העליון בעניין מחלוקת על הקצאת שטחי קבורה בבית העלמין בכפר סבא

           עניינו במחלוקת על הקצאת שטחי קבורה בבית העלמין בכפר סבא.

1.        לנוכח מצוקת מקום בבתי הקברות בעיר כפר סבא פעלו חברה קדישא ומשיבות 1 ו-2 (להלן ובהתאמה: "העירייה" ו"הוועדה") להקמת בית עלמין חדש בעיר בשם "פרדס חיים" (להלן: בית העלמין). בבית העלמין מתבצעת קבורה החל משנת 2009 על ידי שני גופים: האחד - חברה קדישא, עמותה המעניקה שירותי קבורה אורתודוקסית, השני - מנוחה נכונה, עמותה העוסקת בקבורה לפי רצון הנפטר או בני משפחתו.

           בתחילה לא אפשרה העירייה למנוחה נכונה לקבור בבית העלמין. בעקבות עתירה שהגישה מנוחה נכונה בשנת 2007, נחתם ביום 3.3.2009 הסכם בין מנוחה נכונה לעירייה (להלן: ההסכם), בו נקבע כי יוקצה למנוחה נכונה שטח של כ-2,000 מ"ר ושטחים נוספים יוקצו מעת לעת על פי דרישתה ועל פי צרכי הקבורה האזרחית. בהסכם נקבע תנאי מתלה המתנה את ביצוע ההסכם באישור שר הפנים. שר הפנים אישר את ההסכם בכפוף לכך שהאישור ניתן רק עבור השטח המוגדר בהסכם, וכל הקצאה עתידית טעונה אישור מתאים נוסף.

2.        ביום 25.6.2012 הגישה מנוחה נכונה תביעה נגד המשיבות 1 ו-2 ובמסגרתה התבקש בית המשפט להורות להן להקצות לה שטח בגודל שווה לשטחים שיוקצו לחברה קדישא. בד בבד עם הגשת התביעה, הגישה מנוחה נכונה בקשה לצו מניעה זמני, שניתן לבקשתה במעמד צד אחד ביום 27.6.2012.

           ביום 28.6.2012 הגישו המשיבות 1 ו-2 בקשה לביטול הצו הזמני. ביום 15.7.2012 התקיים דיון במהלכו צורפה חברה קדישא כצד להליך. ביום 3.4.2013 הוגש על ידי המשיבות 1 ו-2 כתב תביעה שכנגד, וביום 18.4.2013 הגישה חברה קדישא תביעה נפרדת נגד מנוחה נכונה (ת"א (מחוזי מרכז) 32789-04-13). בית המשפט איחד את הדיון בתביעת מנוחה נכונה ותביעת חברה קדישא, ושתי התביעות מתנהלות כיום במאוחד.

3.        לאחר דיון במעמד הצדדים בבקשה לביטול צו המניעה, ניתנה החלטת בית משפט קמא מיום 3.10.2013 נשוא בקשת רשות הערעור. בהחלטה נקבע כי מנוחה נכונה לא הראתה מה מקור זכותה להקצאת קרקע שוויונית ולא הוכיחה את הצורך שלה בשטחי קבורה נוספים. נקבע כי האמור בסעיף 13 להסכם אינו תומך בטענותיה של מנוחה נכונה להקצאה שוויונית. זאת, באשר נאמר בהסכם כי הקצאת שטחי הקבורה תהיה על פי הצורך, ועל מנת לבחון את היקף הצורך, על מנוחה נכונה לספק למשיבות 1 ו-2 נתונים לגבי הקבורה המתבצעת בשטח שהוקצה לה. 

           עוד נקבע כי העירייה אינה רשאית להתנות את הקצאת המקרקעין למנוחה נכונה בכך שישמשו לקבורה של תושבי כפר סבא בלבד. זאת לאור סעיף 1 לתקנות הזכות לקבורה אזרחית (רישוי תאגידים לענייני קבורה וקביעת נוהל קבורה) התשנ"ט-1998 (להלן: התקנות) הקובע כי כל אדם אשר נפטר באזור בו מצוי בית העלמין וכל אדם שהתגורר באזור בסמוך לפני פטירתו, זכאי להיקבר בבית עלמין אזרחי חלופי. לפיכך נפסק כי מתן העדיפות לקבורה של תושבי העיר תחול אך ורק על חברה קדישא. צו המניעה הזמני, שניתן במעמד צד אחד, ולפיו על העירייה להקצות למנוחה נכונה קרקע באופן שוויוני לחברה קדישא בוטל, וחלף כך נקבע, כי עד להכרעה סופית בעניין, ההקצאה תימשך על פי המפתח שנקבע בהחלטת מועצת העיר מיום 5.9.2012, קרי ביחס של אחד לארבע לטובת חברת קדישא.

4.        מכאן הבקשה שבפניי, בה עותרת חברה קדישא לביטול שתי הקביעות של בית משפט קמא בהחלטתו הנ"ל. האחת - כי העירייה רשאית להקצות קרקעות למנוחה נכונה (לפי יחס של אחד לארבע כאמור), והשנייה - כי מתן העדיפות בקבורה לתושבי העיר כפר סבא תחול רק על חברה קדישא.

5.        דין הבקשה להידחות.

           אקדים ואומר כי חברת קדישא היא אחת משלוש הנתבעות בתביעה שהגישה מנוחה נכונה, והיא תובעת בתביעה הנפרדת שהגישה. חברת קדישא לא עתרה בכל שלב שהוא למתן סעד זמני, כך שתמיהה היא, הכיצד היא מבקשת לערער על החלטות שניתנו לטובת מנוחה נכונה כנגד המשיבות 1 ו-2.

           באשר לקביעה הראשונה, לטענת חברה קדישא היה על בית המשפט להימנע מהחלטה פוזיטיבית המתירה למשיבות 1 ו-2 להקצות שטחים נוספים למנוחה נכונה, טרם התבררו טענותיה במסגרת התביעה שהגישה. אלא שהחלטה זו ניתנה לבקשתה של העירייה, אשר ביקשה מבית המשפט להכריע באופן זמני בסוגיה, כפי שעולה גם מתגובת העירייה לבקשה דכאן. בהחלטת בית משפט קמא נאמר כדלקמן:

" לנוכח בקשת העירייה למתן הכרעה שיפוטית באשר לשאלת החלוקה עד להכרעה סופית ומתן פסק דין, לנוכח כל האמור לעיל ובפרט לנוכח העובדה שמנוחה נכונה לא הוכיחה את זכותה לחלוקה שוויונית ולא הציגה כל מסמך המעיד על הצורך בקרקע נוספת לקבורה, אני קובעת שהקצאת הקרקעות תעשה, בכל הנוגע למפתח ההקצאה, באופן שנקבע בהחלטת מועצת העיר 05.09.12 שלפיה "להמשיך במפתח ההקצאה עליו הוחלט בעבר, קרי 1 ל- 4, בין קבורה אזרחית לאורתודוכסית..." (ההדגשות הוספו - י"ע).

           ובקיצור, משלא עתרה חברה קדישא לסעד זמני לפיו ייאסר על העירייה להקצות קרקעות למנוחה נכונה, היא אינה רשאית להלין על הסעד שניתן לזכות מנוחה נכונה כנגד העירייה. לא למותר לציין כי העירייה, בתגובתה, לא הצטרפה לטענתה של חברת קדישא ואוסיף, מבלי לקבוע מסמרות, שספק אם חברה קדישא הייתה זכאית לקבל סעד זמני כאמור אם הייתה עותרת לכך.

6.        למעלה מן הצורך אציין כי הקצאת השטח הנוכחי למנוחה נכונה, יחד עם יתר השטחים בהם היא מחזיקה, לא עולה על סך של 10% מסך שטח הקבורה בבית העלמין - הסך אותו יש להקצות למנוחה נכונה לשיטת חברה קדישא, בהתאם לטענה החלופית בעתירתה. מכל מקום, מאזן הנוחות מטה את הכף כנגד קבלת הבקשה כאשר בנקודה זו עומדת על הפרק הקצאת שטח של 3.8 דונם בלבד, מתוך שטח של כ-95 דונם המיועד לקבורה. מכאן, שקיימת יתרת שטח נרחבת נוספת באמצעותה ניתן יהיה "לקזז" בין שטחיהן של שתי העמותות, ככל שתצלח דרכה של חברה קדישא בהוכחת טיעוניה בעתיד.

7.        בדומה גם לגבי הקביעה השנייה מושא בקשה זו. איני סבור כי חברת קדישא, שהעירייה אמנם תמכה בה בנקודה זו, יכולה לעתור לביטול החלטה המופנית כלפי העירייה והוועדה, אשר בחרו שלא לבקש רשות ערעור עליה.

           כך, חברה קדישא טענה כי ההחלטה יוצרת מציאות בלתי סבירה, לפיה העירייה מפקיעה קרקעות לשימוש בית העלמין תוך נשיאה בעלויות, ומאידך העירייה מנועה מליתן עדיפות לקבורה של תושבי העיר בבואה לקבוע את היקף השטחים שיוקצו למנוחה נכונה. טענה זו אך מדגימה כי העירייה היא הצד הנכון להגשת בקשת רשות הערעור, ולא חברת קדישא, וחזקה על העירייה שתדע לטעון את הטענות הנוגעות להגנת האינטרסים של תושביה.

           ודוק: בניגוד לטענת חברה קדישא לא נקבע בהחלטה כי חברה קדישא חייבת לקבור בבית העלמין רק את תושבי כפר סבא, אלא כי העדיפות לקבורת תושבי העיר תחול אך ורק על חברה קדישא, בהתאם למצב הנוכחי, כפי שעולה מטענותיה של חברה קדישא ומנתוני הקבורה שהציגה.

8.        זאת ועוד. חברה קדישא לא השכילה לשכנע מדוע נדרש להכריע בסוגיה זו כבר בשלב זה ולא להותירה לסוף הדרך. סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובע כי רשות ערעור על "החלטה אחרת" של בית משפט מחוזי "תינתן אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה" (הדגשה הוספה-י"ע).

           בית המשפט המחוזי טרם סיים את מלאכתו וטרם הכריע באופן סופי בשאלה זו, וכפי שנאמר בהחלטה: "באשר לסיפת ההחלטה - המעניקה עדיפות מובהקת לתושבי העיר- העדיפות תחול אך ורק בקבורה על ידי חברה קדישא בלבד וזאת עד לכל החלטה אחרת בעניין" (הדגשה הוספה-י"ע). בית משפט זה הבהיר פעמים רבות כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב כל עוד לא סיימה הערכאה הדיונית את מלאכתה, באשר ייתכן כי בסוף היום תתייתרנה ממילא הטענות כנגד החלטת הביניים (ראו רע"א 8893/12 רשות השידור נ' קיבוץ אורים, פסקה 4 (9.7.2013); רע"א 8946/12 חברת נמל חיפה בע"מ נ' בתי זיקוק לנפט בע"מ, פסקה 6 (21.3.2013)). חברה קדישא לא הצביעה על נזק ממשי שעלול להיגרם לה במידה ושאלה זו תוכרע בהמשך, ואחזור ואפנה לאמור לעיל, לגבי גודל השטח שעדיין לא הוקצה.