העליון: אי עמידה בנטל השכנוע להוכחת הטענות גוררת את דחיית התביעה

השופט  י' דנציגר:

           ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ) בת"א 7235/05 מיום 14.1.2009 בגדרו נפסק כי על המשיבים לפצות את המערערת בסך של 834,738 ש"ח.

ההליך לפני בית המשפט המחוזי

1.        המערערת הגישה תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים בגין נזקים שנגרמו לה כתוצאה ממחדלי המשיבים שהביאו לגריעת שליש מהמגרשים שהוקצו לה בפרויקט בניה באלפי מנשה ולהקטנת היקף הפרויקט מ-59 יחידות דיור ל-40 יחידות דיור.

           בין הצדדים לא הייתה מחלוקת באשר לחבות המשיבים לנזקי המערערת, והנושא שעמד במחלוקת היה שיעור נזקי המערערת כתוצאה מגריעת המגרשים כאמור.

2.        עוד בטרם פתיחת ההליך המשפטי, שילמו המשיבים למערערת פיצוי בסך של 500 אלף ש"ח (להלן: סכום הפיצוי), וזאת על בסיס בדיקת היקף נזקי המערערת על ידי יועץ חיצוני שמונה מטעמם, מר אבי אודווין (להלן: היועץ החיצוני).

3.        לטענת המשיבים, הסכום ששולם על ידם שיפה את המערערת בגין מלוא נזקיה. המערערת טענה כי סך נזקיה מגיע לסך של כ-4.8 מיליון ש"ח מעבר לסכום הפיצוי ששולם, ובסיכומיה לפני בית המשפט המחוזי טענה לנזק העולה כדי סך של 6 מיליון ש"ח.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

4.        במסגרת פסק דינו קבע בית המשפט המחוזי כי עדות מנהל המערערת, שהייתה עדות יחידה מטעמה לצורך הוכחת תביעתה, נתגלתה "לא אחת כעדות שאינה מדויקת ושאינה הולמת את הנתונים האובייקטיביים שעמדו לפני בית המשפט", וכי לכן במקום בו עדות זו לא נתמכה במסמכים "הולמים" הוא לא הסתפק בה לצורך קביעת נזקי המערערת.

           בנוסף, דחה בית המשפט המחוזי את טענת המערערת לפיה יש לזקוף לחובת המשיבים את אי העמדת היועץ החיצוני לעדות ואת אי גילוי ממצאיו, בקובעו כי מאחר שהנתונים לצורך בחינת נזקי המערערת מצויים כולם ברשותה, אין באי העדתו על ידי המשיבים משום חיזוק לטענות המערערת.

           לאחר שעמד בהרחבה על טענות הצדדים ביחס לכל אחד מראשי הנזק שנתבעו, ולאחר שעמד על הראיות הפרטניות שהובאו בפניו ביחס לכל אחד מראשי נזק אלו הורה בית המשפט המחוזי כי על המשיבים לשלם למערערת סך של 834,738 ש"ח (ממנו יש לנכות את סכום הפיצוי שכבר שולם על ידי המשיבים) בתוספת מע"מ וזאת בגין ראשי הנזק הבאים: תכנון אדריכלי - סך של כ-39,374 ש"ח; דמי תיווך - סך של 39,255 ש"ח; עבודות עפר - סך של 56,575 ש"ח; ופיצוי רוכשי הדירות - סך של 699,352 ש"ח. 

           מנגד, דחה בית המשפט המחוזי את תביעת המערערת בגין ראשי הנזק הבאים: הוצאות פרסום ושיווק; עמלת התחייבות להשלמת הון; הגדלת עלויות הבנייה; ואובדן רווח.

           בנוסף, ולאחר שעמד על הפער בין סכום התביעה לבין תוצאותיה, חייב בית המשפט המחוזי את המשיבים בתשלום שכר טרחת עורכי דין בסך של 30 אלף ש"ח ותשלום רבע מאגרת בית המשפט ששולמה על ידי המערערת.

5.        מכאן הערעור שלפנינו.

נימוקי הערעור

6.        המערערת - באמצעות בא כוחה, עורך הדין טומי מנור - משיגה על דחיית תביעתה לפיצוי בגין אובדן רווח, וטוענת כי קביעת בית המשפט המחוזי לפיה היה מדובר בפרויקט הפסדי הינה קביעה שגויה. המערערת מוסיפה וטוענת כי בית המשפט המחוזי טעה כשנמנע מלזקוף לחובת המשיבים את אי העדתו של היועץ החיצוני ואת אי הצגת ממצאיו. כן טוענת המערערת כי בית המשפט המחוזי טעה כשדחה את טענת המערערת לפיה גריעת המגרשים הביאה להאמרת עלויות הבנייה. המערערת מוסיפה וטוענת כי בית המשפט המחוזי טעה בקביעתו לעניין היקף עבודות העפר וסילוקו שבוצעו על ידה. לבסוף, משיגה המערערת על שיעור ההוצאות ושכר טרחת עורכי הדין שפסק בית המשפט המחוזי.

7.        המשיבים - באמצעות באי כוחם, עורכי הדין אלעד פרסקי ומיכל הירשפלד - טוענים כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מנומק ומבוסס היטב. כן טוענים המשיבים כי הערעור נוגע לקביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי ולממצאי המהימנות ביחס לעדויות שהביאו הצדדים, וכי לא התקיימו נסיבות חריגות המצדיקות את התערבות בית המשפט שלערעור בקביעות ובממצאים אלו. כמו כן, טוענים המשיבים כי לא היה ערך ראייתי נוסף כלשהו להבאת היועץ החיצוני, ועל כן אין כל מקום לזקוף את אי הבאתו ואת אי הבאת ממצאיו לחובתם. לבסוף, טוענים המשיבים כי סכום ההוצאות ושכר טרחת עורכי הדין שפסק בית המשפט המחוזי סביר בשים לב לדחיית עיקר תביעתה של המערערת, וכי מכל מקום, אין המדובר במקרה חריג ונדיר המחייב את התערבות ערכאת הערעור בנושא זה.

8.        במהלך הדיון שהתקיים לפנינו ביום 13.5.2010, כמו גם בקדם הערעור שהתקיים ביום 28.1.2010 לפני חברתי, השופטת א' חיות, הצענו לצדדים כי נפסוק על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984, תוך קביעת סכום מינימאלי ומקסימאלי. ברם, ניסיון זה ליישב את הסכסוך על דרך הפשרה לא צלח.