העדר מן השירות שלא ברשות,

על פי הודאתה באשמה, מורשעת הנאשמת בעבירה של העדר מן השירות שלא ברשות, לפי סעיף 94 לחש"ץ, תשט"ו - 1955, על כך שנעדרה ללא רשות מיחידתה, בהד xx חוגר xxxx , מיום 30/08/2010 ועד יום 12/03/2012, שהם 561 ימים. 

ניתנה והודעה היום, 07/05/2012, בפומבי ובמעמד הצדדים והנאשמת.

_____( - )_____

שופטת

גזר דין

הנאשמת, טוראי א.א, נותנת את הדין בגין עבירה של היעדר מן השירות, לתקופה ממושכת של 561 ימים. ההיעדרות החלה לאחר כחודש של שירות צבאי, ובסמוך לאחר שהובהלה למיון פסיכיאטרי בבית החולים "הדסה", לאחר ניסיון אובדני שביצעה. דו"ח סיכום הטיפול מתאר הידרדרות במצבה מאז גויסה. הוריה טענו כי החלה להתקשר אל בית המשפחה פעמים רבות, מתוך בכי. בכך, תימוכין לעדותו של אביה בפניי, בדבר אותה החמרה לאחר הגיוס. הדברים הופיעו כאמור עוד קודם לתחילת ההיעדרות, כך שאינם נמסרים לצורך ההליך המשפטי. כך ניתן לומר גם על הבדיקה הפסיכיאטרית הפרטית שהוצגה. אמנם, חוות הדעת ס/3 ניתנה על ידי הפסיכיאטר ד"ר קלמן במהלך מעצרה של הנאשמת, אך היא מתבססת על בדיקות שערך לה בחודש דצמבר 2010 ובחודש מרץ 2011. הבדיקה נערכה בהמלצת הרופאים במיון הפסיכיאטרי בבית החולים. הפסיכיאטר הפרטי התרשם מהפרעה נפשית שאיננה מאפשרת לנאשמת להסתגל לשירות צבאי, והמליץ על שחרור משירות. בעיקרו של דבר, גם הפסיכיאטרית הצבאית מסכימה כי אי ההסתגלות למסגרת הצבאית איננה מאפשרת שירות כזה, וכדבריה "אין סיכוי כלשהו שתחזור לשירות צבאי". בהמשך לכך, הופנתה הנאשמת לועדת התאמה לשירות, אשר ממליצה לפטור אותה מצה"ל, בגין התנהגות "רעה וחמורה".

אביה של הנאשמת תיאר בפניי כי בתו סבלה מקשיי הסתגלות שונים מאז ילדותה. משפחתה עודדה אותה, כפי שעשתה ועושה ביחס לילדיה האחרים, לשרת בצה"ל, אך הניסיון האובדני הביא אותם לבחון כל דרך לסייע לנאשמת. על רקע זה, ובסמוך לאותו ניסיון אובדני, סירב האב לאפשר לביתו לשוב לצבא, בשיחתו עם מפקדה (ת/2). המשפחה ניסתה לבוא בדברים עם גורמי קצין העיר, בריאות הנפש והמשטרה הצבאית, ללא הועיל. האב העיד בכנות כי תהליך זה ארך מספר חודשים בלבד, ואז חדל מניסיונותיו להסדיר את מעמדה של בתו, לאור סחרחורת משפטית אליה נקלע בעסק אותו ניהל. הוגשו לי מסמכים על הליך בבית המשפט המחוזי בירושלים, בין העסק של האב לבין בעלי הבניין בו שכן. ההליך טרם החל להתנהל, ובינתיים הושתו על האב הוצאות כבדות, והוא נדרש להפקיד ערובה בסכום משמעותי. הוצאותיו הכוללות עומדות על מאות אלפי שקלים, והמשפחה מתקשה לעמוד בכך. עקב המצב הכלכלי הרעוע, סייעה גם הנאשמת לאימה, בעבודות ניקיון. מעבר למספר שעות עבודה אקראיות, לא עשתה למעשה דבר משך כל תקופת ההיעדרות, עד מעצרה.

התביעה ביקשה להטיל עונש הולם על הנאשמת, שעשתה דין לעצמה, ולמעשה לא שירתה כלל. הסנגור, לעומת זאת, הדגיש כי אף אם גורמי ברה"ן לא מצאו לנכון להתאים לה סעיף ליקוי נפשי, אין להתעלם מהאבחנה העקבית בדבר קשיי הסתגלות שאינם מאפשרים המשך שירות. דווקא בשל היעדרו של שירות כזה עובר לתחילת ההיעדרות, ניתן להסיק כי סביר שהנאשמת לא התאימה לשירות צבאי עוד מלכתחילה.

הנאשמת עצמה לא העידה בפניי. לדברי הסנגור, החליט להימנע מכך עקב קשייה להביע את עצמה. בדברה האחרון, מסרה כי אינה יודעת מה לעשות, וכי היא "רוצה למות". נוכח דברים אלה, הצעתי לסנגור כי הנאשמת תשוב ותיבדק על ידי גורמי ברה"ן, אך לאחר התייעצות עם המשפחה, מסר הסנגור כי הנאשמת מביעה קושי לשוב ולהיבדק על ידי גורם פסיכיאטרי נוסף, לאחר כל הבדיקות שנערכו עד כה.

אכן, המדובר בהיעדרות ממושכת ביותר משירות סדיר. הנאשמת לא עשתה כדי להסדיר את מעמדה מול רשויות הצבא, לאחר אותם ניסיונות ראשוניים מול הרשויות. חוות דעתו של הפסיכיאטר הפרטי מגלה, כי בבדיקה שנערכה לה על ידו כבר כשנה לפני מעצרה, הביעה חשש ממעצר על ידי המשטרה הצבאית, אך "מבינה שתצטרך להסדיר את הדברים מול צה"ל". המלצת הפטור שניתנה היום, איננה על רקע נפשי, אלא על רקע התנהגות "רעה וחמורה", כאמור.

מנגד, צודק הסנגור בכך שנסיבות העניין מאפשרות להסיק, בסבירות גבוהה, כי הנאשמת לא התאימה לשירות. חוות דעתה, גם של הפסיכיאטרית הצבאית, בעניין זה, הייתה ברורה. לא נאמר שם כי המדובר בקווי אישיות מן העת האחרונה, או בהתנהגות מניפולטיבית כלשהי. הניסיון האובדני אף הוא לא אובחן כמניפולטיבי, והקשיים הנפשיים אובחנו על ידי הפסיכיאטר הפרטי כבר בזמן אמת. דומה, כי בחירתה לשהות בבידוד במהלך המעצר בבסיס הכליאה, עקב כך ש"איננה מתחברת לאנשים באופן כללי", מקנה גם היא אמינות לקשיי ההסתגלות שאובחנו, בשים לב לתקופת המעצר שאיננה קצרה.

באיזון שבין השיקולים, לא מצאתי להסתפק בימי מעצרה של הנאשמת, כעתירת הסנגור. חוות הדעת שהוגשו אינן תומכות במסקנה כי המשך המעצר או הכליאה מדרדר את מצבה. יחד עם זאת, מצאתי להקל עד מאוד בעונשה, והכל בשים לב לנסיבותיו המיוחדות של העניין, כמפורט בהרחבה לעיל.

נוכח כל האמור, יוטלו על הנאשמת העונשים הבאים:

1.      שלושה (3) חודשי מאסר בפועל שמניינם החל מיום מעצרה, 13/03/2012.

2.      ארבעים וחמישה (45) ימי מאסר על תנאי למשך שנתיים (2), לבל תעבור עבירה לפי סעיפים 92, 94 או 121 לחש"ץ.

זכות ערעור כחוק.

ניתן והודע היום, 07/05/2012 , בפומבי ובמעמד הצדדים והנאשמת.

_____( - )_____

שופטת