העליון - עונשו של רכז הנוער שהורשע במעשים מגונים בחניכותיו מאוזן

השופט א' רובינשטיין:

א.                  ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטות אבידע, סלוטקי וברנט) מיום 15.7.10 בתיק פ"ח 1050-05, בגדרו הושתו על המערער, בעקבות הרשעתו לאחר הודיה בכתב אישום מתוקן, 3 שנות מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו); 18 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירת מין מסוג פשע בתוך 3 שנים לאחר תום מאסרו; תשלום פיצוי לשתיים מן המתלוננות בסך כולל של 27,500 ש"ח. הפרשה עניינה מעשים מגונים בחניכותיו של המערער, ששימש רכז נוער בישוב בו מתגוררות המתלוננות. בעת העבירות היו שתיים מן המתלוננות קטינות (אחת מהן - למצער בעת חלק מן העבירות).

ב.         העבירות בהן הורשע המערער הן מעשה מגונה תוך שימוש בכוח (מספר עבירות), עבירה לפי סעיף 348(ג1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977; מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה שש עשרה שנים, עבירה לפי סעיף 348(ב) לחוק; מעשה מגונה בקטינה תוך ניצול יחסי חינוך, עבירה לפי סעיף 348(ד)(1) לחוק; והטרדת עד, עבירה לפי סעיף 249 לחוק.

רקע והליכים קודמים

ג.          המערער (יליד 1971) הודה, כפי שיפורט, בכתב אישום מתוקן המייחס לו חמישה אישומים, שעניינם מעשים מגונים והטרדת עד. יצוין, כי בתקופות הרלבנטיות לכתב האישום עבד המערער כרכז נוער בישוב בו מתגוררות המתלוננות. אעיר הערה טכנית, כי בכתב האישום המצוי בתיק ושאליו גם מתיחס גזר הדין קמא כולל חמישה אישומים, אך האישום הרביעי איננו והאישומים המוכתרים חמישי ושישי הם בפועל רביעי וחמישי וכך התיחס אליהם בית המשפט קמא, ובהמשך ניתן לכך ביטוי על-ידי ציון מתאים.

(1) באישום הראשון נאמר, כי באוגוסט 2002, בעקבות הצעות חוזרות מצדו של המערער, הסכימה המתלוננת הראשונה (ילידת 1983) להיפגש עמו כדי לשוחח על בעיותיה האישיות. השניים נסעו לבית בישוב סמוך בו עבד המערער בשיפוצים. אף שהמתלוננת ביקשה לשוחח בחצר, המערער הובילה לאחד מחדרי הבית, אותו נעל לאחר כניסתם. בעודם ישובים על מזרן בחדר, תפס המערער את המתלוננת, וחרף התנגדותה הצמידה לגופו. המערער ביקש מהמתלוננת לשבת עליו ומשך את ידה לעברו, אך היא סירבה בהדגישה, כי נפגשה עמו על מנת לשוחח ולא למטרה אחרת. לאחר מכן, המערער השכיב את המתלוננת בכוח, נשכב עליה ואחז במותניה, תוך שהוא הודף את ניסיונותיה להתרומם. המתלוננת ניסתה להימלט, אך המערער תפס אותה וניסה לנשקה. משהצליחה להתחמק הורה המערער למתלוננת לא לספר דבר על שאירע.

(2) באישום השני נאמר, כי ביום 26.2.04, לאחר שנחקר במשטרה בעקבות תלונה שהגישה נגדו המתלוננת הראשונה, פגש בה המערער בהסעת תלמידים והחל לקלל אותה ולאיים עליה.

(3) באישום השלישי נאמר, כי בשנת 2001 נסעה המתלוננת השניה (ילידת 1984) עם המערער ברכבו, לאחר שזה ביקש לשוחח עמה. במהלך הנסיעה ניסה המערער לנשקה, ובתגובה הדפה אותו וביקשה לחזור לביתה. עוד נטען, כי בין השנים 2002-2001 ביצע בה המערער מעשים מגונים במועדון הנוער בישוב -  נישק אותה ונגעה בחזה מתחת לחולצתה וחזייתה בניגוד להסכמתה; במקרה אחר נצמד בכוח לגופה, ליטף את גופה וחיכך בו את גופו.

(4) באישום הרביעי (המוכתר חמישי בכתב האישום המתוקן) נאמר, כי במועד לא ידוע בשנת 2002 הגיעה המתלוננת השניה לבית המערער, והובלה על ידיו לחדר המשחקים של ילדיו, שם השכיבה בכוח על הרצפה, נשכב עליה וניסה לנשקה תוך שהיא מנסה לדחוף אותו מעליה. לאחר מכן פשט המערער את מכנסיה וחיכך את איבר מינו באיבר מינה.

(5) באישום החמישי (המוכתר שישי בכתב האישום המתוקן) נאמר, כי בשנת 2003, לאחר פעילות במועדון הנוער בישוב, ביקש המערער מהמתלוננת השלישית (ילידת 1987, ואחותה הצעירה של המתלוננת השניה) להישאר עמו במועדון. המערער כיבה את האור, התיישב על כיסא ומשך לעברו את המתלוננת השלישית חרף התנגדותה. לאחר מכן, החל המערער ללטף את רגליה וניסה לנשקה בניגוד להסכמתה. במקרה אחר שאירע באותה שנה ביקש המערער לשוחח עם המתלוננת השלישית במגרש הכדורסל, שם ניסה להושיבה בכוח על ברכיו.

ד.         לאחר שמיעת עדויותיהן של שלוש המתלוננות ותיקון כתב האישום, הודה המערער במיוחס לו בכתב האישום המתוקן, ולפיכך הורשע כאמור.

ה.         בתסקירי שירות המבחן בעניינו של המערער שהוגשו בראשונה לבית המשפט קמא (3.12.08 ו-25.3.09) נאמר, כי קיים פער בין העבירות המיוחסות לו לבין תפיסתו העצמית, כמי שמסייע לזולת ורגיש לצרכי סביבתו. הוערך, כי אף שהמערער מבטא הבנה מילולית וקוגנטיבית לפסול שבמעשיו, מתקשה הוא להתייחס לגורמים פנימיים או לדחפים שהובילו אותו למעשים אלה. כך למשל מסביר המערער, כי המתלוננת השנייה בחנה את גבולות הקשר ההדדי ביניהם והוא נכשל במבחן זה, ואילו עבירותיו כלפי המתלוננות הנוספות נבעו מטעויות רגעיות ובלתי נשלטות. הוזכר, כי המערער ניצל את יחסי האמון ששררו בינו לבין המתלוננות ואת מצוקתן האישית כדי לבצע את המיוחס לו. לשיטת שירות המבחן, מאפיין זה של התנהגותו בצירוף סירובו להכיר, כי מדובר בדפוסי התנהגות ולא במעידה רגעית - מצביעים על סיכון גבוה בהתנהגותו; נוכח האמור, נמנע השירות מלבוא עם המלצה טיפולית. עם זאת, בתסקיר משלים מיום 14.9.09 נאמר, כי המערער השתלב במסגרת טיפולית פרטית אותה הוא מממן מכיסו. צוין, כי אמנם לשירות המבחן אין אפשרות לעקוב אחר הטיפול, אך ההישג הוא בעצם נכונותו של המערער להשתתף במסגרת זו. ואולם, הובע ספק אם טיפול חלקי ובלתי מפוקח מתאים למצבו של המערער, והוצע - אם יוחלט על אפיק טיפולי - לבחון בעבורו טיפול במרכז יום במסגרת הקהילה.

ו.          בהערכת מסוכנות בעניינו של המערער מיום 12.2.09 נאמר, כי אינו מגלה אמפתיה כלפי המתלוננות, ומתרכז בסבל ובהפסדים שנגרמו לו בעקבות ההליך המשפטי וחשיפת הפרשה. צוין גם, כי המערער אינו מזהה בהתנהגותו דפוסים פוגעניים, ולכן אינו יכול להתייחס למצבי סיכון אפשריים. הוזכר, כי תחום עיסוקו של המערער כמפעיל מתקני משחקים לילדים עלול להגביר את מסוכנותו. נוכח האמור, הוערכה כגבוהה מידת מסוכנותו של המערער.

ז.          בטרם נגזר דינו של המערער נערכו גם תסקירים בעניינן של הנפגעות: (1) בעניינה של המתלוננת הראשונה נאמר, כי הפגיעה עירערה את בטחונה העצמי והסיטה אותה ממסלול חייה - הישגיה בלימודים נפגעו והיא לא התמידה בלימודיה הגבוהים. צוין, כי מעבר להתמודדות עם מעשה ההטרדה נאלצה המתלוננת הראשונה להתמודד עם שכניה בישוב, אשר תמכו במערער וגילו כלפיה עוינות. נאמר, כי אירועים אלה עירערו את תפיסת עולמה ואת אמונה באנשים. הוערך, כי היא זקוקה לעזרה בהתמודדות עם קשייה כדי שתוכל להמשיך בחייה. (2) בתסקיר בעניינה של המתלוננת השניה נאמר, כי בעקבות האירוע חלה ירידה משמעותית בהישגיה בלימודים, וכיום היא חשה חוסר יכולת לתפקד ולהתחיל מחדש בחייה. צוין, כי היא עברה טיפול פרטני, שסייע לה בעיבוד הטראומה ובהתמודדות עם הפרעות אכילה ושינה מהן סבלה, אך היא נאלצה להפסיק את הטיפול עקב קשיים כלכליים. הוערך, כי הטראומה המלוה את המתלוננת השניה משפיעה על תודעתה ומונעת ממנה לשוב לחיים רגילים. (3) בתסקיר בעניינה של המתלוננת השלישית נאמר, כי ההטרדה שעברה אילצה אותה להתבגר בטרם עת; היא הפכה רצינית וחשדנית ופחות חברותית, והיא נוטה להימנע מחשיפות ובולטות.

ח.         ביום 15.7.10 נגזר דינו של המערער. בית המשפט הדגיש את חומרת עבירותיו של המערער ודחה את טענתו, כי הן נמצאות ברף התחתון של עבירות המין. בית המשפט ייחס חומרה יתרה לכך שהמערער ניצל את האמון שניתן בו על ידי הקהילה ועל ידי חניכותיו. הוזכר, כי המערער הודה במעשיו רק לאחר שמיעת עדויות המתלוננות וחקירתן, ובכך לא חסך מהן את הצורך לחזור ולעסוק בטראומות שחוו. בית המשפט התייחס לתסקירים בעניינן של המתלוננות שתוארו מעלה. מנגד נשקלו לקולה נסיבותיו האישיות של המערער, והיותו מפרנס יחידי לשבעת ילדיו, וביניהם ילדה הסובלת מנכות בת מאה אחוזים עקב פיגור שכלי; פטירת אביו בתוך ההליך; תמיכתו באמו ובאחיו, שאף הוא נכה; וכן עברו הפלילי הנקי והודאתו במיוחס לו. לפיכך הושתו על המערער העונשים האמורים. ביום 21.9.10 הורה בית משפט זה (השופט א' גרוניס) על עיכוב ביצוע עונש המאסר.

הערעור

ט.         בערעור עתר המערער לבחינת חלופה טיפולית בעניינו (לפי המלצת שירות המבחן) בטרם ההכרעה בערעור, ולחלופין להקלה משמעותית בעונשו. בערעור נטען, בין היתר, כי בית המשפט קמא לא ייחס את המשקל הראוי לעברו הנקי של המערער, להודאתו במיוחס לו ולחרטה ולצער שהביע. בערעור פורטו נסיבותיו המשפחתיות הייחודיות של המערער; הוזכר, כי הוא מפרנס עיקרי לשבעת ילדיו, ביניהם - כאמור - בת הסובלת מפיגור שכלי, וכן מצב רעייתו כמתואר להלן. הוזכר גם, כי המערער תומך ומטפל באמו האלמנה הסובלת מעיורון ובאחיו הסובל משיתוק מוחין. נטען, כי בדו"ח העובדת הסוציאלית המטפלת במשפחה נאמר, שהמערער הוא המשענת העיקרית לאשתו הסובלת ממצוקה נפשית קשה, ונוכחותו בבית חיונית לתפקודה התקין של המשפחה. נטען גם, כי בית המשפט קמא לא נתן דעתו להליך הטיפולי בו השתלב המערער מיוזמתו, ולחוות הדעת הטיפוליות החיוביות בעניינו. הוזכרה חוות הדעת העדכנית בעניין המסוכנות.

י.          בתסקיר מבחן עדכני (מיום 26.12.10) נאמר, כי המערער ממשיך לקחת חלק במסגרת טיפולית פרטית, ומטפליו מתרשמים שהוא מפתח בהדרגה תובנות ראשוניות בנוגע למעשיו. להערכת מטפליו, למערער רצון כן להפיק את המירב מההליך הטיפולי, אך נדרשת התערבות טיפולית נוספת לשם השגת מלוא המטרות וצמצום מסוכנותו. שירות המבחן למבוגרים התרשם אף הוא מהשינוי שחל בעמדות המערער כלפי עבירותיו - הוא מכיר באחריותו האישית לעבירות ומביע צער וחרטה על פגיעתו במתלוננות. כן צוין, כי בעקבות המלצות הגורמים הטיפוליים, חדל המערער כמעט לחלוטין מעיסוקו בהפעלת מתקני משחקים לילדים. בנוגע לנסיבותיו האישיות צוין, כי לאחרונה התגלה - למרבה הצער - גידול בראשה של אשתו, והיא עתידה לעבור ניתוח מורכב. נוכח נסיבותיו האישיות וההליך הטיפולי המשמעותי שעבר המערער המליץ שירות המבחן להפחית בעונשו. בהערכת מסוכנות עדכנית (מיום 25.11.10) הוערך, כי מסוכנות המערער פחתה במקצת בעקבות הימצאותו בהליך טיפולי, הפנמתו באשר למסרי הטיפול והחלטתו להתרחק מסביבת עבודה הכוללת מגע עם קטינים. לפיכך הוערכה רמת מסוכנותו כבינונית.

הדיון לפנינו וטענות הצדדים