העליון דחה את העתירה נגד החלטת היועמ"ש שלא להעמיד לדין את מחברי הספר "תורת המלך", בגין הסתה לגזענות והסתה לאלימות

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

א.             עתירה נגד החלטת היועץ המשפטי לממשלה (להלן היועץ המשפטי) שלא להעמיד לדין, מחוסר ראיות מספיקות, את מחברי הספר "תורת המלך"; זאת, בין היתר, בעבירות של הסתה לגזענות והסתה לאלימות.

רקע עובדתי

ב.             המשיבים 7-6 (להלן המחברים), רבנים בישיבת "עוד יוסף חי" (המשיבה 5),  הם מחברי הספר "תורת המלך" שפורסם בשנת 2009. הספר עוסק, כהגדרתו, ב"דיני נפשות בין ישראל לעמים" וכולל פרקים דוגמת "הריגת גוי שעובר על שבע מצוות" (פרק שני); "נפש יהודי מול נפש הגוי" (פרק רביעי); ו"פגיעה מכוונת בחפים מפשע" (פרק שישי). הספר נפתח ב"הסכמה" – מעין המלצה מאישיות רבנית מוכרת המופיעה בפתיחת ספרים תורניים – מאת הרב יצחק גינזבורג (המשיב 8), הרב דב ליאור (המשיב 9) ואחרים.

ג.              בנובמבר 2009, בעקבות חשיפת קיומו של הספר בכלי התקשורת, הוגשו ליועץ המשפטי מספר תלונות שביקשו לפתוח בחקירה נגד מחברי הספר. ביום 1.2.10 נפתחה חקירה פלילית נגד המחברים, וביום 1.8.10 נשלחו הודעות המעדכנות את המתלוננים בנוגע לכך. עותקים של הספר נתפסו על-ידי משטרת ישראל. בנוסף, נחקרו המשיבים 9-8 במשטרה באזהרה – המשיב 6 ביום 26.7.10; המשיב 7 ביום 19.8.10; המשיב 8 ביום 2.8.10; והמשיב 9 ביום 27.6.11. חדי העין ישימו לב לפער בין תאריך חקירתו של המשיב 9 למועדי חקירתם של שאר המשיבים הנזכרים; הפער נובע מסירובו ההפגנתי של משיב זה להתיצב לחקירה משך תקופה משמעותית.

ד.             המחברים שמרו בחקירתם על זכות השתיקה, ונמנעו מהתייחסות לטענות שהועלו נגדם. עם זאת, נמצאה עמדת המחברים כלפי הטענות, במסגרת תשובתם בהליך שונה ונפרד; מדובר במכתב שמסרו המחברים לעורך-דינם, ככל שניתן לראות – ללא תאריך, במסגרת הליך מינהלי שהתנהל בין משרד החינוך למשיבה 5 (להלן מכתב המחברים). נציין בקצרה, כי מטרת ההליך היתה בחינה מחדש של תקצוב המשיבה 5 על-ידי משרד החינוך, בעקבות פרסום ספרם של המחברים. המכתב הגיע לידי היועץ המשפטי, והוא  התחשב בו במסגרת החלטתו שלא להעמיד את המחברים לדין. 

ה.             המחברים טוענים במכתב, כי מדובר בספר הלכתי שנועד לעיון תיאורטי ולא לקביעת הלכה למעשה; זאת הסיבה, לטענתם, שהספר יצא במהדורה מוגבלת אשר נועדה ל"לומדי סוגיות תלמודיות בעיון". בנוסף, כך נטען, זאת הסיבה שבמהדורה השניה של הספר שונה שם החלק בספר שהוגדר כ"מסקנות" ל"מהלך הספר בקצרה"; זאת כדי להדגיש "שמדובר בסיכום הדיון ולא במסקנות למעשה". עוד מוסיפים המחברים, כי ספרם מהוה חידוש הלכתי דווקא בכך שהוא מדגיש, כי "הדרך הנכונה היא לעבוד דרך מוסדות של שלטון וממשל". בנוגע להיבט הגזעני, המחברים טוענים שהספר אינו מתיחס ספציפית לבני הלאום הערבי, אלא לכל מי שאינו יהודי מבחינה הלכתית. עוד נטען, כי הספר פורסם תוך הסתמכות על חוות דעת משפטית שניתנה להם, הקובעת שהספר מוגן מכוח הגדרת "פרסום מותר" בסעיף 144ג(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן החוק) – "פרסום ציטוט מתוך כתבי דת וספרי תפילה".

ו.              בחקירתו הכחיש המשיב 8 שנתן הסכמה לספר, וטען שמדובר ב"ברכה לעוסקים במלאכת לימוד התורה". עוד הוסיף, כי אין הוא מסכים לכל האמור בספר, ושממילא "עיקר הספר הוא סברות". המשיב 9 ציין, כי לא קרא את כל הספר אלא חלקים בלבד.

ז.              ביום 2.4.12 הוגשו שתי עתירות נגד היועץ המשפטי – הנדונות כאחת –המבקשות להעמיד לדין את המחברים, את הישיבה בה הם עובדים ואת הרבנים שנתנו הסכמתם לספר. זאת – בגין עבירה של הסתה לגזענות לפי סעיף 144ב לחוק, וכן עבירה של הסתה לאלימות לפי סעיף 144ד2 לחוק. בנוסף ביקשו העותרים להעמיד לדין משמעתי את אחד הרבנים שנתנו את הסכמתם לספר – הרב דב ליאור (המשיב 9) – ולהשעותו מתפקידו הציבורי כרב עיר בקרית ארבע. אציין כבר כעת, כי מאז הגשת העתירות סיים הרב ליאור את תפקידו כרב עיר, מסיבות שאינן קשורות לנידון דידן. ביום 22.4.12 החליט היועץ המשפטי לסגור את תיק החקירה, בשל היעדר ראיות מספיקות. בנוגע לעבירה של הסתה לגזענות, נומקה ההחלטה בכך שיש קושי לקבוע כי פרסום הספר נעשה "מתוך מטרה להסית לגזענות"; זאת, בין היתר, כיון שמדובר ב"בירור הלכתי" החוסה – לפחות בחלקו – לשיטת היועץ המשפטי, תחת סעיף 144ג(ב); כיון שהספר מתיחס ל"גויים" ולא לציבור הערבי באופן ספציפי; וכיון שאינו קורא לביצוע מעשים, אלא עורך "בירור הלכתי" שהוא רלבנטי בעיקר לתקופת מלחמה – ולא לשגרה. החלטת היועץ המשפטי מזכירה בקצרה את ע"פ 2831/95 הרב עידו אלבה נ' מדינת ישראל פ"ד נ(5) 221 (1996) (להלן עניין אלבה), ומציינת כי "קיים פער בין נסיבות פרסום המאמר שבגינו הורשע הרב עידו אלבה, לבין נסיבות פרסומו של הספר הנדון". בנוגע לעבירה של הסתה לאלימות קובעת החלטת היועץ המשפטי, כי "קיים קושי לקבוע כי בעצם הצגת עמדת ההלכה (לדעת המחברים), ביחס לסיטואציות המופיעות בספר, יש משום קריאה לביצוע מעשה אלימות או טרור"; זאת, למעשה, בגין אותן סיבות שנמנו מעלה ביחס לעבירה של הסתה לגזענות. לבסוף, החלטת היועץ המשפטי מציינת, כי "מובן מאליו כי אין בהחלטת הסגירה כדי לבטא קבלה של הדברים הקשים המובאים בספר זה. נהפוך הוא – הדברים ראויים בעיני היועץ המשפטי לממשלה לכל גינוי והוקעה".

ח.             יצוין, כי לאחר שניתן צו על תנאי בעתירות ביום 20.11.13, שב היועץ המשפטי ובחן את החלטתו לסגור את תיק החקירה, ואף נקט בצעדים להשלמת החקירה; כך, ארבעה מתלמידי המחברים זומנו לחקירה – אך בחרו לשמור על זכות השתיקה; ומחברי הספר עצמם זומנו שוב לחקירה, בה אישרו כי הם שכתבו את מכתב המחברים עליו נשען היועץ המשפטי בהחלטתו לסגור את תיק החקירה. לאחר שננקטו הצעדים המתוארים, החליט היועץ המשפטי לדבוק בהחלטתו המקורית לסגור את תיק החקירה מחוסר ראיות מספיקות. עוד יצוין, כי העתירה בבג"ץ 2684/12 כוונה מתחילה למאמר שכתב המשיב 7, אשר לגביו לא נתקבלה החלטה לעת הדיון בפני הרכב ביום 20.11.13, וחלק זה נמחק בפסק דין מאותו יום.