העדפת אימוץ סגור על פני גידול הקטינה על ידי קרובת משפחה

השופט א' רובינשטיין:

א.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטים הנדל, אלון וצפת) מיום 13.07.2006 בתיק ערעור אימוץ 3/06, בגדרו התקבל ערעורו של המשיב על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע (כבוד סגן הנשיא פ' אסולין) מיום 19.3.2006, בתיק אמ"צ 42/05, אשר במסגרתו דחה בית-המשפט את תובענת המשיב להכריז על קטינה ילידת מאי 2005 (להלן הקטינה), בתה של המבקשת, בת-אימוץ.

רקע והליכים

ב.        להלן העובדות הצריכות לעניין, עובדות הרקע הרלבנטיות:

           (1) המבקשת היא ילידת 1985. היא עלתה לישראל עם הוריה ואחותה המבוגרת ממנה בשנת 1992. בשנת 2000, בעקבות התדרדרות יחסיה עם הוריה, ניתן צו בית המשפט לנוער לפיו הוצאה המבקשת ממשמורת הוריה והושמה במעון.

           (2) בשנת 2001, והיא בת שש עשרה שנים, ילדה המבקשת את בנה הבכור, א', לאב שאינו ידוע. א' גדל אצל אחותה של המבקשת (להלן האחות), בין היתר לאחר הכרזתו כקטין נזקק על-ידי בית המשפט לנוער, והכרתה של האחות כמשפחת אמנה לקטין.

           (3) בשנת 2004 נולד למבקשת בנה השני, ג', לאב שאינו ידוע. ג' אובחן כסובל ממחלת C.M.V העלולה לפגוע בהתפתחותו המוטורית והקוגניטיבית. הוא גדל ברשותה של המבקשת עד לגיל אחד עשר חודשים, אז הוצא מחזקתה בצו חירום, נוכח דיווחים בדבר הזנחה. בהקשר זה, קבעה חוות דעת של מומחה שמסוגלותה ההורית של המבקשת ביחס לבנה היא גבולית עד לקויה. ג' הועבר למשפחת אמנה שיקומית, שם הוא נמצא עד היום. לאחרונה החל הליך בעניינו של ג' בבית המשפט לנוער בדימונה, לבדיקת האפשרות שהאחות תגדל גם את ג', ולכך עוד נשוב להלן.

           (4) בחודש מאי 2005 נולדה למבקשת בתה הקטינה ש', העומדת במוקדה של בקשת רשות ערעור זו, אף היא לאב לא ידוע. בהיותה כבת שבוע ימים הוצאה הקטינה מחזקתה של המבקשת בצו חירום, והועברה למשפחת קלט. בהמשך אובחנה הילדה כמי שחלתה באפילפסיה. היועץ המשפטי לממשלה פנה לבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע ועתר להכריז על הקטינה בת אימוץ כלפי אביה, לפי הוראת סעיף 13(א)(1) לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981 (להלן - החוק, חוק האימוץ), וכלפי אמה, המבקשת, לפי הוראת סעיף 13(א)(7) לחוק.

ג.        בבית המשפט לענייני משפחה מונתה בהסכמה מומחית מטעם בית המשפט, ד"ר ר' סיטון, מומחית בפסיכולוגיה קלינית, חינוכית והתפתחותית, לבדיקת מסוגלותה ההורית של המבקשת, לרבות בהתייחס לאפשרות שאמה ודודתה של המבקשת תסייענה לה בגידול הקטינה. בהתמשך הדיון, הועלתה גם האפשרות שדודתה של המבקשת, קרי, דודה-רבה של הקטינה, (להלן הדודה) תגדל את הילדה בכוחות עצמה, אם במסגרת אמנה ואם במסגרת אימוץ פתוח, והוסכם שהמומחית תבחן גם אפשרויות אלה.

           (1) יצוין כבר כאן, כי בית משפט לענייני משפחה הכריז על הקטינה בת-אימוץ ביחס לאביה לפי הוראת סעיף 13(א)(1) לחוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981 אם תוכרז כבת אימוץ ביחס לאמה.  

           (2) ביחס למסוגלותה ההורית של המבקשת העריכה המומחית ד"ר סיטון, כי המבקשת נעדרת מסוגלות כזאת, ואף אם תסתייע באמה ובדודתה אין בכך כדי לשנות מסקנה זו. המומחית לא סתמה את הגולל על האפשרות כי אולי בעתיד תפתח המבקשת את כישורי ההורות החסרים לה, אלא שמדובר בתהליך של שנים. בית המשפט לענייני משפחה אימץ את מסקנתה של המומחית בדבר העדר המסוגלות ההורית של המבקשת.

           (3) האפשרות לגידולה של הקטינה בידי הדודה הועלתה על-ידי הדודה בבית המשפט לענייני משפחה. הדודה הביעה את רצונה לגדל את הילדה ואת הסכמתה לעשות זאת הן במסגרת אימוץ והן במסגרת אמנה, אך ציינה את העדפתה לאפשרות האמנה, שכן, לדבריה "זה יהיה יותר טוב לילדה בגלל שהיא תדע מי האמא שלה". יש לציין כי גילה של הדודה 46 שנים, והיא אם לשתי בנות, בת 21 ובת 8. הדודה היא גרושה ועבדה בעבר במפעל, וכיום היא מתנדבת בעמותה התנדבותית ובמשטרה; היא מטופלת במחלת הסכרת, ומצבה הכלכלי הוא של מצוקה ותלות בשירותי הרווחה. המומחית ד"ר סיטון, שערכה מבחנים שונים, לרבות בדיקה אינטראקציה בין הדודה לקטינה, הסתייגה מאפשרות השמתה של הקטינה אצל הדודה. לדבריה, בדיקתה הצביעה אמנם על כך שקרוב לודאי שהקטינה תזכה לטיפול פיזי נאות בבית הדודה, אולם ספק אם צרכיה הרגשיים-פסיכולוגיים יתמלאו בצורה הנדרשת. במסגרת שיקוליה, הביאה המומחית בחשבון גם את מצבה הרפואי של הקטינה, את היותה ילדתה השלישית של המבקשת, את הקשיים בהם נתקל לשיטתה גידול בנה הבכור של המבקשת בידי אחותה - קשיים שנגרמו על ידי המבקשת עצמה - ואת העדפתה של הדודה לפתרון האמנה, המעידה, לדעת המומחית, על גישה של ארעיות. המומחית ד"ר סיטון, אף שמסרה על התלבטותה ועל גבוליות, נוכח רעיון הטיפול בתוך המשפחה שיש לו נפקות רגשית ופיסית, המליצה בסופו של יום באופן חד-משמעי בעד הפתרון של אימוץ סגור; זאת בשל הצורך בבסיס ראוי, נוכח נקודת ההתחלה הקשה של הקטינה.

           (4) בית המשפט לענייני משפחה לא קיבל את המלצת המומחית בקבעו, שמסירתו של קטין לאימוץ צריך שתהא רק במקום בו ברור לחלוטין שלא נמצא כל פתרון סביר בעבור הקטין במסגרת משפחתו הביולוגית, ולאחר שהתרשם במישרין מעדותה של הדודה. סגן הנשיא הנכבד הוסיף כי אף אם אין הדודה בבחינת ה"אם" האידיאלית והטובה ביותר (מבלי לפסוק בדבר), אין להתעלם מעצם היתרון שיש לקרבה המשפחתית שבין הקטינה ובין דודת אמה. לפיכך, דחה בית המשפט את עתירת היועץ המשפטי לממשלה להכריז על הקטינה בת אימוץ. בית המשפט לא קבע מהו הפתרון הפורמלי העדיף למקרה - אימוץ או אמנה בידי הדודה - וקבע שהמסגרת הרצויה תוכרע בהמשך, אך החליט על העברת הקטינה לטיפול הדודה תוך שהמשך הדיון יהא כתום שישה חודשים. על החלטה זו עירער היועץ המשפטי בפני בית המשפט המחוזי.

ד.        בית המשפט המחוזי קיבל פה אחד את הערעור, והוחלט להכריז על הקטינה בת אימוץ לפי הוראת סעיף 13(א)(7) לחוק האימוץ. בית המשפט חזר על החלטת בית המשפט לענייני משפחה לגבי אי-מסוגלותה ההורית של המבקשת עצמה. בנוסף, אימץ בית המשפט את הערכתה של המומחית בדבר העדר התאמתה של הדודה לגידול הקטינה, בהעמידו בסימן שאלה את המוטיבציה שלה לגידול הקטינה לטווח ארוך, ובציינו את הקשיים העלולים להיווצר מנוכחות המבקשת בסביבת גידולה של הילדה. בית המשפט המחוזי חזר על ההלכה, כי על מנת לסטות מהמלצות המומחה הממונה על ידי בית המשפט, דרושים לו לבית המשפט טעמים נכבדים ובעלי משקל ממשי. בנוסף, ציין בית המשפט המחוזי כי הפתרון שהוצע על ידי בית המשפט לענייני משפחה למעשה קובע מראש אפשרות של אימוץ פתוח ("צמצום תוצאות האימוץ", בלשון החוק), אשר מהוה חריג לכלל האימוץ הסגור שנקבע בהלכה הפסוקה. בית המשפט המחוזי הדגיש את ממד הזמן המהוה גורם קריטי בהתפתחות הקטינה, ואשר אף הוא מטה את הכף כנגד הפתרון הקשור בדודה. לסיכום, קבע בית המשפט, כי - בין השאר - נוכח חוסר הנכונות של המבקשת להכיר בהעדר מסוגלותה ההורית, ונוכח חוות דעת המומחית - יש לקבל את בקשת היועץ המשפטי לממשלה להכריז על הקטינה בת-אימוץ, ולהורות שהאימוץ יהא אימוץ סגור. אוסיף, כי השופט (כתארו אז) הנדל, אב בית הדין, לא ראה בדודה פתרון סביר, גם נוכח חשש להיעדר מוטיבציה לטווח ארוך והצורך במסלול קבוע ויציב לקטינה. כן ציין כי היה מקום לבחון את הדברים גם בהתחשב בסעיפים 3 ו-25 לחוק האימוץ שעניינם (סעיף 3) אימוץ ככלל על-ידי איש ואשתו (בחריגים), והאפשרות (סעיף 25) לסטות בנסיבות מיוחדות מן הכלל. השופטת צפת סברה כי אין מקום במקרה דנן לאימוץ פתוח, הן כיוון שהקטינה מצויה במשפחת קלט מאז לידתה, והן נוכח רקעה של המבקשת והיעדר יכולתה של הדודה ליתן לקטינה מענה בתחום הרגשי; אף השופטת צפת הטעימה את ממד הזמן.

ה.        (1) בבקשה דנא סמכה המבקשת ידיה על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, וגרסה, כי עדיפה הכרעתו שלו, כמי שליוה את התיק כולו והתרשם מהנפשות הפועלות במו עיניו. עתירתה היא כי יבוטל פסק דינו של בית המשפט המחוזי, והתיק יוחזר לבית המשפט לענייני משפחה כדי שייקבע המשך התוכנית הטיפולית בקטינה במסגרת משפחתה הביולוגית. לחלופין העלתה המבקשת הצעה חדשה במסגרת בקשת רשות הערעור, והיא כי הקטינה תגודל בידי האחות, המגדלת את הבן א'.

           (2) לשיטת המבקשת טעה בית המשפט המחוזי במסקנתו אליה הגיע מתוך חוות הדעת של המומחית לגבי האפשרות של גידול הקטינה בידי הדודה. לטענת המבקשת, בית המשפט המחוזי אימץ עובדות חלקיות מתוך חוות הדעת, והתעלם מעובדות אחרות המצויות בהן, כמו גם מהתרשמותו של בית המשפט לענייני משפחה.

           (3) לטענת המבקשת ישנם טעמים שונים המקעקעים את מהימנותם ואת תקפותם של מבחנים פסיכולוגיים לבדיקת המסוגלות ההורית, הן באופן עקרוני והן באופן פרטני באשר למבחנים שנערכו על-ידי המומחית מטעם בית המשפט. המבקשת הדגישה את הספקות והלבטים הרבים שבחוות דעתה של המומחית לגבי הדודה, וקבלה גם על הסתייגות המומחית מהעדפתה של חלופת האמנה על-ידי הדודה; לדברי המבקשת, בכך יש, כנטען, פגיעה קטגורית בשירותי הרווחה המפעילים שירותי אמנה ארוכת-טווח. הוא הדין להתיחסות למצבה המשפחתי של הדודה, שהרי נשים גרושות רבות מגדלות ילדים בהצלחה רבה.

           (4) לטענת המבקשת, טעה בית המשפט המחוזי בקביעתו שההכרזה על הקטינה כבת-אימוץ דוחקת במקרה זה בשל ממד הזמן. לטענתה, בנסיבות המיוחדות של המקרה ונוכח גילה הצעיר של הקטינה עדיף לבדוק לעומק את החלופות השונות בטרם ההכרזה עליה כבת-אימוץ. בנוסף נטען, בקשר לסוגיית האימוץ הפתוח, כי  המקרה דנן הוא הוא החריג לכלל של ניתוק מוחלט ואימוץ סגור, בשל נסיבותיו ובשל הפתרון הזמין במסגרת המשפחה המורחבת.

           (5) בשלהי בקשת רשות הערעור הוצעה חלופה חדשה, כאמור לעיל, והיא כי גידול הקטינה ייעשה בידי אחות המבקשת המבוגרת ממנה, המגדלת כבר כיום, כזכור, את בנה הבכור של המבקשת. המבקשת צירפה לבקשתה תצהיר של האחות, שבו הצהירה על רצונה לקבל את הקטינה ולגדלה, במתכונת אמנה או אימוץ פתוח, העידה על יחסה האוהב לבנה הבכור של המבקשת ועל יחסיה התקינים עם המבקשת.