העליון דחה ערעור של נאשם בתקיפת שוטר.

השופט א' רובינשטיין:

א.         ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט כרמל) מיום 7.7.11 בתיק ת"פ 12913-06-10.

רקע

ב.         המערער (יליד 29.9.92) הורשע על פי הודאתו בהשתתפות בשני אירועים במסגרתם הותקפו שוטרים ומאבטחים בכפר סילואן בירושלים בשנת 2010. באירוע שבאישום הראשון - ביום 15.5.10 - השליך המערער שתי אבנים לעבר כלי רכב שבאחד מהם נסעו שוטרים - ובגינו הורשע בניסיון לתקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות. באירוע שבאישום השני - כשבועיים לפני האירוע הראשון (ביום  2.5.10) הצטרף המערער לחבורה שקשרה לתקוף מאבטחים, בעודה מצוידת גם בבקבוקי תבערה. אחד מבני החבורה שפך שמן על הכביש, ולאחר שרכב ובו מאבטחים החליק עליו ונאלץ לעצור, יידה המערער יחד עם האחרים אבנים לעבר הרכב. בגין האמור הורשע המערער בקשירת קשר, התפרעות, ניסיון לתקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, ובסיוע לניסיון לחבלה חמורה בכוונה מחמירה.

ג.          ביום 7.7.11 דחה בית המשפט המחוזי את המלצת שירות המבחן שלא להשית על המערער עונש מאסר בפועל, והשית עליו חמישה חודשי מאסר בפועל וכן מאסר מותנה. בית המשפט נדרש לכך, שבעת ביצוע העבירות היה המערער "קטין על גבול הבגירות" (פסקה 2), בעל אורח חיים נורמטיבי, ללא עבר פלילי, וכן לכך שחלקו באירוע השני היה פחות משל שותפיו; ומנגד, לחומרת המעשים, שאינם "תוצאה של להט רגעי, אלא מעשים שבאו לאחר תכנון ומחשבה". הוזכר, כי על מעורבים אחרים באירוע השני הושתו עונשי מאסר חמורים יותר (על אחד מהם הושתו 18 חודשי מאסר), וכן כי על הענישה במקרה זה "לכלול גם אלמנט של הרתעה, הן לנאשם והן לאחרים" (עמוד 3).

ד.         כלפי גזר דין זה הוגש הערעור שלפנינו, בו נטען כי יש להמיר את עונש המאסר בפועל בענישה טיפולית, ולחלופין לאפשר למערער לרצותו בעבודות שירות. בין היתר נטען, כי כאשר מדובר בענישת קטינים על יד האינטרס השיקומי-טיפולי להיות על העליונה, וכי בהקשר זה קבע בעבר בית משפט זה, כי בעצם ההחלטה להרשיע מי שהיה קטין בעת ביצוע העבירה יש ממד עונשי. עוד נטען, כי לא ניתן משקל מספק לנסיבות מקלות המתקיימות בעניינו של המערער, ובכללן העובדה שהודה במעשיו והביע חרטה, הרקע לביצוע המעשים - מעצר אביו של המערער ופטירת סבו - התנהלותו הנורמטיבית עובר לביצוע העבירות, יחסה השלילי של משפחתו כלפי המעשים, והלקח שהפיק. זאת - נוכח עצם התנהלותם של ההליכים המשפטיים נגדו, השהייה הממושכת בתנאי מעצר בית והשתתפותו בקבוצה טיפולית מטעם שירות המבחן. תסקירי שירות המבחן בהם עיינו מצביעים על רקע משפחתי ואישי נורמטיבי.

ה.         הוזכר, כי במקרים דומים בא אינטרס ההרתעה על סיפוקו בעצם ההרשעה, ובהשתת מאסר מותנה ושירות לתועלת הציבור (ע"פ 180/09 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)), ונטען כי שגה בית המשפט בכך שלא שקל לאפשר למערער לרצות את עונש המאסר בעבודות שירות, חלופה שדי היה בה כדי לענות על אינטרס ההרתעה. נטען גם, כי שגה בית המשפט בכך שדחה את המלצת שירות המבחן, ובכך שהשית עונש שאין בו כל ממד טיפולי - ובכך סטה מפסיקת בית משפט זה בדבר הצורך בשיקום עבריינים צעירים. כן הוצגו מקרים דומים במהותם בגדרם הושתה ענישה קלה יותר (ובין היתר ע"פ 6376/10 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 5952/10 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ת"פ 12705-06-10 מדינת ישראל נ' אבו תאייה (לא פורסם)).

ו.          בדיון בפנינו חזרה נציגת שירות המבחן על המלצת השירות, להימנע מעונש מאסר בפועל ולהסתפק בשל"צ נרחב, מאסר על תנאי ומבחן לשנה. כן הוסיפה, כי מאחר שכיום מדובר בבגיר הוא ירצה את עונשו בכלא בין בגירים, ובהתחשב בטיב העבירה גם לא יקבל טיפול שיקומי בכלא - עניין ששירות המבחן מייחס לו חשיבות. מנגד טענה באת כוח המדינה, כי מדובר בעונש מאוזן הנותן ביטוי לנסיבות האישיות ולגיל הצעיר. הוזכר, כי מדובר בשני אירועים שונים, ואף שבמסגרת האירוע השני הצטרף המערער לקושרים בשלב מאוחר, עדיין נטל חלק בתקיפת רכב המאבטחים לאחר שהחליק על השמן ובהמשך נעצר ויושביו נאלצו לירות באויר. נטען, כי אכן בעבר ננקטה מדיניות ענישה קלה יותר כלפי מעורבים באירועים מסוג זה, ואולם הוזכרו דברי השופט א"א לוי שנאמרו בנסיבות קרובות, ונזכרו גם בגזר הדין קמא:

"עקב גילם הצעיר של המבצעים נהגו בהם בתי המשפט תקופה ארוכה בדרך של ענישה מתונה, אולם נראה שיש מי שראה בכך גישה מקלה, ועל כן לא השיגה אותה ענישה את מטרת ההרתעה. על כן, ומשהתופעה נמשכת, שוב אין מנוס מכליאתם של המבצעים, גם אם צעירים הם" (ע"פ 1777/11 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

עוד נאמר, כי גם על שותפים אחרים לאירוע הושתו עונשי מאסר בפועל (הוגש גזר הדין בתיק 5919-06-10 העוסק בנאשם שהיה בגיר בזמן האירוע), פרט לאחד שבגין מצבו הבריאותי הושתו עליו עבודות שירות.

דיון והכרעה

ז.          לאחר העיון החלטנו שלא להיעתר לערעור. לא אכחד כי התלבטנו בכך; בהתחשב בגילו הצעיר של המערער, עונש מאסר בפועל הוא אכן לא עונש קל, בפרט כך שעה שמדובר בנאשם שירצה את עונשו בין בגירים ויסווג כאסיר ביטחוני, על כל המשתמע מכך לגבי אפשרויות הליווי והטיפול בכלא - ולא בכדי נדרשה לכך נציגת שירות המבחן בפנינו. לאחרונה נזדמן לי להידרש לעניין זה, ולא בפעם הראשונה:

"אשר לעונש, על פי תסקיר שירות המבחן לנוער כאמור, וכנמסר לנו גם בדיון, המערער - בהיותו מסווג כאסיר בטחוני - אינו זוכה לטיפול סוציאלי-שיקומי, והוא מצוי בתא עם אסירים תושבי אזורי הרשות הפלסטינאית. התוצאה המסתברת כתובה על הקיר; אם נכנס למאסר חדור אהדה לאסלאם הקיצוני, ייצא מדופלם 'כבוגר אוניברסיטה לטרור' - אל תקרי שיקום אלא אנטי-שיקום. אך המדובר באזרח ישראלי, קטין בעת העבירות וכיום בגיר צעיר, שתחת אשר גופי המדינה... יעסקו גם בשיקומו לצד ענישתו המוצדקת בכליאה, הוא נותר ללא טיפול כלשהו בשל סיווגו כבטחוני" (ע"פ 4682/11 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם) פסקה י"ט).

ואולם, לעת הזאת סברנו, כי אין לפגוע באינטרס הציבורי שבהשתת מאסר בפועל. נתנו דעתנו גם להשלכות שעלולות להיות לעונש מאסר בפועל, ואף על פי כן לא ראינו בנסיבות  עילה להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי.

ח.         המעשים המיוחסים למערער חמורים, בנקל היו יכולים להפוך מעבירות ניסיון לעבירות תקיפה וגרימת חבלה. לגבי סיטואציה קרובה נזדמן לי לומר:

"כי שמה של העבירה - 'סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה' - מעיד עליה; הרי משליך האבן אינו יודע מה תהא תוצאת מעשהו, האם תפגע האבן בפח הרכב ותטיל אימה בלא נזק פיסי לאדם, למצער, או האם תיפול על הכביש ולא תגרום נזק, או שמא תחדור בעד השמשה ותקפח חיים או תפגע קשות" (ע"פ 4080/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

יתר על כן, חרף העובדה ששני האירועים התרחשו בסמיכות זמנים יחסית, עדיין מדובר בשני אירועים שונים וכמעט שבועיים ביניהם; ועוד אציין, כי בניגוד למערער בתיק 6376/10 שהפנה אליו המערער, כאן מדובר בקטין על סף הבגירות. כן יש לזכור, כי מדובר בתופעה נקודתית שענישה מקלה לא הצליחה להרתיע ממנה, ומכאן הצורך בענישה מחמירה יותר, גם להרתעת הרבים.

ט.         אכן, כשמדובר בענישת קטינים, ואפילו מבוגרים צעירים, יש מקום של בכורה לאינטרס השיקום (ראו ע"פ 3068/10 פלונית נ' מדינת ישראל (לא פורסם) פסקה 48). ואולם, "קטינות איננה מעניקה חסינות מפני ענישה" (ע"פ 8638/10 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם) פסקה 16), ואינטרס "השיקום למרות שהינו בעל משקל מיוחד ונכבד, אינו עומד לבדו אלא קיימים שיקולי ענישה נוספים שגם להם יש ליתן משקל במלאכת האיזון המורכבת של גזירת הדין" (ע"פ 6163/10 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם) פסקה 21 - השופט דנציגר). בנסיבות אלה, ועם כל הצער שבדבר - והתוצאה אכן מצערת - סבורני כי לא הוצגה עילה להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי.

י.          מבקשים אנו להביע תקוה, כי בשיבוץ המערער במאסרו תינתן הדעת לכלל הנסיבות כך שהמאסר לא יהוה "בית ספר לעבירות"; למערער פוטנציאל טוב לשוב לדרך טובה, ואנו מקוים כי ישובץ באופן שיעודד לכך.