העליון דחה ערעור שהגיש אייל שני כנגד חיובו בהפקדת ערבון בתיק פשיטת הרגל בעניינו - פסקדין

           לפניי ערעור על החלטת כבוד הרשם ג' שני (בש"א 3477/11 - א') מיום 29.6.2011 (להלן: החלטת הרשם) בה התקבלה בקשת המערער לפטור מאגרה ונדחתה בקשתו לפטור מלא מהפקדת עירבון.

1.        בשנת 2009 הוכרז המערער פושט רגל. בית המשפט המחוזי החליט בניגוד לעמדתו בעניין הסדר הנושים שהוצע על ידו, ועל כך ערער לבית משפט זה. בגין ערעורו הגיש המערער בקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון.

2.        בהחלטת הרשם נקבע כי יש מקום לפטור את המערער מתשלום אגרה אך אין מקום למתן פטור מהפקדת עירבון. הסכום להפקדה הועמד על 8,000 ש"ח.

3.        היעתרות הרשם לבקשת הפטור מאגרה התבססה על הכרזת המערער כפושט רגל, הכרזה המהווה ראיה לכאורה להיעדר יכולתו הכלכלית לצורך תשלום אגרה (ראו תקנה 14(ד)(3) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: תקנות האגרות)). עם זאת נקבע, כי לא די היה במצבו הכלכלי של המערער, כפי שהוצג בפני הרשם, כדי להצדיק מתן פטור מלא מהפקדת עירבון. צוין, כי המערער לא ביסס כנדרש את טענתו שלפיה קרוביו אינם נכונים לסייע לו בהפקדת העירבון וכן כי העובדה שחבר קרוב של המערער מממן את ייצוג המשפטי, להצהרתו, מלמדת לכאורה, כי יש לו מאין לבקש סכום נוסף למימון העירבון. עוד נקבע כי המערער הציע במסגרת הסדר נושים נשוא ההליך העיקרי לשלם סכום הקרוב ל-1.5 מיליון ש"ח במזומן. על כן בבואו לבקש פטור מהפקדת עירבון, הוא אינו יכול להסתפק בטענה כללית ובלתי-מבוססת שלפיה אין לו במי להסתייע על מנת לשלם את הערבות.

4.        מכאן הערעור שלפניי, בגדרו פורש המערער טענות רבות, שעיקרן בלבד יובא להלן. ראשית, הוא טוען כי אין מקום לחסום את גישתו של פושט רגל כמותו לערכאת הערעור באמצעות הצבת הפקדת העירבון כתנאי לשמיעת ערעורו. זאת במיוחד לאור העובדה שכאשר אדם מוכרז כפושט רגל כל נכסיו מוקנים לנאמניו פרט לסכומים הדרושים לו ולבני משפחתו למחייה. גביית העירבון מן הסכומים הללו, היא בלתי חוקתית לטענת המערער. שנית הוא טוען, כי אין מקום להפעיל את מבחן העזר  שלפיו נדרש מבקש הפטור להראות כי אין ביכולתו להסתייע בסביבתו הקרובה לצורך הפקדת העירבון. זאת, הן משום שמדובר במבחן משפיל במיוחד עבור פושטי רגל והן משום שלא ניתן לאתר את מקורותיו של מבחן זה, בפסיקת בית המשפט העליון או בחקיקה ראשית או משנית. משבוטל מבחן זה על ידי המחוקק בעניין האגרה, טוען המערער, הרי שיש מקום לבטלו גם ביחס לעירבון ומכל מקום, לטענתו, קיימות פסיקות סותרות בנושא. לבסוף ובשולי הדברים טוען המערער כי אם לא יתקבלו טענותיו, הרי שמן הראוי להקטין את הסכום להפקדת עירבון משמעותית ולהעמידו על סכום הנגזר מסכום התשלום העיתי אותו הוא משלך כחלק מהחזר חובותיו - המדובר ב-2,000 ש"ח.

5.        לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בהחלטת הרשם וכן בנספחים שהגיש המערער המיועדים להעיד על מצבו הכלכלי הנטען, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

6.        הרשם מצא לנכון להיעתר לבקשת המערער לפטור מאגרה, אך לא לבקשתו בדבר פטור מעירבון. לטעמי, החלטה זו נכונה ומעוגנת בדין ואף מאזנת כראוי בין השיקולים הרלוונטיים לנושא. להלן אבהיר דבריי.

           המערער אכן הוכרז כפושט רגל וההליך העיקרי שהגיש לבית משפט זה נסב על שאלת יכולתו הכלכלית. על כן, אני מסכים עם קביעת הרשם שלפיה יש לנהוג בגמישות בבואנו להעמיד מכשול כלכלי בדרכו אל ערכאת הערעור ולפיכך היה מקום לפטרו מתשלום האגרה. עם זאת, סוגיית הפטור מתשלום אגרה וסוגיית הפטור מהפקדת עירבון אינן סוגיות זהות. משהחליט הרשם לפטור את המערער מתשלום אגרה, יש להידרש לשאלה האם יש מקום לפוטרו גם מהפקדת העירבון (בש"א 4933/05 לוי נ' פלוניות (לא פורסם, 25.9.2005) זאת, לנוכח התכלית השונה שכל אחד מתשלומים אלה מיועד להגשים (בש"א 2288/05 אליאס נ' פרקליטות מחוז הדרום (9.3.2005); אורי גורן, סדר הדין האזרחי מהדורה עשירית 876 (תשס"ט - 2009)). לעניין ההבדל בין תכליותיהם של האגרה והעירבון יפים דבריו של השופט ד' לוין בבש"א 329/90 אברך נ' גרוגר, פ"ד מד(2) 383, 387-386 (1990):

"שהרי הפטור מאגרה הוא, בראש ובראשונה, עניין שבין המערער, המבקש לפתוח לפניו את שערי ערכאת הערעור ולאפשר לו לנצל את זכותו לערער בלא לשלם את האגרה, לבין המדינה. ההקלה הניתנת למערער במקרה כזה, אם ניתנת, היא מצד המדינה, המוותרת בשלב זה על האגרה שהיא זכאית לה (...) ככל שמדובר בהפקדת עירבון, אשר נועד לא לפתיחת שערי ערכאת הערעור בפני המערער, אלא להבטחת המשיבים, המוטרדים לדיון נוסף בפני ערכאת הערעור, שאם הערעור יידחה, לא יצאו נפסדים בשל חוסר יכולתם לגבות את ההוצאות שייפסקו לטובתם ..".

           ההבדל האמור בין האגרה לבין העירבון הוא הטעם העומד ביסוד הבחנה בין התנאים בהם צריך לעמוד בעל דין המבקש פטור מהם. כך, ניתן להצדיק את 'מבחן העזר' או 'מבחן ההסתייעות בקרובים' הנהוג, המקשיח במידת מה את תנאי הזכאות לפטור מעירבון. (ראו בש"א 9998/09 ונדר נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (טרם פורסם, 17.12.2009); בש"א 2867/11 עזבון המנוח יוסף שמואלי ז"ל נ' פלטה, (טרם פורסם, 13.4.2011); בש"א 3997/11 אבינו שמעון נ' כונס הנכסים הרשמי (12.6.2011)).. על פי מבחן זה, נדרש מבקש הפטור להוכיח כי לא רק הוא עצמו, לרבות בת זוגו והוריו אם הוא סמוך על שולחנם (ראו תקנה 14 (א) לתקנות האגרות), נעדר יכולת כלכלית, אלא שאף לא עלה בידו להסתייע בסביבתו הקרובה על מנת לגייס את הסכום להפקדה. תכלית המבחן היא להרחיב את הנטל המוטל על יוזם ההליך להבטחת האינטרס של הצד שכנגד, אשר שלא מיוזמתו, נאלץ לשאת בהוצאות של הליך משפטי נוסף. אין מדובר במבחן נוקשה, אלא בכלי נוסף העומד לרשות הרשם בבואו לאזן בין השיקולים המתחרים במסגרת בקשה למתן פטור מהפקדת עירבון: זכותו של מבקש הפטור שלא תיחסם דרכו רק משום שהוא דל באמצעים אל מול ההפסד שעלול להיגרם לצד השני, אם לא יהיה לו ממה לגבות את הוצאותיו.

           אוסיף, כי אין לטעמי מקום לקבל את טענת המערער שלפיה מבחן העזר האמור הוא מבחן מלאכותי המקנה יתרון לפושטי רגל "מקושרים". הרי תכליתו של המבחן היא לוודא שמבקשי פטור המסוגלים להשיג את הסכום להפקדת העירבון בקלות, מכוח קשרים עסקיים, משפחתיים או חברתיים, יעשו זאת, ובכך תוגשם זכותם לערער מבלי שייפגע אינטרס הצד השני להבטחת הוצאותיו. לעומת זאת, מבקשי פטור שאינם "מקושרים", בין אם הם פושטי רגל ובין אם לאו, ואין ביכולתם לקבל סיוע מסביבתם הקרובה, יטענו זאת בפני הרשם ויבססו טענתם - ובכפוף ליתר השיקולים הצריכים לעניין, יוכלו לקבל את הפטור המבוקש אם ימצא הרשם מקום לכך.

           אם כן, כפי שקבע הרשם, אין בטענותיו של המערער כדי לשמוט את הקרקע תחת אותו מבחן עזר, יציר הפסיקה, שאת הטעמים לו הסברתי לעיל.

7.        לאור האמור, נותרה השאלה, האם קיים טעם ספציפי להתערבות בהחלטת הרשם במקרה דנן. בית המשפט המחוזי קבע בעניינו של המערער כי "עניין לנו בחייב אשר אין ולא תיתכן מחלוקת שהינו בעל כושר השתכרות יוצא דופן בגובהו ואשר צפויים לו בעתיד הקרוב חוזים במסגרתם יוכל לשלשל לכיסו כמות נכבדה עד מאוד של כספים." (פש"ר 1474-03 ההדגשה במקור). על קביעה זו נסמך, בין היתר, הרשם בהחלטתו, ובצדק. קביעה זו כשלעצמה, מקימה נטל גבוה ביותר למערער - לסתור אותה, נטל שלא הורם. לכך נוספת העובדה שהמערער אכן לא ביסס, כאמור בהחלטת הרשם, את טענתו שלפיה סביבתו הקרובה אינה יכולה לסייע לו.

           המערער טוען, כי אין מקום לדרוש מאותם צדדים שלישיים שהביעו נכונותם להעמיד סכומים גבוהים לטובת הסדר הנושים שהוצע על ידו, להמשיך ולממן את הליך הערעור שבחר להגיש. אכן, לא ניתן לדרוש זאת מהם. אך בהחלט ניתן לדרוש מן המערער עצמו, לטעמי, לעשות מאמצים כבירים לגייס סכום כסף שאינו גבוה, במיוחד ביחס לאותם סכומים שהצליח לגייס לטובת ההסדר שהוצע על ידו, לצורך הפקדת עירבון. לכל הפחות, יש לדרוש ממנו להראות לבית המשפט כי נעשו מאמצים מצידו לגייס את הסכום האמור. כפי שהדגשתי בעבר, מי שרוצה לחשוף את בעל הדין שכנגד לסיכונים שבהליך ערעורי, עליו נטל ההוכחה לקיומם של תנאי הפטור ובתוך כך עליו לפרוש בפני בית המשפט תשתית עובדתית מלאה ביותר ועדכנית בדבר מצבו הכלכלי ויכולתו לגייס את הסכום (בש"א 3849/11 פלג נ' SOFASA Llc - חברה זרה הרשומה בארה"ב (טרם פורסם, 22.5.2011).

8.        לאור האמור, החלטת הרשם בענייננו מבוססת ומוצדקת ואין מקום להתערב בה. יש לזכור כי שיקול דעת הרשם בעניין פטור מערבון הוא רחב, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו בש"א 4747/05 ראובן פלד עבודות בניין בע"מ נ' בית הארחה - מעלה החמישה, (לא פורסם, 29.8.2005)).

           אשר על כן, הערעור נדחה. על המערער להפקיד את העירבון בסך של 8,000 ש"ח תוך 10 ימים מעת המצאת החלטה זו. 

           ניתן היום, ה' בתשרי התשע"ב (3.10.2011).