העליון דחה בקשת צ'רלטון לבטל פסק בוררות שניתן בעניין ההתאחדות לכדורגל

השופט א' רובינשטיין:

א.       בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (סגן הנשיאה זפט) מיום 12.1.2011, בו נדחתה בקשת המבקשת לבטל פסק בוררת (הפ"ב 21579-08-10) והתקבלה בקשת המשיבות לאשרו (הפ"ב 5336-07-10). טענות המבקשת, הן בעיקר לניגודי עניינים - של הבוררת (בבקשת רשות הערעור כפי שהוגשה תחילה) ושל בית המשפט קמא (בבקשה לתיקון בקשת רשות הערעור) - ועל רקע חזית זו ייסקר בתמצית הרקע העובדתי הנדרש.

רקע

ב.       בשנת 2007 זכתה המבקשת במכרז שפירסמה המשיבה 1 (משיבה 2 היא חברה זרה המייעצת למשיבה 1). למסמכי המכרז צורף הסכם (נספח ג'), ובין הצדדים התגלעה בהמשך מחלוקת בעיקר בשאלה אם מדובר בהסכם תקף ומחייב (כטענת המשיבות) או בטיוטה בלבד (כטענת המבקשת). כן הועלו טענות הדדיות לגבי הפרות ונזקים שנגרמו לכל אחד מהצדדים נוכח התנהלות הצד שכנגד. סעיף 8.1 לאותו הסכם הורה, כי "כל סכסוך או מחלוקת... יובא להכרעת בורר", וכי בהעדר הסכמה לגבי זהות הבורר "יהיה הבורר שופט בדימוס של בית המשפט המחוזי או של בית המשפט העליון, אשר ימונה על ידי ראש לשכת עורכי הדין במחוז תל אביב".

ג.       בחודש פברואר 2009 פנו הצדדים ליו"ר ועד מחוז תל אביב בבקשה למינוי בורר, וזה מינה את השופטת (בדימוס) גבריאלה (דה-ליאו) לוי, לשעבר שופטת בבית המשפט המחוזי בנצרת (להלן הבוררת). ביום 27.6.2010 ניתן פסק הבוררת בו התקבלה עמדת המשיבות, והמבקשת חויבה לשלם להן למעלה מעשרה מליון שקלים (הנושאים הפרשי ריבית והצמדה ממועדים שונים); לשיטת המבקשת משמעות הפסק מבחינתה הוא חיובה בתשלום "סכום של כ-100,000,000 ש"ח (במסגרת סעד אכיפת ההסכם הכולל התחייבויות הדדיות של הצדדים הנמשך על פני שנים מספר)" (סעיף 6 לתצהיר מנכ"ל המבקשת אשר נלוה לבקשת הביטול שהוגשה לבית המשפט המחוזי; להלן בקשת הביטול; להשלמת התמונה נציין, כי בית משפט זה - מפי השופט מלצר - דן בפרשה בשתי החלטות קודמות, רע"א 7427/10 צ'רלטון בע"מ נ' גבריאלה (דה ליאו) לוי (לא פורסם) החלטה מיום 21.10.2010; 8229/10 צ'רלטון בע"מ נ' ההתאחדות לכדורגל (לא פורסם) החלטה מיום 21.11.2010).

הבקשה לביטול פסק הבוררת

ד.       המשיבות ביקשו מבית המשפט המחוזי לאשר את פסק הבורר (הפ"ב 5336-07-10), ואילו המבקשת ביקשה לבטלו (הפ"ב 21579-08-10) לפי שלוש מן העילות הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968:

"(2)      הפסק ניתן על ידי בורר שלא נתמנה כדין...

(4)      לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו...

(10)    קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד".

בכל הנוגע לסעיף 24(2) נטען, כי לאחר מתן פסק הבוררת התגלתה למבקשת מעורבות גוף בוררויות הקרוי "המשכן לבוררות" - שבמסגרתו פעלה הבוררות - בהליך המינוי, באופן הנוגד את הסמכת יו"ר ועד המחוז לעשיית המינוי הוא עצמו.

ה.       בכל הנוגע לסעיף 24(4) הוזכרו מספר החלטות דיוניות של הבוררת: (1) החלטה (מיום 26.11.09) שלא לאפשר הגשת תמליל שיחה בין מנכ"ל המבקשת למנכ"ל משיבה 2 ממנו עולה, כנטען, כי אכן מדובר בטיוטת הסכם; (2) קביעת הבוררת (בעמוד 93 לפסק הבוררת בעקבות מספר החלטות ביניים), כי בניגוד לטענת המבקשת לא הסתירה המשיבה 1 פרוטוקולים רלבנטיים; (3) החלטת הבוררת (מיום 2.9.09 ומיום 26.11.09, וראו גם החלטה מיום 10.12.09) שלא לחייב את המשיבות לחשוף את מערכת ההסכמים ביניהן; (4) נטען להדחת עדים מצד המשיבות, ולהחלטה שגויה של הבוררת בפרט בעניינו של יו"ר קבוצת מכבי תל אביב (עמוד 97-96 לפסק הבוררת).

ו.       ואולם, דומה כי עיקר טענות המבקשת היו אלה המבוססות על סעיף 24(10). בהקשר זה נטען, כי לאחר מתן פסק הבוררת ערכה המבקשת "בירורים שונים ביוזמתה, במהלכם הסתברו לה עובדות חמורות ביותר (שכמובן לא היו ידועות לה בטרם מתן פסק הבוררת)" (סעיף 4 לבקשת הביטול); עובדות נטענות אלה עניינן שלוש פרשיות אשר בגינן מצויה היתה הבוררת, לפי הנאמר, בניגוד עניינים כה חמור הצריך להביא לביטול פסק הבוררת.

ז.       הפרשה הראשונה (אשר בית המשפט המחוזי כינה "פרשת רבינוביץ") עניינה בעובדה, שמשרדו של בעלה של הבוררת (פרופ' יובל לוי מייסד ושותף בכיר במשרד עורכי הדין פרופ' יובל לוי ושות') מייצג את מי ששימש יו"ר הרשות לבקרה תקציבית של המשיבה 1 (רו"ח יאיר רבינוביץ); ובטענה, כי לרשות זו אינטרס בתוצאות הבוררות. הפרשה השניה (אשר בית המשפט המחוזי כינה "פרשת עזור") עניינה בכך, שמשרדו של פרופ' לוי מייצג שתי נתבעות בתביעה שהגישה חברת מרקעי תקשורת בע"מ, המחזיקה 50% מהון המניות המונפק של המבקשת. נטען, כי פרופ' לוי עצמו קיבל את התיק לטיפול המשרד, ציין בפני לקוחו (מר יעקב מזרחי) כי הוא מאמין בתיק, וכן כי בכתב ההגנה שהוגש (אם כי לפני העברת הייצוג למשרד פרופ' לוי ושות') הועלו טענות קשות לגבי אמינותו של בעל המניות העיקרי במרקעי תקשורת (מר אלי עזור). הפרשה השלישית (אשר בית המשפט המחוזי כינה "פרשת רמון") עניינה בעובדה, שהשר לשעבר חיים רמון (אשר שימש כיועץ בכיר אצל המבקשת), פעל בזמן היותו שר משפטים (בשנת 2006) להגשת תלונה נגד הבוררת (אז שופטת בית המשפט המחוזי) לנציבות תלונות הציבור על שופטים בקשר לאמירה בתיק פלילי מסוים; בעקבות תלונה זו ננזפה הבוררת (יחד עם שני חבריה להרכב), וזמן קצר לאחר מכן פרשה מכס השיפוט. נטען, כי לאחר שהמבקשת הודיעה שהיא מתכוונת להעיד את מר רמון באחת מישיבות הבוררות (עניין אשר בסופו של דבר לא יצא לפועל), ציינה הבוררת כי יש לה עמו היכרות אישית מתקופת לימודיה באוניברסיטה, אך נמנעה מציון מעורבותו בהגשת התלונה נגדה.

ח.       יצוין כי במהלך המשפט (באוקטובר 2010) הגישה הבוררת ברשות בית המשפט "עמדה" ובה התייחסות "לטענות אישיות שהוטחו בה" (כך החליט בית המשפט המחוזי ב-7.10.10). לעניין רבינוביץ ציינה, כי ידעה שמשרד פרופ' לוי ושות' מייצג אותו, אך לא שהוא קשור להתאחדות לכדורגל. לעניין עזור נאמר, כי עד לאחר פסק הבוררות לא ידעה על תביעת מרקעי תקשורת ועל ייצוג גורמים כלשהם על-ידי משרד פרופ' לוי ושות'. לעניין רמון נאמר, כי אכן היו יחסי ידידות בין הבוררות למר רמון בעת הלימודים בשנות השבעים, אך לא היה קשר ביניהם מאז למעט פגישות באירועים אליהם הזדמנו שניהם, וכן כי לא נוצרו יחסים שליליים עקב הבירור שפתח בו כשר המשפטים בעניין פסק הדין בתיק פלילי בו ישבה לדין בנצרת, וכי אין קשר בין הנזיפה להחלטת הבוררת לפרוש מן השיפוט.  

פסק הדין קמא

ט.       ביום 12.1.2011 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת הביטול ואישר את פסק הבוררת. הטענה לפגמים במינוי נדחתה משני טעמים עיקריים: ראשית, נקבע כי הבוררת אכן מונתה על ידי יו"ר ועד המחוז של לשכת עורכי הדין בהתאם להסכמת הצדדים, וכי אין במעורבות המשכן לבוררות חריגה מהסכמה זו; שנית נקבע, כי מעורבות המשכן לבוררות היתה ידועה למבקשת לפני תחילת הבוררות, כי היא לא העלתה כל טענה או בקשה לבירור טיבה, וכי אין לאפשר לה לעשות זאת בשלב הנוכחי. בכל הנוגע לטענות שעניינן אי-מתן הזדמנות נאותה להבאת ראיות נדרש בית המשפט רק לטענה בעניין ההחלטה (מיום 26.11.09) שלא לאפשר את הגשת תמליל השיחה בין מנכ"ל המבקשת למנכ"ל משיבה 2. נקבע, כי מדובר בניסיון לערער על החלטת הבוררות, וכי הטעמים שניתנו בהחלטה מסתברים לגופם.

י.       אף הטענות שעניינן ניגוד עניינים נדחו. בכל הנוגע לפרשת רבינוביץ התקבלה גירסת פרופ' לוי, לפיה עו"ד אחר במשרדו טיפל באותו התיק (אשר אינו קשור לתפקידו של רבינוביץ ברשות לבקרה תקציבית); כי בזמן הבוררות הוא עצמו לא היה מודע לקשר בין רבינוביץ למשיבה 1 וכי לא החליף מידע בעניין עם רעייתו. בית המשפט אף קבע מפורשות:

"פרופ' לוי נחקר בדיון... וגרסתו לפיה לא ידע על הקשר בין רבינוביץ לבין ההתאחדות לא הופרכה ועוררה את אמוני" (עמוד 7 לפסק הדין).