העליון אישר ביטולו של פסק בוררות שניתן בהשפעת גורמים עברייניים

           בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט שאול שוחט) בה"פ 33802-11-10 מיום 3.5.11, בו התקבלה בקשה לביטול פסק בוררות שניתן על ידי הבורר עורך הדין י' חן ביום 11.11.2010.

רקע עובדתי

א.        המבקש (להלן ליאון) והמשיב אחד (להלן סחיש) הקימו יחד את המשיבה מספר שלוש (להלן החברה), שלימים זכתה במכרז להפעלת קיוסקים ב"חוף מציצים" בתל אביב. כדי להפעיל קיוסקים אלו, התקשרו ליאון וסחיש עם שני משקיעים, שאחד מהם הוא בצלאל סלומון. המשיב שניים (להלן סלומון) הוא אחיו של בצלאל סלומון. ביום 30.10.09 חתמו ליאון וסחיש על הסכם בוררות במסגרתו מינו את עו"ד י' חן (להלן הבורר) לשמש בורר בסכסוך שביניהם הנוגע לחברה, ובהמשך לכך חתמו על תוספת להסכם הבוררות ובה מסרו להכרעת הבורר את הסמכות לדון בכל חילוקי הדעות שביניהם, כולל כאלה הנוגעים לעסקים אחרים.

ב.        מפסק דינו של בית המשפט המחוזי עולה תמונה עגומה, לפיה הן ליאון והן סחיש פנו, בטרם החל הליך הבוררות, לגורמים עברייניים, שלאחר מכן נטלו חלק פעיל במינוי הבורר ובהמשך לכך בהליך הבוררות עצמו כפי שיפורט להלן בתמצית, והמעיין בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ימצא פרטים כהנה וכהנה. במסגרת זאת, התקשר לסחיש עבריין מוכר, מתוך בית הכלא בו הוא מרצה עונש מאסר ממושך, ודרש ממנו להיפגש עם גורמים מטעמו. בפגישות שקיים סחיש עם אותם גורמים, הבהירו לו האחרונים כי אם לא ייענה לדרישותיו של ליאון, יבולע לו; סחיש, מצידו, פנה לעבריינים שריצו עונשי מאסר ממושכים, כדי ש"ייצגו" אותו מול העבריינים מטעם ליאון. בית המשפט קבע כי מעורבות העבריינים בבירור הסכסוך התבטאה, למצער, בכך שהגורמים העברייניים משני הצדדים הם שהחליטו לפנות לבוררות, הבוררות התקיימה בפני בורר שאותו הציע אחד העבריינים אשר פעל בנושא, עבריינים מטעם שני הצדדים נכחו לכל הפחות בישיבת הבוררות הראשונה, וחלקם גם הכתיבו את דרך ניהול ההליך כך שנקבע על ידיהם כי לא יתאפשר ייצוג של הצדדים בידי עורכי דין, ותוך שהם נותנים הוראות לבורר באופן ישיר. סחיש טען גם לפני בית המשפט המחוזי כי הבורר עצמו מקושר לעבריינים בכירים, וכי עבריינים מטעם הצדדים המשיכו ליטול חלק גם בחלק מישיבות הבוררות שהתקיימו לאחר הישיבה הראשונה, ואלה יצרו אוירה מאיימת בישיבות בהן השתתפו.

ג.        פסק הבורר שניתן ביום 11.11.2010 קבע כי סחיש יעביר לליאון 1.75% ממניותיה הרגילות של החברה ו-17.85% ממניות הניהול שבאחזקתו, וכן נקבע כי סחיש ישלם לליאון באופן אישי מיליון ש"ח. כמו כן נפסק כי סחיש וסלומון ישלמו, יחד ולחוד, סך של שישה מיליון ומאתיים אלף ש"ח לליאון, סכום הכולל גם את הוצאות הבוררות. לאחר שניתן פסק הבורר, הגיש סחיש לבית המשפט המחוזי (יחד עם החברה) בקשה לביטול פסק הבורר, ובמקביל לכך הגיש גם סלומון בקשה כזו.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

ד.        בית המשפט המחוזי קבע כי אף שמעורבות עבריינית בקביעת זהות הבורר היא פגם העלול להוביל לפסילת פסק הבוררות, בהפנותו לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ההפ"ב 18121-09-10 גלובוס אינטרנשיונל השקעות בנין ופיתוח (1996) בע"מ נ' רציו חיפושי נפט בע"מ (לא פורסם) שניתן על ידי סגן הנשיא י' זפט (להלן עניין רציו), הנה במקרה דנא זהות הבורר הוצעה בידי עבריין שפעל מטעמו של סחיש, ולכן מושתק הוא מטענה כי יש לבטל את הפסק מטעם זה.

ה.        בנוגע למעורבות העבריינית לאחר תחילת הבוררות, קבע בית המשפט המחוזי כי האופן בו התנהלה ישיבת הבוררות הראשונה, שבמסגרתה קבעו גורמים עברייניים כי הצדדים לא ייוצגו בידי עורכי דין, מטיל צל כבד על הליך הבוררות כולו, ועל פסק הבוררות שניתן בסיומו. בית המשפט קבע כי לא כל מעורבות של גורמים עברייניים בשלבים הקודמים לפתיחת הליך הבוררות ובכלל זאת בקביעת זהות הבורר תביא באופן קטגורי לפסילתו (לכך אדרש בהמשך). עם זאת, קבע בית המשפט, כי כאשר מעורבות עבריינית זו חודרת להיכל הבוררות עצמו, ועבריינים מעורבים בניהול הבוררות או בקביעת המתוה לניהולה, על בית המשפט להתערב ולבטל את פסק הבוררות. בית המשפט המחוזי הדגיש כי במקרה זה, מעורבותם הישירה של העבריינים בישיבת הבוררות עצמה גזרה בטלות על פסק הבוררות, בלא קשר לתוצאתו.

ו.        בית המשפט המחוזי ציין כי הוא ער לקושי הנובע מנסיבות שבהן שני הצדדים נעזרו בעבריינים, כמו בענייננו, והצד המפסיד שתוצאת הבוררות אינה משביעה את רצונו טוען רק בדיעבד לבטלות פסק הבוררות, חרף העובדה כי גם עבריינים מצידו נטלו חלק בהכתמת ההליך. עם זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי כיון שפסק הבוררות הוא פרי באושים, לא ראוי כי מי מהצדדים ייצא ממנו נשכר, ולכן יש לפסלו למרות קושי זה. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע, כי נוכח מעורבותם העמוקה של עבריינים בהליך הבוררות במקרה דנא, יש לקבל את טענתו של סחיש לפיה חשש לחייו ולכן לא פנה לבית המשפט בטרם ניתן פסק הבוררות. משכך קבע בית המשפט המחוזי כי יש לדחות את טענותיו של ליאון בדבר שיהוי, השתק, מניעות ופגיעה בעקרון סופיות הדיון, שכן נורמות אלה לא נועדו למנוע מצד אשר "חרב הונחה על צווארו" את יומו בבית המשפט.

ז.        נוכח כל זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי אישור פסק הבוררות יפגע בתקנת הציבור ויחתור תחת עקרונות הצדק הטבעי, ולפיכך הורה על ביטולו לפי סעיף 24 (10) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, שעניינו "קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד", ולענייננו שלנו- פגיעה בתקנת הציבור ועקרונות הצדק הטבעי.

ח.        בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי פסק הבוררות שניתן כנגד סלומון בטל אף מכוח סעיף 24 (1) לחוק הבוררות, קרי עקב העדר הסכם בוררות בר-תוקף. זאת, הואיל וסלומון לא חתם מעולם על הסכם הבוררות או על התוספות לו, לא נתבע בבוררות ולא הופיע כצד בכתבי הטענות שהוגשו מטעם הצדדים, ולא ניתן למצוא בפרוטוקול הדיון בבוררות עדות לכך שהסכים להצטרף להליך הבוררות. 

           מכאן הבקשה הנוכחית לרשות ערעור.

תמצית טענות המבקש

ט.        המבקש טוען כי שגה בית המשפט המחוזי משקבע כי אישור פסק הבוררות נוגד את תקנת הציבור עקב מעורבות עבריינית בהליך הבוררות. לטענת המבקש, גם אם הייתה מעורבות של עבריינים בגיבוש מתוה ההליך וניהולו, אין לה למעשה משקל של ממש. זאת, כיון שמעורבות העבריינים התבטאה רק בעשר הדקות הראשונות של פגישת הבוררות הראשונה, ואין בכך כדי לפסול את הליך הבוררות כולו, בלא לבחון האם פסק הבוררות מוצדק כשלעצמו. המבקש מסביר כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מאפשר לצד לבוררות "לישון על זכויותיו" ולא לפנות לבית המשפט בטרם יידע את הכרעת הבורר, וזו תוצאה שגויה מבחינה ציבורית.

י.        המבקש טוען עוד, כי סחיש וסלומון הציגו לבית המשפט תמונה שאינה נכונה, עובדתית ומשפטית, והחלטת בית המשפט להעניק משקל לעדויות שקר, אליבא דמבקש, הובילה לתוצאה שגויה. זאת, הואיל ולגרסת המבקש, לא היו סחיש וסלומון מאוימים כלל, והחלטתם לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לקבל צו שימנע שימוש בקלטות מרשיעות לכאורה בבוררות, עוד בזמן התנהלות ההליך בפני הבורר, מעידה על כך בבירור. יתרה מכך, המבקש טוען כי פנייתו של סחיש אל סלומון כדי שהאחרון יצטרף להליך הבוררות, מבהירה כי לא חש מאוים בכל דרך.

יא.      המבקש מוסיף וטוען, כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו שסלומון לא הביע את הסכמתו להיות צד להליך הבוררות. המבקש גורס כי תצהירו של סלומון עצמו, שהוגש במסגרת הבוררות, מאשר במפורש את הסכמתו ורצונו להיות צד בבוררות, וכך גם נוכחותו בארבע ישיבות בוררות ושתי ישיבות בוררות נוספות בהן נחקר על תצהירו, למצער.

יב.       עוד טוען המבקש כי יש לאבחן בין המקרה דנא לבין ענייןרציו, הואיל ובניגוד לעניין רציו, בו נכפתה הבוררות ונפגעו זכויותיהם המהותיות של הצדדים, תוך שימוש בגורמים עברייניים, בענייננו פנו הצדדים לבוררות מרצונם. עוד נטען בהקשר זה כי בעוד שבפרשת רציוהועלו הטענות בנוגע לפסלות ההליך עוד במהלכו, בענייננו המתינו סחיש וסלומון לקבלת פסק הבוררות בטרם פנו לבית המשפט.

יג.       נוכח האמור לעיל, טוען המבקש כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מאיים על יציבות מוסד הבוררות, ומעורר שאלות ציבוריות חשובות החורגות מעניינם של הצדדים בלבד, ולכן מתבקש כי יזכו לבירור בבית משפט זה.

תמצית טענות המשיבים