העליון דחה בקשת הורי קטין לביטול הליך האימוץ

1.        בהליך שלפני אוחד הדיון בבקשות רשות ערעור שהגישו המבקשת והמבקש בנפרד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בעמ"ש 15598-01-13 (שניתן על ידי כב' סגנית הנשיאה ש' וסרקרוג והשופטות י' וילנר ור' למלשטריך-לטר), אשר דחה ערעור שהגישו כל אחד מהמבקשים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה באמ"ץ 40529-08-11 (כב' סגנית הנשיא ש' ברגר), בגדרו הוכרז משיב 2 (קטין) כבר אימוץ כלפי המבקשים - הם הוריו הביולוגיים.

רקע עובדתי והבקשה להכריז על הקטין כבר אימוץ

2.        המבקשת  בבע"מ 934/13 (להלן: "האם") והמבקש בבע"מ 1087/13 (להלן: "האב"), מצויים בקשר זוגי מזה כשמונה שנים, מבלי שנישאו זו לזה. האם, ילידת 1978, עלתה לארץ בשנת 1995. היא אובחנה כחולה בסכיזופרניה כרונית ומוכרת כנכה על ידי המוסד לביטוח לאומי. האב יליד 1965, גרוש ולו בת מנישואיו הקודמים. בעברו הורשע האב בפלילים, וריצה מספר עונשי מאסר בגין עבירות פריצה ועבירות סמים. למבקשים שני ילדים משותפים. הבכור (להלן: "הבכור"), יליד שנת 2005, הוכרז כבר אימוץ בשנת 2007. הבן הנוסף, הוא הקטין שעניינו מובא לפני בתיק זה (להלן: "הקטין"), נולד בשנת 2009. הקטין נולד כפג, אושפז במחלקת פגים, ואף עבר בימי חייו הראשונים מספר ניתוחים. בהיותו כבן שלושה חודשים, הוכרז הקטין כ"קטין נזקק", כהגדרת חוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך-1960. לאחר מכן הועבר הקטין למשמורת רשות הסעד, וממנה הועבר למשפחת אומנה חסויה, עימה הוא מתגורר עד היום. הוריו של הקטין נפגשים עימו, בנפרד, אחת לחודש במרכז הקשר המקומי.

           על הרקע המתואר, הגיש היועץ המשפטי לממשלה לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה בקשה להכריז על הקטין כבר אימוץ כלפי הוריו. לבקשה צירף בא-כוח המדינה, בין היתר, שתי חוות דעת פסיכולוגיות לגבי ההורים הביולוגיים שנערכו על ידי ד"ר ד' גוטליב (להלן: "המומחה"), תסקיר פקידת סעד לחוק האימוץ, תצהיר פקידת הסעד לחוק הנוער, ותצהיר העובדת הסוציאלית, דו"ח פסיכולוגי, אבחון רפואי מהמוסד לביטוח לאומי ומסמכים והחלטות מתיק בית המשפט לנוער. במהלך הדיון בבקשה, מונה אפוטרופוס לדין לקטין - עו"ד ג' גרונפלד, ואף נתבקשה קבלת חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט בדבר מסוגלותם ההורית של המבקשים. חוות דעת זו נערכה על ידי ד"ר מ' שרי ממכון שלם.

           במסגרת הבקשה, טען בא-כוח היועץ המשפטי כי הוכח בראיות שהמבקשים אינם מסוגלים לדאוג כראוי לקטין בשל התנהגותם או מצבם, וכי אין סיכוי שהתנהגותם או מצבם כאמור ישתנו בעתיד הנראה לעין, על אף עזרה כלכלית וטיפולית סבירה. הודגש כי האם מוכרת ללשכת הרווחה זה מספר שנים, מאובחנת כחולת סכיזופרניה, ואין לה מערכת תמיכה, בהיותה בודדה בארץ. לטענת המומחה ד"ר גוטליב האם מתפקדת ברמה נמוכה ביותר, בעלת כוחות מוגבלים, ואיננה מבינה את הצרכים הרגשיים של בנה. באשר לאב צוין כי הינו אדם טוב לב, פסיבי וחלש, אשר זקוק לעידוד ולחיזוקים על מנת לפעול. המומחה ציין בחוות דעתו כי האב מתקשה לציין בצורה מפורטת את צרכיו של הילד, או להציג תוכנית מעשית לאופן בו הוא מתכנן לגדל את הילד.

           לטענת האם בבית המשפט לענייני משפחה, לא הוכח כי היא אינה יכולה לגדל את הקטין. צוין כי בכל מקרה יש מקום להורות שהקטין יישאר במשפחת אומנה, עד כי באופן הדרגתי, ובסיוע הולם, תוכל לקבל את הקטין לחזקתה. האב מצידו טען כי טובת הקטין להישאר באומנה, ואולם יש לאפשר לו לקיים קשר עם בנו, ולבחור בחלופה של אימוץ פתוח.

הכרעת בית המשפט לענייני משפחה

3.        בטרם אדרש להכרעת בית המשפט לענייני משפחה גופה, יש לציין כי כחצי שנה טרם מתן ההכרעה, דחה בית המשפט לענייני משפחה את בקשת האב למחיקת ההליך, נוכח אי עמידה בהוראות סעיף 13(ב)(1) לחוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק האימוץ"), המחייב את בית המשפט להכריע בבקשה להכריז על קטין כבר אימוץ תוך תשעה חודשים. הסוגיה תידון בהרחבה בהמשך, ואולם כבר עתה ניתן לומר כי בהחלטת הביניים נקבע שבנסיבות העניין אין מקום למחיקת ההליך, נוכח נימוקים של טובת הקטין, חקר האמת וניהול הליך הוגן, וסמכותו הטבועה של בית המשפט להארכת מועדים. הצדדים לא השיגו על החלטת ביניים זו לבדה, אולם העלו טענותיהם ביחס אליה במסגרת הערעור על פסק הדין.

           בפתח הכרעתו בהליך העיקרי סקר בית המשפט לענייני משפחה את חוות הדעת לעניין מסוגלותם ההורית של המבקשים - חוות דעתו של המומחה ד"ר גוטליב; חוות דעת משלימה מטעמו; וחוות דעת מכון שלם, המומחה מטעם בית המשפט, ערוכה על ידי ד"ר שרי. יצויין כי המבקשים התנגדו להגשת חוות הדעת של ד"ר גוטליב מטעם היועץ המשפטי לממשלה, שכן האחרון חיווה דעתו בדבר היעדר מסוגלות הורית ביחס לבנם הבכור של המבקשים. בית המשפט לענייני משפחה לא מצא מקום לקבל את ההתנגדות, תוך קביעה שיש בחוות הדעת לפרוס בפני בית המשפט את מלוא התמונה וכי "אין בה, בהכרח, כדי להצביע על קיומה של דעה קדומה מצידו בעניין הקטין מושא ההליך שבפניי". עוד יוסף, כי לאור טענות הצדדים ביחס לחוות דעתו של המומחה, מינה בית המשפט לענייני משפחה את מכון שלם כמומחה מטעם בית המשפט "על מנת שתהיה מונחת בפני בית המשפט חוות דעת חדשה, ערוכה על ידי מומחה שאין לו היכרות קודמת עם הצדדים".

           בכל מקרה, בחוות דעתו של המומחה ד"ר גוטליב, צוין כי האב אינו רואה בעייתיות במערכת היחסים שבינו לבין האם, וכי לדעת האב יכולים הם לתפקד כהורים לקטין. הודגש כי האב רואה וחווה את העולם בצורה דלה, ובעל רמה נמוכה של סובלנות, על אף כוונותיו החיוביות. ביחס לאם צוין כי על אף שהיא אינה נמצאת כרגע במצב פסיכוטי, היא נעדרת יכולת של ממש לנקוט יוזמות למען עצמה, והיא מתקשה בתפיסת המציאות באופן משמעותי. עוד נכתב כי האם נוטה להיות פשטנית מאוד בחשיבתה, מתקשה לקחת אחריות של ממש על מעשיה, וכי האופן בו היא מנהלת את חייה הינו בעייתי במידה רבה. המומחה סיכם את חוות דעתו וקבע כי בדיקתו מצביעה באופן משמעותי על המשך היעדר המסוגלות ההורית. ניתן דגש לא רק לקושי הפרטי של כל אחד מההורים, אלא אף לקושי הנובע ממערכת היחסים ביניהם.

           בחוות דעתו השניה, שנערכה כאשר היה הקטין בן שנה וחצי, ציין ד"ר גוטליב כי לא חל שינוי ממשי אצל ההורים, אשר על אף רצונם לגדל את בנם, אינם מסוגלים לכך ואף אינם מסוגלים לשנות מאורחות חייהם. בסיכום חוות דעתו השניה המליץ המומחה להכריז על הקטין כבר אימוץ. כן הדגיש כי נוכח העובדה שההורים אינם מהווים כיום דמויות משמעותיות בחיי הילד - יש להמליץ על אימוץ סגור.

           בהיות הקטין בן 3, הוגשה לבית המשפט לענייני משפחה חוות דעת אשר נערכה על ידי מכון שלם, לבקשת בית המשפט. נקבע בחוות הדעת כי האב מצוי בטווח הפיגור הקל של היכולות האינטלקטואליות, וכי תפקודו הרגשי נראה כדל ביותר, גם ביחס ליכולותיו הקוגניטיביות. הודגש שגורמים אלה פוגמים ביכולותיו להעניק לבנו סביבה פיסית ורגשית עשירה ובטוחה דיה. באשר לאם, צוין כי היא נוטה לקבל החלטות ולפעול בהשפעת הלחצים המידיים, מתקשה להשקיע רגשית באחר וחסרה במודעות לעצמה ולקשייה התפקודיים. הוסף כי האם אינה מצליחה להפריד בין צרכיה שלה ושל אחרים, וכי הממצאים אינם מצביעים על יכולתה לנהל את חייה בצורה מספיק מסתגלת ועקבית. לסיכום נקבע ביחס למבקשים כי הליקויים בתפקודם אינם פרי משבר חולף, אלא קשורים בליקויים קוגניטיביים, אישיותיים ורגשיים מבניים. המלצת המומחה מטעם בית המשפט, מכון שלם, הייתה לשלול מסוגלות ההורים כלפי הקטין.

           בית המשפט לענייני משפחה עיין בחוות הדעת ושמע את העדים. נקבע כי אין מנוס מלאמץ את חוות הדעת המלמדות כולן כי המבקשים נעדרים מסוגלות הורית, וכי אף הם עצמם מכירים בחוסר יכולתם לגדל את הקטין. באשר לסיכוי לשינוי בעתיד, חרף עזרה מרשויות הרווחה, שמע בית המשפט את עדויות הגורמים המטפלים מרשויות הרווחה, והגיע לכלל מסקנה שעל אף מאמצים ומשאבים רבים שהושקעו בסיוע למשיבים בהדרכה פרטנית, לא ניתן לקבוע כי קיים סיכוי לשינוי בהתנהגותם או במצבם בעתיד.

           בית המשפט לענייני משפחה דן בסוגיה "אומנה לטווח ארוך או אימוץ". נקבע על בסיס חוות דעתו של מכון שלם, כי העובדה שהקטין מצוי באומנה כבר מהיותו בן 4 חודשים, מקנה לו תחושת ביטחון, שייכות, יציבות וודאות וקביעות. הוסף כי נוכח הרקע של המבקשים, יש להעדיף את האפשרות של אימוץ. ביחס לסוג האימוץ - פתוח או סגור - נקבע על בסיס חוות הדעת של מכון שלם, כי לנוכח תקופת חייו הראשונית הקשה של הקטין, חייב הוא לקבל את התנאים המיטביים להמשך בניית ההתקשרות והשייכות ללא סיכון הליך האימוץ. הודגש כי אימוץ פתוח עלול לסכן את התפתחותו והמשך קליטתו במשפחה המאמצת. בהתאם, ונוכח השוני בהערכות המומחים לגבי המבקשים, נקבע כי ביחס לאם יהיה האימוץ סגור, בעוד שכלפי האב יהיה האימוץ פתוח, במובן זה שפעמיים בשנה יוכל לעיין בתמונות עדכניות של הקטין שיושמו בתיקו האישי.

הערעור לבית המשפט המחוזי

4.        ערעורים שהגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי נדחו פה אחד (עמ"ש          15598-01-13; עמ"ש 1907-01-3, כב' ס' הנשיאה ש' וסרקרוג, והשופטות י' וילנר ור' למלשטריך-לטר), למעט נקודה אחת ביחס לאם, כפי שיובהר. באשר לחוות הדעת והממצאים העובדתיים, נקבע כי לא היה מקום להתערב בהם. צוין כי טובת הקטין היא השיקול העיקרי בתיקי אימוץ, וכי אין כל הצדקה במקרה דנא לפסוק בניגוד להמלצת הגורמים המומחים. הודגש כי אין להורי הקטין מסוגלות הורית, ואין סיכוי סביר לשינוי. באשר לתוצאות האימוץ, נקבע כי אלה יצומצמו, באופן שבו גם האם תהא זכאית לקבל תמונות של הקטין פעמיים במהלך כל שנה. עוד נקבע כי אף ההורים יניחו תמונות אצל העובדת הסוציאלית, אשר הקטין יוכל לעיין בהן ככל שייבחר.

           באשר לטענה בדבר המועד למתן פסק הדין בערכאה המבררת, קבעה ערכאת הערעור כי יש לשוב ולהדגיש את החשיבות הרבה שבהקפדה על מועדים שנקבעו בחוק האימוץ. לצד זאת נקבע כי המחוקק לא הסדיר את התוצאה המתחייבת מאי עמידה במועדים. הודגש שבנדון, טובת הקטין היא לגדול בבית משפחה מאמצת, ואין להורות על בטלות החלטה זו רק מטעם של איחור במועדים. מכאן הבקשות שלפני.

טענות הצדדים

5.        לטענת המבקש שגו ערכאות קמא עת קיבלו לתיק את חוות הדעת שהוגשו על ידי ד"ר גוטליב מטעם היועץ המשפטי לממשלה. נטען כי חוות הדעת של המומחה ניתנה בהסתמך על חוות דעת קודמת שערך, במסגרת הליך ההכרזה על בנם הבכור של המבקשים כבר אימוץ, ומשכך נגועה היא במשוא פנים ובדעה קדומה. הודגש כי בקבלתה של חוות הדעת אף נפל פגם דיוני, שכן צד - בענייננו, היועץ המשפטי לממשלה - אינו יכול להגיש חוות דעתו מטעמו אלא לאחר שמינה בית המשפט מומחה. במקרה דנא, מונה המומחה מטעם בית המשפט - מכון שלם - רק לאחר שהוגשה כבר חוות דעת מומחה מטעם המדינה. לגופו של עניין טוען בא כוח האב כי עיון בחקירות העדים ובמסמכים שהוגשו על ידם, מגלה כי המדינה לא הרימה את הנטל להוכחת חוסר מסוגלות הורית אצל המבקשים, וזאת בשל פגמים ותהיות שעלו בתצהירים ובעדויות. נטען כי האב נמצא כמי שיכול לשמש "הורה מסייע", ועל כן לא היה מקום ליתן צו אימוץ כלפיו. עוד טען האב ביחס לפגם הדיוני העולה ממתן פסק הדין לאחר המועדים שנקבעו בחוק האימוץ. לעניין זה מציין בא כוח האב כי "הכשרת" האיחור, כמוה כהפיכת ההוראה בדבר המועדים למתן פסק דין של אימוץ לאות מתה.