העליון דחה ערעור של אדם שהורשע בביצוע עבירות מין בבתה של בת זוגו

השופט א' גרוניס:

1.        בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטים י' אלרון, ר' סוקול ו-כ' סעב) הרשיע את המערער בביצוע שורה של עבירות מין בבתה הקטינה של בת זוגו בתקופה הרלוונטית לאישום (להלן - המתלוננת). על המערער נגזר עונש של 12 שנות מאסר בפועל ו-18 חודשי מאסר על תנאי. בנוסף חויב המערער לשלם למתלוננת פיצוי בסך 15,000 ש"ח. בערעור שבפנינו מלין המערער על הרשעתו. לחלופין טוען הוא כי יש להקל בעונש שנגזר עליו.

כתב האישום, תשובת המערער ופסק-דינו של בית המשפט המחוזי

2.        בכתב אישום מתוקן שהוגש נגד המערער בשנת 2006 תוארה מסכת האירועים הבאה: בין השנים 2004-1991 היה המערער בן זוגה של אמה הביולוגית של המתלוננת (להלן - האם). יצוין, כי מן החומר עולה שלפני שהחל הקשר הזוגי בין המערער לבין האם, היה המערער נשוי לאחותו של בעלה לשעבר של האם. במילים אחרות, האם והמערער היו גיסים מנישואין קודמים של השניים. ילדיה הביולוגיים של האם (ובהם המתלוננת) נולדו לה מנישואיה הקודמים כאמור, והמערער היה דודם. בכתב האישום נאמר, כי במהלך התקופה בה היו המערער והאם בקשר זוגי (בשנים 2004-1991) התגורר המערער עם האם ושבעת ילדיה בשלוש דירות שונות. הדירה הראשונה הייתה בקריית-מוצקין (להלן - הדירה הראשונה) ושתי הדירות האחרות בכרמיאל (להלן - הדירה השנייה, ו-הדירה השלישית). בכתב האישום נאמר, כי במהלך התקופה בה היה המערער בקשר זוגי עם האם, שימש הוא למתלוננת כהורה והיה אחראי למחייתה, בריאותה, חינוכה ושלומה. המתלוננת היא ילידת 1988. על-פי הנטען בכתב האישום ביצע בה המערער מספר רב של עבירות מין בין השנים 2004-1992, החל מהיות המתלוננת בת 4 ועד סמוך לאחר הגיעה לגיל 15. מעשיו של המערער כללו, בין היתר, החדרת אצבעותיו ולשונו לאיבר מינה של המתלוננת; נגיעות באיברי גופה המוצנעים; ליטוף איבר מינה; חיכוך איבר מינו באיבר מינה; וחשיפת גופו התחתון ואיבר מינו בפניה. מעשים אלה, אשר מועדם המדויק לא צויין בכתב האישום, נעשו לפי הנטען במספר רב של הזדמנויות בדירה הראשונה, בדירה השנייה, ברכבו של המערער ובמקום עבודתו בבסיס צבאי בצפון הארץ. הוראות האישום שיוחסו למערער הן אלה: ביצוע מספר רב של עבירות אינוס לפי סעיפים 351(א) ו-345(ב)(1) בנסיבות סעיפים 345(א)(1) ו-345(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין); ביצוע מספר רב של עבירות מעשה מגונה לפי סעיפים 351(ג)(2) ו-348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) לחוק העונשין; וביצוע מספר רב של עבירות לפי סעיף 351(ד) לחוק העונשין (מעשה מגונה בפני קטין שהוא בן משפחה).

3.        כתב האישום הביא פירוט של ההתרחשויות. נטען בו, כי במהלך תקופת המגורים בדירה הראשונה בין השנים 1993-1991, נהג המערער להשכיב את המתלוננת במיטתו בשעות הלילה וללטף את איבר מינה (להלן - האירועים בדירה הראשונה). אירועים נוספים שתוארו בכתב האישום התרחשו בדירה השנייה. ראשית נטען, כי בין השנים 1998-1994 או בסמוך לכך נהג המערער להחדיר את לשונו לאיבר מינה של המתלוננת, בעודה עירומה בחדר האמבטיה ולאחר שקילח אותה (להלן - האירועים בחדר האמבטיה). עוד נטען, כי בהזדמנויות רבות במהלך תקופת המגורים בדירה השנייה (בין השנים 2002-1994) היה המערער נוהג להיכנס לחדרה של המתלוננת ולהחדיר את אצבעותיו לתוך איבר מינה. המעשים בוצעו הן בשעות הלילה והן בשעות היום, בעוד המתלוננת צופה בטלוויזיה ביחד עם שני אחיה שהתגוררו עימה בחדר (להלן - האירועים בחדר השינה). עוד נטען, כי בהזדמנויות רבות במהלך תקופת המגורים בדירה השנייה, נהג המערער להציג בפני המתלוננת את פלג גופו התחתון הערום לאחר שסיים להתקלח (להלן - אירועי ההתפשטות). בכתב האישום נאמר עוד, כי בשנת 2000 או בסמוך לכך הקרין המערער סרט פורנוגרפי בפני המתלוננת, הוריד את מכנסיו ותחתוניו וכן את מכנסיה ותחתוניה של המתלוננת, השכיב אותה עליו כשאיבר מינה מול איבר מינו וחיכך את איברי המין האחד בשני (להלן - אירועי הצפייה בסרט הפורנוגרפי). אירועים נוספים שתוארו בכתב האישום התרחשו ברכבו של המערער. ראשית נטען, כי בשנת 2000 ובעודו נוהג ברכבו, הכניס המערער את ידו לתוך מכנסיה של המתלוננת והחדיר את אצבעותיו לתוך איבר מינה. עוד נאמר בכתב האישום, כי במספר רב של מקרים במהלך תקופת המגורים בדירה השנייה, היה המערער נוהג להחנות את רכבו במקום חשוף באזור התעשייה של כרמיאל, ושם היה מחדיר את אצבעותיו לתוך איבר מינה של המתלוננת. המערער, כך נטען, איים על המתלוננת שאם תתנגד למעשיו יריב עם האם. זאת, ביודעו שהמתלוננת חוששת ממריבות בינו לבין האם. יצוין, כי האירועים המתוארים התרחשו על פי הנטען לאחר שהמערער ערך קניות ביחד עם המתלוננת (להלן - האירועים ברכב). לבסוף נאמר בכתב האישום כי באחת הפעמים בה לקח המערער את המתלוננת לבסיס הצבאי בו עבד (להלן - הבסיס הצבאי), הכניס הוא את המתלוננת לאחד המשרדים בבסיס; הניח מזרן על הרצפה; הפשיל את מכנסיו ותחתוניו ואת מכנסיה ותחתוניה של המתלוננת; השכיב את המתלוננת עליו; וחיכך את איבר מינו באיבר מינה (להלן - האירועים בבסיס הצבאי).

           בתשובתו לכתב האישום הכחיש המערער כי ביצע את המעשים שיוחסו לו. הוא טען, בין היתר, כי התלונה נגדו הינה עלילת שווא.

4.        בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטים י' אלרון, ר' סוקול ו-כ' סעב) הרשיע את המערער בביצוע מרבית המעשים שיוחסו לו בכתב האישום. בהכרעת הדין הדגיש בית המשפט כי במקרה דנא לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי אם תתקבל גרסתה העובדתית של המתלוננת, יהא בכך כדי למלא את יסודות העבירות בהן הואשם המערער. במילים אחרות ציין בית המשפט המחוזי, כי אם יימצא שגרסתה של המתלוננת מהימנה, הרי לא יהא צורך להמשיך ולבחון את יסודותיה של כל אחת מן העבירות נשוא כתב האישום. לאחר בחינה מעמיקה, סדורה ומפורטת של חומר הראיות, קבע בית המשפט המחוזי כי יש לקבל את גרסתה העובדתית של המתלוננת. בית המשפט ציין, כי עדות המתלוננת הייתה עקבית והותירה רושם אמין. הוא הוסיף והתייחס באריכות לטענות המערער כי אין לייחס מהימנות לגרסת המתלוננת משום שכבשה את גרסתה לאורך שנים רבות; נוכח העובדה שחשפה את תלונתה באופן שאינו עקבי; ובהינתן סתירות שונות שנפלו בגרסתה. עוד בחן בית המשפט את טענת המערער כי המתלוננת רקחה נגדו עלילה, על מנת לסכל את האפשרות שישוב להתגורר עם האם. לאחר שבחן את טענותיו המתוארות של המערער, קבע בית המשפט כי אין בהן כדי לפגום במהימנותה של המתלוננת. זאת, בין היתר, נוכח הראיות והעדויות החיצוניות שהוצגו במהלך המשפט, אשר היה בהן כדי לחזק את גרסת המתלוננת במישורים שונים. עוד הדגיש בית המשפט, כי כבישת גרסתה של המתלוננת והאופן ההדרגתי בו חשפה את תלונותיה כלפי המערער, יש בהם כדי לחזק דווקא את מהימנות גרסתה. לצד זאת ראה בית המשפט לנכון שלא להרשיע את המערער בביצוע האירועים שהתרחשו לפי הנטען בדירת המגורים הראשונה, בעת היותה של המתלוננת בגילאים 4 עד 6 שנים (בכתב האישום נטען, כזכור, כי המערער נהג באותה תקופה לאסוף את המתלוננת למיטתו בשעות הלילה, להכניס את ידו לתחתוניה וללטף את איבר מינה). הסיבה לזיכויו של המערער מביצוע מעשים אלה נעוץ היה בחששו של בית המשפט כי המתלוננת - נוכח גילה הצעיר באותה תקופה - משליכה על העבר "מהאירועים המאוחרים יותר שנחרתו היטב בזכרונה". בית המשפט ראה להדגיש, עם זאת, כי זיכויו של המערער מביצוע מעשים אלה אינו נובע מהיעדר אמון בגרסת המתלוננת באופן כללי, וביתר פירוט בגרסתה בנוגע להתרחשות המעשים האחרים שתוארו בכתב האישום. המדינה אינה משיגה בפנינו על זיכויו של המערער, כאמור, ולפיכך לא נידרש מעתה ואילך לאירועים שהתרחשו על-פי כתב האישום בדירת המגורים הראשונה.

5.        סמוך לאחר מתן הכרעת הדין, ובמהלך שלב הטיעונים לעונש, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המערער להוספת ראייה חדשה (המדינה לא התנגדה לבקשה). הראיה החדשה שהוגשה הייתה תצהיר מטעם אביה הביולוגי של המתלוננת (להלן - האב הביולוגי). האב הביולוגי היה אחד מעדי התביעה במשפט. בעדותו הוא מסר על פגישה שערך עם המתלוננת כשנה לפני שהגישה את התלונה במשטרה. הוא תיאר בעדותו כי באותה פגישה סיפרה לו המתלוננת על חלק מן המעשים שביצע בה המערער. בתצהיר החדש שהוגש לאחר מתן הכרעת הדין טען האב הביולוגי כי הגרסה שמסר במשפט הייתה שקרית. טענתו הייתה, כי מסר את גרסתו השקרית לבקשת המתלוננת ואמה, אשר הבטיחו כי ישלמו לו חלק מכספי הפיצויים שתקבל המתלוננת אם יורשע המערער. המערער סבר כי תצהירו של האב הביולוגי מצדיק את ביטולה של הכרעת הדין המרשיעה. נוכח גרסתו העובדתית החדשה של האב הביולוגי נערכה ביום 30.10.2008 ישיבת הוכחות משלימה בה נחקר האב הביולוגי על הגרסה החדשה שהציג. בישיבה נחקרו אף המתלוננת והאם לצורך הזמתה של עדותו החדשה של האב הביולוגי. לאחר שבחן בית המשפט המחוזי את גרסתו החדשה של האב הביולוגי, קבע הוא בהחלטה מיום 25.11.2008 כי אין בה כדי להצדיק את ביטול הכרעת הדין. בית המשפט ציין, בתמצית, כי ההתייחסות בהכרעת הדין לגרסתו הראשונה של האב הביולוגי הייתה רק במסגרת הדיון לגבי דרך חשיפת האירועים על-ידי המתלוננת בפני גורמים שונים. בית המשפט הדגיש, כי עדותו של האב הביולוגי הייתה רק רכיב אחד במארג העדויות הכולל בנושא זה, וכי הייתה לה "חשיבות מועטה להכרעת הדין". למעלה מן הדרוש ציין בית המשפט כי גרסתו המאוחרת של האב הביולוגי אינה מהימנה עליו. זאת, משום שניכר היה שהאב הביולוגי אינו "בטוח" בגרסתו, ומשום שעדותו לא הותירה רושם אמין ולא הייתה רציפה. כמו כן הדגיש בית המשפט כי טענת האב הביולוגי לפיה ביקשו המתלוננת ואמה "לתפור" לו תיק התבררה כמשוללת כל יסוד.

           מיד לאחר מתן החלטתו המשלימה המתוארת של בית המשפט המחוזי, ניתן גזר-דינו של המערער. בית המשפט גזר על המערער 12 שנות מאסר בפועל ו-18 חודשי מאסר על תנאי. בנוסף חוייב הוא לשלם למתלוננת פיצוי בסך 15,000 ש"ח.

הטענות בערעור

6.        בערעור שבפנינו מלין המערער על הרשעתו ולחלופין על העונש שנגזר עליו. חלק ניכר מטענות המערער מתמקד בניסיון לקעקע את מהימנות גרסתה של המתלוננת בכל הנוגע לאירועים שפורטו בכתב האישום. המערער סבור כי מסקנתו המרשיעה של בית המשפט המחוזי אינה עולה בקנה אחד עם התמיהות והסתירות השונות העולות מחומר הראיות. נוכח העובדה שבמקרה דנא לא נמצאה מלבד עדותה של המתלוננת כל ראייה ישירה המסבכת אותו בביצוע עבירות מין, סבור המערער כי שגה בית משפט קמא משהרשיעו במרבית המעשים שיוחסו לו. יודגש, כי משקל רב הושם בערעור דנא על שתי טענות עיקריות: האחת, כי לא ייתכן שהמערער ביצע במתלוננת עבירות מין בתוך דירות המגורים בלא שאף אחד מבני המשפחה הבחין במעשים. השנייה, כי התלונה נגדו היא תולדה של מזימה שרקחו המתלוננת והאם על-מנת לנקום בו, בין היתר ממניעים כלכליים (מצד האם) ומתוך רצון של המתלוננת לסכל את האפשרות שישוב להתגורר עם האם. המערער אף הגיש בשלב הערעור בקשה מפורטת להוספת ראיות חדשות אשר לא הוצגו בפני הערכאה הדיונית. ראיות אלה מבססות לגישתו את הטענה בדבר עלילת שווא. לבסוף מלין המערער על העונש שנגזר עליו. טענותיו בנושא זה מתמקדות בעיקר במצבו הרפואי הקשה.

           המדינה מצידה סומכת ידה על הכרעת הדין ועל גזר הדין. לטענתה, אין מקום להתערב בממצאיו של בית המשפט המחוזי ובעונש שגזר על המערער.

דיון

7.        כפי שצויין, הרשעתו של המערער התבססה במקרה דנא על המהימנות הרבה שיוחסה לעדות המתלוננת וכן על ראיות חיצוניות אחרות שהוצגו במשפט אשר תמכו בגרסתה. דעתי הינה, כי ההליך דנא אינו נמנה עם המקרים יוצאי הדופן בהם קיים צידוק להתערבותה של ערכאת הערעור בממצאי המהימנות שקבעה הערכאה הדיונית. נזכיר, כי כל כולו של הערעור על הכרעת הדין מופנה נגד קביעותיו של בית המשפט המחוזי בנוגע למהימנות המתלוננת. אף אינני סבור כי יש ממש בטענת המערער לפיה התלונה נגדו הינה תולדה של עלילת שווא מצד המתלוננת והאם. אפרט עתה את הטעמים המצדיקים את דחיית הערעור על הכרעת הדין.

מהימנות המתלוננת וראיות המחזקות את גרסתה

8.        ראשית, אין מקום להתערב בממצאיו של בית המשפט המחוזי בנוגע למהימנות המתלוננת. עיון בשלוש הודעותיה של המתלוננת במשטרה ובלמעלה מ-150 עמודי הפרוטוקול אשר נרשמו במהלך שבע הישיבות בהן העידה, מלמדים כי המתלוננת מסרה גרסה עקבית וסדורה, הן בהודעותיה במשטרה והן במהלך עדותה במשפט. בית המשפט המחוזי, אשר התרשם במישרין מעדותה של המתלוננת ומהלך נפשה בעת מסירת העדות, קבע כי היא ראויה לאמון רב ולא מצאתי בטיעוניו של המערער טעם מבורר המצדיק סטייה ממסקנה זו. אומנם, המערער מצביע על מספר סתירות שנפלו בגרסת המתלוננת. אך מקובלת עליי עמדתו של בית המשפט המחוזי כי מדובר במספר קטן של סתירות צדדיות, אשר אין להן זיקה של ממש לעצם ההרשעה. יצוין, כי טענותיו של המערער בסוגיה זו ממילא אינן מתייחסות בעיקרן לסתירות שנפלו בדבריה של המתלוננת עצמה (למשל, בין דבריה במשפט לבין ההודעות שמסרה במשטרה), אלא לסתירות שוליות, שחלקן יתואר בהמשך, בין גרסתה של המתלוננת לבין עדותם של עדים אחרים. כאמור, דעתי היא כי מדובר בסתירות זניחות, שאינן יורדות לשורשם של דברים ואשר אין בהן כדי לפגום במהימנות המתלוננת. בענייננו, כאמור, מסרה המתלוננת גרסה קוהרנטית וסדורה. הסתירות הקלות שנפלו בה אינן מכרסמות במהימנות גרסתה.

9.        לצד הדיון במהימנותה של המתלוננת בחן בית המשפט המחוזי בהרחבה ראיות חיצוניות שהוצגו בפניו. בית המשפט המחוזי נימק את הרשעת המערער בכך שאותן ראיות אימתו את גרסת המתלוננת במישורים שונים. נתאר עתה בקיצור חלק מאותן ראיות ועדויות. כזכור, המתלוננת טענה כי המערער היה נוהג להחדיר את לשונו לאיבר מינה בעודה עירומה בחדר האמבטיה. זאת, מייד לאחר שסיים לקלח אותה. אמה של המתלוננת אישרה, כי המערער נהג לקלח בעצמו את המתלוננת (היא טענה שעשה כן עד כיתה ב' ו"אולי יותר"). עוד היא סיפרה, שלעתים היו השניים שוהים בחדר האמבטיה למעלה משעה (ת/30, עמ' 5, ש' 28-24 ועמ' 6, ש' 5-1). כמו-כן, העידה האם כי המערער היה נוהג לנעול את חדר האמבטיה (עמ' 277 לפרוטוקול, ש' 11-10), אם כי היא הוסיפה וטענה שבמספר מקרים נכנסה לחדר האמבטיה בלא שראתה את המערער מבצע במתלוננת מעשים מיניים (ת/30, עמ' 6, ש' 5). גם המערער אישר כי נהג לקלח את המתלוננת עד גיל 5-4 (עמ' 301 לפרוטוקול, ש' 19-18). לא מצאתי טעם להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי כי עדויות אלה יש בהן משום תמיכה מסוימת לגרסת המתלוננת בכל הנוגע לאירועים בחדר האמבטיה. הוא הדין לעניין האירועים בחדר השינה של המתלוננת בדירת המגורים השנייה (אותו חלקה עם שני אחיה א' ו-מ'). כזכור, המתלוננת טענה שהמערער נהג לשבת על מיטתה ולהחדיר את אצבעותיו לתוך איבר מינה. טענתה הייתה, כי המעשים בוצעו בשעות הלילה ואף במהלך היום, בשעה שהיא ואחיה צפו בטלוויזיה. הסבר לכך שאחיה של המתלוננת לא היו יכולים להבחין במעשים ניתן למצוא בדברי המתלוננת לפיהם היה המערער מחדיר את ידו אל מתחת לשמיכה (עמ' 18 לפרוטוקול, ש' 27). עוד ציינה המתלוננת, כי בין מיטתה לבין זו של אחד מאחיה הייתה מוצבת ארונית (שם, ש' 14-13). תמיכה מסויימת לעדות המתלוננת ניתן למצוא בדברי אחיה של המתלוננת אשר העידו כי המערער נהג לשבת בדרך-כלל דווקא על מיטתה של המתלוננת בשעה ששלושתם צפו בטלוויזיה (ראו הודעתו של מ', ת/29, עמ' 2, ש' 20-19; ועדותו של א' בעמ' 354 לפרוטוקול, ש' 7-4). בנוסף, העיד האח מ' כי השלושה נהגו לצפות בטלוויזיה באור חשוך (ת/29, עמ' 2, ש' 22-21).

10.      אירוע נוסף שתיארה המתלוננת זכה אף הוא לתמיכה בחומר הראיות. הכוונה היא למעשים שביצע המערער במתלוננת בבסיס הצבאי בו עבד. כך, ידעה המתלוננת להצביע במהלך השחזור שנערך לה על המשרד המסוים ועל המיקום המדויק בו ביצע המערער את המעשים שתוארו בכתב האישום (ראו דו"ח הובלה והצבעה (ת/11) מיום 16.2.2006, עמ' 2, ש' 28-21; ת/11ג, תצלומים 23-20). המערער, מצידו, העלה גרסה לא עקבית באשר לאירועים בבסיס הצבאי. למשל, לאחר שנשאל בחקירתו במשטרה אם הגיע בעבר עם המתלוננת אל הבסיס טען המערער כי "אף פעם לא יתנו [להיכנס] עם ילדים לבסיס כי זה בסיס צבאי" (ת/3, גליון 2, ש' 49-48). אך בהמשך טען כי ייתכן שהמתלוננת נכנסה עמו לבסיס, ועל גרסה זו חזר אף במהלך עדותו במשפט (עמ' 320-319 לפרוטוקול). לכך יש להוסיף את העובדה כי במהלך המשפט נמסרה עדותו של מ', קצין המחסנים בבסיס הצבאי (שהתייצב כעד הגנה; עמ' 351-343 לפרוטוקול). עדות זו תומכת בגרסת המתלוננת בכל הנוגע לתיאור המחסן. מטעמים אלה, ובהתחשב במידת המהימנות הרבה שייחס בית המשפט לעדות המתלוננת באופן כללי, דעתי היא כי אין מקום להתערב בקביעתו של בית המשפטי המחוזי כי המערער ביצע בבסיס הצבאי את המעשים שיוחסו לו. לבסוף יצוין, כי לא מצאתי מקום להתערב במסקנותיו של בית המשפט המחוזי בדבר מהימנות גרסתה של המתלוננת בנוגע לאירועים נוספים שתוארו בכתב האישום (הצפייה בסרט הפורנוגרפי; האירועים בהם חשף המערער בפניה את גופו העירום; והמעשים שביצע בה בעודם ברכב). בשולי הדברים יצוין, כי בכתב האישום נאמר כי במקצת האירועים המתוארים חשה המתלוננת מטושטשת לאחר שהמערער השקה אותו בשוקו. בחלק מן העדויות הועלתה סברה ולפיה החדיר המערער כדורי שינה למשקאות שנתן למתלוננת. דא עקא, בית המשפט בחר שלא לקבוע ממצאים בעניין זה, בין היתר בהיעדר אישום מפורש נגד המערער בעבירה הנוגעת להחדרת כדורי השינה.

11.      המערער טוען כי לא יעלה על הדעת שביצע מדי יום במתלוננת עבירות מין בלא שאף אחד מיושבי הבית שם לב למעשיו. אכן, וכפי שקבע בית המשפט המחוזי, אין לשלול את האפשרות כי המתלוננת הפריזה בשל חלוף הזמן בתיאור תדירות המעשים שביצע בה המערער. אך בצדק מציינת המדינה, כי אפילו בוצעו המעשים בתדירות פחותה יותר מזו שתיארה המתלוננת, קיים מענה בחומר הראיות לתמיהתו של המערער לפיה אף לא אחד מיושבי הבית הבחין במעשיו. ראשית, מדברי המתלוננת בעדותה ניתן ללמוד שהמערער ניסה להסתיר את מעשיו (למשל, עמ' 170 לפרוטוקול, ש' 13). לכך יש להוסיף שמעדויות בני המשפחה עולה כי הללו חשדו במערער לאורך השנים. כך, ציין האח מ' כי הבחין במערער מספר פעמים כשהוא נכנס לחדרה של המתלוננת בשעות הלילה (עמ' 239 לפרוטוקול, ש' 30-28). עוד סיפר האח מ', כי כשהיה קטן ראה באחד המקרים את המערער "נוגע ב[מתלוננת] באיבר המין שלה כאילו הוא מדגדג אותה אבל הוא נגע בה שם למטה..." (ת/29, עמ' 1, ש' 13-12) ובהמשך אף סיפר לאמו על כך (עמ' 240 לפרוטוקול, ש' 4-3). גם האם סיפרה על אירועים מחשידים שונים. לדוגמה, תיארה האם מקרה בו התעוררה באמצע הלילה וראתה את המערער "יוצא ונכנס מספר פעמים מהחדר של [המתלוננת]" (ת/30, עמ' 2, ש' 21-20). האם סברה שהמערער נכנס לחדר השינה על-מנת לכסות את המתלוננת ואת אחיה, אך לאחר שחלפו מספר דקות בלא שהמערער שב לחדר השינה, נכנסה האם לחדרה של המתלוננת וראתה את המערער "יושב ליד המיטה של [המתלוננת] על הרצפה והידיים שלו על השמיכה שלה" (שם, ש' 26-25). האם סיפרה כי צעקה על המערער אשר אמר לה בתגובה "לא שום דבר רק יש לי יובש בידיים וחיפשתי משחה" (שם, ש' 27; וראו עדות האם בעמ' 272-271 לפרוטוקול). בהודעתה במשטרה הוסיפה האם וציינה כי שאלה את המתלוננת, בעת היותה בכיתה ב', אם המערער "נגע בה" (ת/30, עמ' 4, ש' 27-26; אם כי בהמשך עדותה סיפרה האם כי מעולם לא חשדה במערער כי הוא מבצע במתלוננת עבירות מין, ת/30, עמ' 7, ש' 23-20). עוד טענה האם כי במהלך שידור ידיעה חדשותית בה צפתה ביחד עם המתלוננת, ואשר עסקה בנפגעות של תקיפה מינית, אמרה לה המתלוננת "אני יותר או גם מסכנה" (ת/30, עמ' 7, ש' 13-7). הנה כי כן, לאורך השנים התרחשו מספר אירועים בהם נחשפו חלק מבני המשפחה להתנהגות תמוהה ומחשידה של המערער ולאמירות של המתלוננת, אשר בדיעבד אפשר להבינן כמתייחסות למעשים שביצע בה המערער. בהתחשב בכך, איני סבור שיש ממש בטענת המערער לפיה אין זה סביר שביצע את המעשים שיוחסו לו בלא שמישהו מבני המשפחה הבחין במעשיו.