעצרו של צעיר שביצע עבירות מין חמורות בקטין ישארו על כנם.

בפניי שני עררים על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' רומנוב) מיום 3.1.2013 בתיק מ"ת 14891-12-12, בגדרה הורה בית המשפט על שחרורו של המשיב ב-בש"פ 113/13, הוא העורר ב-בש"פ 114/13 (להלן, ולמען הנוחות: המשיב), לחלופת מעצר בבית סבו וסבתו בתנאים מגבילים.

רקע והליכים

נגד המשיב הוגש ביום 9.12.2012 כתב אישום, שעל פי המתואר בו, ביצע המשיב במתלונן ש', קטין יליד שנת 2000 (כלומר, כבן 12.5 במועד ביצוע המעשים), מעשי סדום ומעשה מגונה. כמו כן, איים על המתלונן א', קטין אף הוא, כי אם יגלה למאן דהוא אודות מעשיו האמורים, יהרוג אותו. נוכח כך, הואשם המשיב בעבירות של מעשה סדום בקטין, מעשה מגונה בקטין ואיומים.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה העוררת ב-בש"פ 113/13, היא המשיבה ב-בש"פ 114/13 (להלן: העוררת), בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בדיון שהתקיים בפני בית המשפט המחוזי ביום 13.12.2012, הודיע בא-כוחו של המשיב כי הוא אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה לגבי עבירות המין המיוחסות למשיב, אם כי הוא טוען שהמעשים נעשו בהסכמה מלאה. עם זאת, הודיע כי המשיב חולק על קיומן של ראיות לכאורה לגבי העבירות הנוספות שמיוחסות לו. בית משפט קמא הורה על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב.

4.        בתסקיר מיום 2.1.2013 מתואר במשיב כצעיר בן 21, ללא עבר פלילי, הסובל מקשיי קשב וריכוז וליקויי למידה. הוא בעל קשיים אישיים מועטים ומתקשה בהבנת מצבים חברתיים. בשל מצבו שוחרר המשיב משירות צבאי והוא עובד בעבודות בלתי מקצועיות. לדברי הוריו, סבל המשיב מהקנטות והצקות מצד בני גילו והוא נוהג להתחבר לצעירים ממנו. משפחת המשיב היא משפחה נורמטיבית ותומכת, המבינה את מצבו, גם אם הוריו גילו גישה מגוננת. שירות המבחן ציין כי המשיב מרגיש מאויים במעצר וחושש מהתנכלויות. מסקנת השירות היתה כי מסוכנות המשיב להישנות העבירה גבוהה, בין היתר נוכח הפער שבין המעשים המתוארים בכתב האישום לבין גישתו של המשיב לאותם מעשים. בעניין זה יצוין, כי עולה מהודעות המשיב שהוא סבור שמדובר במעשה שנעשה תוך הסכמה מלאה ושיתוף פעולה מצד המתלונן, כשהמשיב מתקשה להפנים את הפסול החמור שבו.

           שירות המבחן המליץ לשחרר את המשיב למעצר בית מלא בבית סבו וסבתו, באופן שמי מהם (או בהעדרם, האב או האם) ישהה כל העת במחיצתו, ובצירוף איזוק אלקטרוני.

5.        לאחר קבלת התסקיר, התקיים ביום 3.1.2013 דיון נוסף בעניינו של המשיב. בתום הדיון, ולאחר שהתרשם מסבו ומסבתו של המשיב, החליט בית משפט קמא לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בביתם של הסב והסבתא, בתנאים מגבילים. נקבע, כי אמנם מעשיו של המשיב חמורים מאוד והמסוכנות הנשקפת מהמשיב היא גבוהה, אולם נראה כי חלופת המעצר יכולה להפיג חשש זה במידה רבה. מכאן העררים שלפני. לעניין זה נאסר על המשיב לצאת מדירת המגורים של הסב והסבתא, נקבע איזוק אלקטרוני, נקבע כי המשיב יהיה בפיקוח רצוף של אביו, אימו, סבו או סבתו ונקבעו ערבויות כספיות. כמו כן הועמד המשיב בפיקוח קצין מבחן.

העררים

6.        טענתה העיקרית של העוררת היא, שמדובר במסוכנות גבוהה (כאמור גם בתסקיר) שלא ניתן להפיגה באורח סביר בחלופת המעצר שנקבעה. העוררת מדגישה את האופן שבו הזמין המשיב את המתלונן, אותו הכיר קודם לכן, להצטרף אליו, ואת ההתפתחות ההדרגתית של הקשר המיני שהלך והתעצם עד שהגיע לשיאו בביצוע מעשה סדום, כל זאת כאשר נעשה ניסיון לצרף למעשים קטין נוסף. המשיב מחפש קירבתם של ילדים ומנסה לשכנעם לקיים עימו יחסי מין, ושחרורו ממעצר, אם בכלל, יכול להיעשות רק לחלופה הדוקה במיוחד, שלא נמצאה במקרה דנא. בעניין זה נטען כי סבו של המשיב התבטא בבית משפט קמא כי המיוחס לנכדו הוא בגדר עלילה, ולא ניתן לסמוך על בני המשפחה המגוננים על המשיב, מה גם שאין קושי ממשי למצוא קרבתם של ילדים בסמוך לדירת הסב. כשהמשיב אינו מודע לחומרת מעשיו, כשהוא סובל מבעיות אישיות ועיוותי חשיבה ואינו מגלה הבנה להשלכות המעשים על הקורבנות, אין להלום שחרור בכלל, ושחרור לחלופה שנבחרה בפרט.

7.        המשיב מדגיש את התיאור שמסר א', שצפה במעשי המין להם היו שותפים המשיב והמתלונן, שממנו עולה, לכאורה, שהכל נעשה בהסכמה ושהמתלונן יזם חלק מהפעילות. עוד נטען שהתרשמות שירות המבחן למסוכנות גבוהה נובעת מעמדתו של המשיב כלפי עובדות כתב האישום, וכיוון שהוא אינו מודה במלוא העובדות, לא ראוי היה להסיק מסקנות לחובתו מעמדתו זו ולקבוע את מסוכנותו על-פיה. עמדת המשיב היא שהחלופה שנמצאה ראויה ביותר, גם בהתחשב באישיותם של המפקחים, אשר נבחנו גם על-ידי בית משפט קמא. הסנגור גם עמד על הקושי המיוחד שיש למשיב במעצר. במסגרת ערר המשיב נטען כי אין מקום לחייבו להיות נתון במעצר בית מלא, ויש לאפשר לו לצאת לפרקי זמן (תוך איסור כניסה לשכונת מגורי המתלונן), למצער בלוויית מי מהמפקחים.

דיון והכרעה

8.        לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מסקנתי היא כי דין שני העררים להידחות. איני שותף לכל טענות הסנגור לעניין המשמעות שיש להסכמת המתלונן לביצוע המעשים. אין כל אפשרות להמעיט מחלקו של המשיב בשל האופן בו נהג המתלונן, קטין בן 12.5, שאין כל נפקות להסכמה שהוא נותן ושאינו מבין בצורה בוגרת את משמעות המעשים. מדובר בעבירות מין חמורות, ונראה כי כל המוסיף בעניין זה אך גורע ממסקנה זו. עבירות מסוג זה מקימות עילת מעצר מובהקת ולא אחת מי שהואשמו בביצוען נעצרו בפועל עד לתום ההליכים.

           עם זאת, סבורני כי מכלול הנסיבות, בצד חובתו של בית המשפט שלא לעצור בפועל מקום בו ניתן להשיג את מטרות המעצר באורח סביר בדרך שפגיעתה בנאשם פחותה, מטים את הכף לעבר דחיית עמדת העוררת.

           בראש ובראשונה אציין את התרשמותי (כמו גם התרשמות בית המשפט המחוזי ושירות המבחן) מטיב החלופה המוצעת, ובראש ובראשונה מזהות המפקחים. איני סבור שיש לזקוף לחובת הסב את דבריו בבית המשפט, בדבר היות האישום בגדר עלילה, דברים שנאמרו על-ידי סב דואג שיש להניח שאינו מצוי בחומר הראיות. כנגד זאת ייאמר כי מדובר במשפחה נורמטיבית במובן המלא של המושג, שיש יסוד להניח שתגלה הבנה מלאה לחובותיה להקפיד על קיום תנאי השחרור. גם דפוס הפעולה המסתבר של המשיב יוצר יסוד להניח כי מדובר בחלופה ראויה. אין מדובר במי שנטפל לקורבן מזדמן. הקשר שהמשיב יצר עם המתלונן נבנה בהדרגה ומבוסס על היכרות קודמת. נמצא שגם אם יפר המשיב את תנאי השחרור ויצא מדירת הסבים (כאשר הוא מפוקח גם בדרך של איזוק אלקטרוני), הסיכוי שיוכל לנצל זאת לביצוע עבירות אינו ממשי. מבלי להמעיט כמלוא הנימה מחומרת המעשים, לעניין שיקולי החלופה יש משמעות מסוימת לכך שאין מדובר במי שכופה עצמו באלימות על אחרים או במי שנטפל לקורבן מזדמן. לעניין אישיותו הדלה של המשיב ומה שהעוררת כינתה "עיוותי חשיבה", אציין, כי ניתן להניח שהעובדה שהמשיב היה נתון במעצר כחודש ימים, בתנאים קשים במיוחד בהתחשב באישיותו ובמיוחס לו, תהווה גם היא גורם מרתיע והבהירה למשיב שהחוק מתייחס למעשיו בחומרה רבה.

9.        מאידך גיסא אין מקום להקלה כלשהי בתנאי השחרור. לעניין זה יש ליתן את הדעת גם לתחושת הביטחון של המתלונן וחברו, שלא תיווצר כל הזדמנות למפגש אקראי עם המשיב, כמו גם לצורך הברור להרחיקו מקרבתם של ילדים. צורך זה, כך נראה, מושג במידה סבירה (שלעולם אינה הרמטית) בתנאי השחרור שנקבעו.

           אני דוחה את שני העררים. ניתן לשחרר את המשיב בתנאים שנקבעו בבית משפט קמא.

           ניתנה היום, ‏כ"ד בטבת התשע"ג (‏6.1.2013).