העליון דחה ערעור של מורשע בעבירת תקיפה על חומרת העונש

השופטת ע' ארבל:

           ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"פ 20609-04-10 (כבוד השופט א' טובי), אשר השית על המערער עונש של 10 חודשי מאסר בפועל ו-7 חודשי מאסר על תנאי.

העובדות הצריכות לעניין

1.        המערער הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן אשר הוגש נגדו ונגד נאשם אחר שהינו בן דודו (להלן: עלי). על פי עובדות כתב האישום, בין המערער לבין המתלונן התגלע סכסוך על רקע אישי. ביום 13.9.08 נסע המתלונן יחד עם אשתו בכפר טמרה, בשכונה שבה מתגורר המערער. המערער הבחין בהם וזרק לעבר רכבם אבן שניפצה את שמשתו הקדמית. כתוצאה מכך, סטה הרכב מהכביש והתנגש בקיר סמוך. המערער ועלי התקרבו לרכב כאשר המערער אוחז בטוריה ועלי מחזיק קרש עץ. המערער החל להכות באמצעות הטוריה במכסה המנוע של הרכב ולאחר מכן הכה את המתלונן בזרועו דרך חלון הרכב. עלי זרק אבן לכיוון הרכב בסמוך למקום שבו ישבה המתלוננת, שהייתה בשבוע השמיני להריונה. כתוצאה ממעשי המערער נגרמו למתלונן סימני חבלה ושריטות בזרועו השמאלית ולרכבו נגרם נזק משמעותי.

2.        בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בעקבות הודאתו בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); חבלה במזיד לפי סעיפים 413א ו-413ה לחוק; וסיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(3) לחוק.

3.        בין הצדדים הוסכם כי יתבקש בעניינו של המערער תסקיר שירות מבחן. כפי שציין בית המשפט בגזר דינו, מתסקיר שירות המבחן עלה כי הרקע לאירוע נעוץ בסכסוך קודם בין המערער לבין המתלונן, אשר במסגרתו הוכה המערער על ידי המתלונן ומשפחתו. בהמשך נערך בין הצדדים הסכם סולחה, לפיו התחייב המתלונן להתרחק משכונת מגוריו של המערער למשך חצי שנה. ביום האירוע נסע המתלונן בשכונתו של המערער בראוותנות ובמהירות מופרזת תוך הפרת הסכם הסולחה. מעשים אלה עוררו את זעמו של המערער, שהגיב באופן לא שקול, על אף שהוא אדם המתנהל בדרך כלל בצורה נורמטיבית. עוד צוין כי המערער סרב להשתלב בהליך טיפולי בשירות המבחן, ולפיכך שירות המבחן נמנע מלבוא בהמלצה טיפולית והמליץ להשית עליו עונש מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות. בתסקיר המשלים התרשם שירות המבחן כי כיום מגלה המערער התייחסות בוגרת יותר ומביע נכונות להשתלב בהליך טיפול. לפיכך, המליץ לקצר את עונש המאסר שהושת על המערער באופן שיתאפשר לו לרצותו בעבודות שירות, זאת לצד הטלת צו מבחן למשך 24 חודשים במסגרתו ישתלב בהליך טיפולי.

4.        בגזר הדין, עמד בית המשפט על חומרת העבירות שבהן הורשע המערער ועל הנזק שנגרם למתלונן ולרכבו. בית המשפט הדגיש את העובדה שהרכב סטה מנתיב נסיעתו והתנגש בקיר כתוצאה מזריקת האבן וכי רק בדרך נס הסתיים האירוע ללא פגיעות בנפש. בנסיבות אלה, דחה בית המשפט את המלצת שירות המבחן. לזכותו של המערער זקף בית המשפט את גילו הצעיר, עברו הנקי, הודאתו ואת הסכם הסולחה החדש שהושג בין הצדדים (להלן: ההסכם החדש). בהתייחסו להסכם החדש, ציין בית המשפט כי על אף שהוא מהווה צעד חיובי במסגרת היחסים בין הצדדים, אין בו כדי להוות שיקול מכריע בגזירת העונש ואינו יכול להיות תחליף לענישה הולמת.

טענות הצדדים

5.        המערער הגיש לבית משפט זה ערעור המופנה נגד עונש המאסר בפועל שהושת עליו ולצידו בקשה לעיכוב ביצועו. בית המשפט (כבוד השופט ס' ג'ובראן) נעתר בהסכמת המשיבה לבקשה ועיכב את ביצוע עונש המאסר עד להכרעה בערעור. המערער טוען כי עונש המאסר שהושת עליו הינו חמור וכי בית המשפט לא נתן משקל הולם לנסיבותיו האישיות. המערער מדגיש את חלוף הזמן מביצוע העבירות ועד למתן גזר הדין (תקופה של כ-3 שנים), את העובדה כי עובר למקרה זה עברו היה נקי וכי מאז הוא מנהל אורח חיים נורמטיבי. בנוסף, פירט המערער את נסיבותיו המיוחדות של המקרה וביניהן את העובדה כי המתלונן הפר הסכם סולחה קודם שנכרת עובר לאירוע, בכך שנהג בפראות יחד עם אשתו בשכונה בה מתגורר המערער. עוד צוין כי אשתו של המתלונן הייתה מאורסת בעבר למערער. המערער מדגיש את העובדה כי לאחר האירוע נכרת בינו ובין המתלוננים הסכם הסולחה החדש ומבקש להתחשב בו כשיקול משמעותי לקולא.

6.        המשיבה סבורה כי עונש המאסר שהושת הינו סביר בנסיבות העניין שכן מדובר בעבירות חמורות ביותר שבוצעו בנסיבות קשות. המשיבה הוסיפה כי הסכם סולחה לעולם אינו מהווה שיקול מכריע בגזירת הדין. באשר לחלוף הזמן מאז ביצוע העבירה ועד לגזר הדין מסרה המשיבה כי התיק התנהל באיטיות בשל תיקים אחרים שניתנה להם קדימות מאחר שהיו בהם עצורים עד תום ההליכים. לסיכום, סבורה המשיבה כי עונש המאסר שהושת על המערער הינו סביר, וכי הקלה בעונש באופן שיאפשר למערער לרצותו בדרך של עבודות שירות תפגע באיזון הראוי של שיקולי הענישה.

הכרעה

7.        כידוע, אין ערכאת הערעור מתערבת בחומרת העונש שקבעה הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים בלבד (ראו למשל: ע''פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי, פס' 8 לפסק דינו של השופט גרוניס (לא פורסם, 3.7.2006)). לא מצאנו כי המקרה דנן נמנה עם המקרים החריגים הללו.

8.        אין צורך להכביר מילים באשר לחומרתן של העבירות שבהן הורשע המערער. כך למשל, ביחס לעבירת סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה קבע בית משפט זה כדלקמן:

"יידוי אבנים לעבר רכב חולף הסתיים בעבר בגרימת מותו של נהג, פציעתם של רבים וגירמת נזק לרכוש. המערער, נוכח גילו, חזקה עליו שהיה ער לכל אלה, וחרף זאת לא נמנע מאותו מעשה פסול, שלמרבה המזל לא הסתיים בפגיעה בנפש. ומאחר והמערער אינו היחיד החוטא בעבירות מסוג זה, ולאור הצורך להרתיע את הרבים, נכון עשה בית המשפט המחוזי כאשר כלל בעונש רכיב של מאסר בפועל." (ע"פ 5555/09 הייב נ' מדינת ישראל, עמוד 2 לפסק הדין (לא פורסם, 7.1.2012)).

           חומרתה של העבירה משתקפת גם בעונש המאסר המרבי הקבוע לצידה - 20 שנות מאסר. במקרה דנן, המערער זרק לעבר רכבם של המתלוננים אבן אשר גרמה לניפוץ שמשתו הקדמית, לסטייתו מנתיבו ולהתנגשותו בקיר. במעשיו, סיכן המערער את חייהם של שני אנשים, אשר כזכור אחת מהם הייתה בהיריון. המערער לא הסתפק בכך, והחל לתקוף את הרכב ואת המתלונן באמצעות טוריה וגרם לו לחבלות בזרועו. כפי שציין בית המשפט המחוזי, רק בדרך נס לא קיפחו המתלוננים את חייהם ולא נפצעו באורח קשה. נסיבותיו החמורות של המקרה אינן מאפשרות לקבל את המלצת שירות המבחן, לפיה יש לקצר בעונש המאסר שהושת על המערער באופן שיתאפשר לו לרצותו בעבודות שירות.

           לצד האמור, זקף בית המשפט המחוזי לזכותו של המערער את גילו הצעיר, עברו הנקי, הודאתו ואת הסכם הסולחה החדש שנערך בינו ובין המתלונן. בשים לב לחומרת העבירות בהן הורשע והנסיבות בהן בוצעו מחד, ולנסיבותיו האישיות של המערער מאידך, מצאנו כי עונש המאסר שהושת עליו הוא ראוי והולם, ואין עילה להתערב בו.

9.        נוסיף באשר להסכם הסולחה החדש שהושג בין הצדדים, כי על אף שהסכם סולחה יכול להוות שיקול לזכות הנאשם, לא מדובר בשיקול מכריע. בנוסף, הסכמי