העליון דחה בקשה לעיון חוזר בתנאי מעצרו של נאשם.

א.        ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט קאפח) בתיק מ"ת 32874-03-11 מיום 7.12.11 בו נדחתה בקשת העורר לעיון חוזר בתנאי מעצרו.

רקע

ב.        נגד העורר, יליד 1973, ו-15 נאשמים נוספים, הוגש כתב אישום המונה 11 סעיפי אישום, מתוכם מיוחסים לעורר שישה. עניינו העיקרי של כתב האישום מתן הלוואות וגבייתן באלימות ובאיומים; לעורר מיוחסות מעורבות בהצתה, השלכת רימון, פציעה בנסיבות מחמירות וחטיפה לשם סחיטה. ביום 5.6.11 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, וזאת לאחר שנדרש, נוכח הסכמה דיונית בין הצדדים, לבחינת הראיות המיוחסות לעורר במסגרת האישום הראשון בלבד. בערר שהוגש לבית המשפט העליון נקבע ביום 12.7.11 (השופט גרוניס, בש"פ 4719/11), כי חומר הראיות בכל הנוגע לאישום הראשון, אינו מצדיק מעצר ללא בחינתן של חלופות. בהתאם, הוגש תסקיר מטעם שירות המבחן, אשר נמנע מהמלצת שחרור לחלופות שהוצעו.

ג.        ביום 9.8.11 קבע בית המשפט המחוזי כי קיימות ראיות המוכיחות לכאורה את אשמת העורר בכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. על כן, ונוכח המלצתו השלילית של שירות המבחן, הורה בית המשפט המחוזי על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים. בערר שהוגש על החלטה זו קבעתי ביום 13.9.11 (בש"פ 6180/11), כי צדק בית המשפט המחוזי בקבעו שיש ראיות לכאורה לגבי כל סעיפי האישום. אשר לחלופת המעצר ציינתי, כי בהינתן חלקו הפחות, באופן יחסי, של העורר בביצוע העבירות, יש מקום לבחינתה של חלופת מעצר, אולם שירות המבחן מצא כי המפקחים שהוצעו אינם מסוגלים להפיג את המסוכנות הנשקפת מהעורר. לבסוף ציינתי, כי העורר יוכל לפנות לבית המשפט המחוזי אם תהא בידיו הצעה לחלופה אחרת במסגרת בקשה לעיון חוזר.

ד.        העורר הגיש בקשה לעיון חוזר ובה הציע חלופות נוספות. בית המשפט המחוזי קבע ביום 11.10.11, כי אין כל חלופה שיהא בה להפיג את מסוכנות העורר, ועל כן הבקשה נדחתה מבלי שנבדקו החלופות. ערר שהוגש על החלטה זו התקבל ביום 27.10.11 (השופטת חיות, בש"פ 7583/11), בכך שנקבע כי על בית המשפט המחוזי לבחון את החלופות באמצעות שירות המבחן, ולא לדחות אותן מתחילה. על כן, הורה בית המשפט על הגשת תסקיר בו יבחנו החלופות, ועל החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי בהתאם.

ה.        בתסקיר שערך שירות המבחן ביום 13.11.11 נבחנו שתי חלופות שהוצעו מטעם העורר:

             הראשונה, בית חברו של העורר בשכונת עזרא תל אביב, בו מתגוררים חברו (אשר לא הוצע כמפקח בשל עברו הפלילי), בת זוגו של החבר, הילדים ואמה של בת הזוג. אשר לבת הזוג שהוצעה כמפקחת נקבע, כי אינה מבינה את חומרת המעשים המיוחסים לעורר, וכי אין באפשרותה להציב גבולות בעבורו. אשר לאחיו של החבר שהוצע כמפקח נקבע, כי אינו מכיר די הצורך את העורר, ויתקשה לתת מענה למצבי סיכון העלולים להתעורר; כך גם נקבע לגביי ידידה של החבר, שהוצעה גם כן כמפקחת.

           השניה, שתי יחידות דיור, אחת בישוב תל יוסף והשנייה בירושלים, שירות המבחן ציין כי לא ברור מי אחראי על היחידות; המפקחים שהוצעו הם שני תלמידי ישיבות אשר אינם מכירים את העורר, אולם מעוניינים לסייע לשם קיום מצוות. שירות המבחן התרשם, כי אלה לא יוכלו לשמש גורמי סמכות ולפקח על העורר, ועל כן אינם מתאימים כמפקחים.

           בסיכומם של דברים, נוכח חומרת העבירות, בעיותיו הנפשיות של העורר, התמכרותו לאלכוהול והיעדר מפקחים מתאימים, לא המליץ שירות המבחן על שחרורו.

ו.        ביום 7.12.11 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת העורר לעיון חוזר בציינו את התסקיר השלילי, לרבות המסוכנות הנשקפת מן העורר והפוגעת ביסוד האמון, תפקידו של העורר בפרשה שביסוד כתב האישום, והמפקחים שלא נמצאו מתאימים. על החלטה זו מוגש הערר.

הערר

ז.        נטען, כי בקשת העורר לעיון חוזר נדחתה בשל דעתו המוקדמת של בית המשפט המחוזי - כפי זו הובעה בדיון ביום 10.11.11 - לפיה לא יהא בשום חלופה כדי להפיג את מסוכנות העורר. אשר לתסקיר נטען, כי שירות המבחן לא נימק מדוע אין באפשרותם של המפקחים להציב גבולות לעורר, במיוחד בכל הנוגע לתלמידי הישיבה מירושלים. עוד נטען, כי לא נדרש שחלופת המעצר תאיין הרמטית את מסוכנותו של המבקש, אלא שיהא בה כדי להפיג את מסוכנותו, והחלופות שהוצעו עומדות בתנאי זה.

הדיון

ח.       בא כוח העורר טען, כי בית המשפט קמא שלל חלופה בשל מסוכנות הגם שבית משפט זה קבע כי יש לבחון חלופה. אשר לחלופות, הערר מתמקד בחלופה בירושלים שלשיטת העורר לא צריכה היתה להיפסל, נוכח הנכונות לפיקוח, הצעת איזוק אלקטרוני וגם התחייבות שלא יהיה במקום אלכוהול, אף שלא האלכוהול הוא יסוד העבירות לכאורה; נאמר כי יש נכונות להציע מפקחים נוספים, ובסך הכל חמישה, הרואים בכך מצוה, והחלופה מצויה במקום מרוחק. נטען גם כי אין עברו של העורר מכביד.

ט.       באת כוח המדינה טענה, כי בהחלטת השופט גרוניס בבש"פ 8958/11 מיום 20.12.11 בה הוארך מעצרו של העורר ב-90 יום מדובר על "החומרה המופלגת של העבירות" המיוחסות לו כמצדיקה את הארכת המעצר, וכן דובר על "מסוכנות מפליגה" ועבר פלילי מעצים. כן הוארך מעצרו של נאשם אחר בפרשה, שמעשיו לכאורה קלים משל העורר. לעניין החלופות הוטעם כי שירות המבחן, סמן שיקומי, זיהה בעורר מסוכנות של עולם העבריינות, וכן אין שקיפות באשר לטיב החלופה בירושלים. 

הכרעה

י.        לאחר העיון אין בידי להיעתר לערר.

יא.      בהחלטה (בבש"פ 6180/11) מיום 13.9.11 ציינתי:

"העבירות המיוחסות לעורר מתארות אותו כחייל, גם אם זוטר, ב"צבא" שמטרתו גביית כספים, כאשר כמעט "כל האמצעים כשרים". אין חולק כי העורר אינו הדומיננטי מבין הנאשמים, אולם תדירות העבירות והעובדה שלכאורה, בחר העורר בפשע כדרך חיים, ובפרט - בגביית כספים באיומים כמקצוע, מעידות על המסוכנות הגבוהה הנשקפת ממנו. יחד עם זאת, ובשים לב לחלקו הפחות בביצוע העבירות, אינני סבור כי מדובר במסוכנות שאינה ניתנת להפגה בחלופת מעצר הולמת. דא עקא, ששירות המבחן בחן את החלופות המוצעות, ומצא כי אין בהן כדי להציב גבולות לעורר ולמנוע ממנו לבצע עבירות נוספות. זכותו של העורר, כמובן, להכחיש כל קשר לעבירות בהן מואשם גם בפני שירות המבחן, אולם משנקבע כי יש ראיות לכאורה להוכחת האישומים, אין הכחשה זו תורמת לאפשרות להפחית את מסוכנותו באמצעי של חלופת מעצר. ועוד, משניתנה המלצה שאינה חיובית של שירות המבחן, הסמן השיקומי של המערכת, נדרש מן העורר להצביע על טעמים לפיהם בכל זאת ישנה אפשרות לשחררו לחלופת מעצר. סבורני, כי לא עלה בידי העורר כדי להראות לעת הזאת כי אכן כך".